מסיבה אורגנית בכפר. תביאו חולצה מפשתן

כבר מזמן אנשים לא נראו לי כל כך יפים. הם מתנועעים בחופשיות מוחלטת, בהומור, בקלילות. כולם יחפים, אבל מעל לרגלים היחפות הם לובשים את מה שבא להם, אם זו חולצה רוחניקית לבנה מפשתן טהור, אם אלה טריינינג וגופיה שמאטע ואם זו חולצת טריקו עירונית הדוקה. מעל לבגדים מתגלה מגוון רחב של פרצופים ושערות. יש כאן תלתלים פרועים של נעורים ופאות לחיים מאפירות, גבות חשורות מרוב ריכוז בקצב וחיוכים קלילים שבקלילים.
יש פתגם באנגלית שאומר "רקוד כאילו אף אחד לא רואה, אהוב כאילו שלעולם לא תיפגע". זהו פחות או יותר מה שקורה במסיבות האורגניות מבית "נטאשה", מועדון רגיל לגמרי בפאתי מושב כפר חיים שליד נתניה. עבדכם, עכבר עיר שמעדיף ויסקי על צ'אי בכל מצב, הגיע לשם מעט ספקן מן הכרך המנוכר. מהו העניין האורגני הזה? עד כמה הוא יהיה מאולץ ומתיפייף? מסתבר שבכלל לא, ושכל אחד יכול להשתלב בחגיגה.

המשתתפים מתנועעים בחופשיות מוחלטת, בהומור, בקלילות | צילום: חן מיקא

השימוש במונח "אורגני", במקרה הזה, נעשה על דרך המשל. בחקלאות האורגנית לא מעורבים רעלים, וגם מן המסיבות הללו הם נעדרים. המארגנים מתירים את העישון בחצר או בפינת עישון קטנה בתוך המועדון, כך שרחבת הריקודים תיוותר חופשית מניקוטין. הם מקווים שהרוקדים ייפטרו גם מרעלים אחרים – רעלים מנטליים שמלווים אותנו בחיי היום יום. סדנת תנועה קצרה ונחמדה בראשית הערב עוזרת בכך מאוד, פותחת את הצ'קרות (גם בלי להזכיר מפורשות את המילה) ומקלה את השתחררות הנפש והגוף, אבל אפשר גם לדלג עליה ולהגיע ישר לריקודים.
המוסיקה לא רועשת מדי ומגוונת. יש כאן רגאיי משובח, יש את הסקסופון של "פיטר גאן" ויש את "סואבמנטה!! בסה-מה!" שעליו עבדכם שרוף. אחרי קצת התנועעות והזעה באוויר הלח של השרון, ניתן לפרוש הצידה לכוס בירה או לעוגה (בתשלום) ולקצת ירקות עם טחינה, או לכוס תה עם עלי לואיזה מהגינה (הכלולים בארבעים השקלים של דמי הכניסה). ככה צריכות להיראות מסיבות, ממלמלות השפתיים בדרך לבר – רגועות, כיפיות, פתוחות לכל ומלאות שמחה. מי צריך את הקלסטרופוביה, העשן והאגרסיביות של מועדוני תל אביב?

רוקדים ומציירים
באמת, כנראה שאף אחד. אפילו לא התל אביבים. בראשית ספטמבר, לאחר כמעט שנתיים של הרצה בכפר חיים, הגיעה המסיבה האורגנית הראשונה לתל אביב. היא התארחה באתר המיוחד בשכונת מונטיפיורי ששמו "הודיה", בו מתרחשות דרך קבע הופעות מוזיקליות וסדנאות ברוח אהבת המזרח. ההצלחה היתה גדולה, לשמחתם של עופרי צ'רביקה ושל אמיר קורן, מארגני המסיבות המקוריות. ניכר שהם הופתעו מיחסה האוהד של העיר, ממש כשם שאני הופתעתי מן הנינוחות שחשתי בכפר.

פינת הציור. התחליף התל אביבי לפינת היצירה בכיור מהמסיבות בכפר חיים| צילום: חן מיקא

אבל לא את הכל ניתן היה לייבא לתל אביב. המסיבה בה ביקרתי בנטאשה כללה, בין היתר, פינת יצירה בכיור. בהודיה אין גינה וגג הבניין המרווח והנעים אינו מואר. התחליף שנמצא היה פינת ציור עם צבעי גואש ודפים, שעשרות מבוגרים יצרו בה ונהנו ממנה מאוד, שעה שאחרים רקדו, שוחחו או התפרקדו על הכריות שבגג. מסביב הזדקרו האדירים שבצריחי העסקים של ישראל, ממגדל שער העיר ועד למגדלי עזריאלי, וכולם נראו כתפאורה ססגונית למתרחש בהודיה. “Shake your money maker” שר ג'יימס בראון ממעמקי הבניין. זה נשמע כמו עצה טובה לכל יושבי המגדלים.
כרגע אין בתכנון מסיבה אורגנית תל אביבית נוספת, אבל מדי שבועיים מוצב בחזית הנטאשה השלט "לכל באי המסיבה, עונג גדול לארח אתכם אצלנו". נסיעה לכפר חיים אינה ארוכה בהרבה מהחיפוש אחר חניה בלב העיר, ומי שהגיע לשם עד כה מראשון לציון ומירושלים (פגשתי כאלה) ודאי יוסיף לעשות זאת. התלונה היחידה הנשמעת מפי הבאים מרחוק היא על הבחירה לקיים את המסיבות במוצאי שבתות. הם פשוט מתים להישאר עד מאוחר ולא תמיד יכולים. נגזר עליהם להשאיר את הטחינה הטעימה ואת הגופים המתנועעים מאחור, ולהרחיק אל תוך הלילה כששיר מצוין מתנגן בראשם.