מסדר העבודה

בתחילת שנות השמונים של המאה ה־19 התיישבו אמדו במבה ומאמיניו בכפר טוּבה. בתוך כעשור הפך הכפר לעיר. בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים מנתה אוכלוסייתה כ־16 אלף תושבים. כיום חיים בה כמיליון תושבים, ושטחי האדמה שהיא מספחת לעצמה מתרחבים במהירות. טוּבה היא מעין "פטה מורגנה" מדברית, אשר קמה ושגשגה בלב אזור צחיח, ללא מקורות מים או מחצבים מיוחדים.
מיהו אותו מרבוּט – מנהיג מסדר – אשר בכוחו היה לממש חזון אוטופי בסביבה קשה כל כך? אמדו במבה נולד בשנת 1850, נצר למשפחה בעלת מסורת ארוכה של לימוד אסלאמי. מגיל צעיר הוא התבלט כמנהיג דתי כריזמטי, ובטרם מלאו לו עשרים ייסד את מסדר המוּרידיה, שהוא כיום המסדר החזק ביותר מבחינה כלכלית ופוליטית בסנגל.

השלבים הראשונים של גיבוש קהל מאמינים סביב דמותו התרחשו על רקע החדירה הצרפתית לאזור. במבה היה מנהיג כריזמטי, ואיים על כוחם של מנהיגי דת אחרים שנתפסו כבעלי ברית לצרפתים. בעקבות כך הוא הוגלה מהמדינה פעמיים לתקופות ממושכות — מ־1895 עד 1902 לגבון ומ־1903 עד 1907 למאוריטניה.

המסגד של טובה, הגדול והמפואר במערב אפריקה. הוא החל להיבנות בשנת 1926 והפך לאתר עלייה לרגל לאחר קבורתו של במבה, שנה אחר כך

כפי שקורה במקרים רבים של גירוש, ההגליות דווקא שימשו לביסוס כוחו והעניקו נופך מיסטי לאמונה בו. אחת האגדות הנפוצות על תקופת הגלייתו מספרת על כך שבמהלך השיט באונייה הצרפתים אסרו על במבה להתפלל. מכיוון שהתפילה היא ציווי מרכזי באסלאם ובמבה לא היה מוכן לוותר עליה, הוא ביתק את אזיקיו, זינק מעל הסיפון והתפלל על המים. כאשר שב לאונייה התפלאו שוביו הצרפתים של במבה בראותם חול על מצחו. אגדות אלה ונוספות הפכו את תקופת ההגליה הראשונה לתחילת מסע הגילוי הרוחני שלו בעיני מאמיניו, שבסופו חזר לטוּבה כקדוש.

יתרה מכך, עם שובו מתקופת הגלות השנייה החלו הצרפתים להכיר ביתרונותיו עבור ביסוס שלטונם במושבה. יתרונות אלה היו קשורים קשר הדוק לבסיס הארגוני־חברתי שעליו התבסס המסדר הסוּפי של המורידיה, ובעיקר לערך המרכזי שייחס לעבודה פיזית.

לאחר שובו מהגלות, התמקד במבה בממד התיאולוגי של הסוּפיות. תלמידיו ומאמיניו הרבים הפיצו את מסר המסדר החדש בקרב קהלים רחבים, ובנו את התשתית הארגונית והכלכלית של המסדר. עם מותו בשנת 1927 כבר התחרה המסדר החדש במסדרים הסופיים הוותיקים של התיג'ניה והקדריה, הן מבחינת מספר המאמינים והן בתשתיתו הכלכלית. המיסטיקה סביב דמותו התעצמה לאחר מותו, והמסגד שהחל להיבנות בשנת 1926 הפך לאתר עלייה לרגל לאחר קבורתו של במבה, שנה אחר כך.

א.ד גורדון נוסח סנגל
העיר טוּבה צומחת ומשגשגת כיום דווקא סביב צביונה האסלאמי־סוּפי. בשנת 1963 נחנך בה מסגד, הגדול והמפואר ביותר באפריקה המערבית, שתחילתו, כאמור, סביב קברו של במבה. מרכזיותו של נוהג העלייה לקברי קדושים בקרב הסוּפים הפכה את טוּבה למרכז הדתי המקודש של מסדר המורידיה. מרכזי לימוד רבים, כולל אוניברסיטה אסלאמית והשירותים שהיא מספקת לעולי רגל, עשו אותה למרכז תיאולוגי וכלכלי מרכזי בסנגל, ולעיר השנייה בגודלה במדינה.

בעיר נמצא כיום מקום מושבו של החליף הכללי של המסדר ומרכזי הפעולה של המסדר, ניכרת בה הקפדה רבה על הצביון הדתי וקיים איסור על קיומם של סממני תרבות מערביים. כך, אסורים בעיר מכירת אלכוהול, הקמת בתי קולנוע ופרסום חוצות שאינו בעל מסר דתי.

עם זאת, היחס למודרניות ולמערביות אינו חד משמעי. הגורם המרכזי להתפתחותה ולשגשוגה של העיר הוא שימוש מסיבי באמצעים מודרניים – מערכות כלכליות בינלאומיות, תקשורת ומחשבים – והוא קשור באופן הדוק למסר הייחודי של במבה, בדבר חשיבותה ומרכזיותה של העבודה הפיזית. במבה, שהיה מעין א.ד גורדון סנגלי, טען כי "העבודה מטהרת את הנפש".

בתקופה הקולוניאלית תורגם מסר זה לגיוס המאמינים לעיבוד הבוטנים, תחום מרכזי בכלכלתה של המושבה. עם הירידה בכוח הכלכלי של גידול וסחרהבוטנים, פנו רבים מהמאמינים לעיסוק בתחבורה, תיירות ועוד. כך, למשל, שולטים מנהיגי המסדרים הסוּפיים בתחבורה הציבורית בבירה. מורידים רבים שהיגרו למדינות שונות, בעיקר לאירופה ולצפון אמריקה, הקימו רשתות מגוונות של עיסוקים כלכליים, בעיקר כאלה שהתמקדו במסחר זעיר. רבים מהם אפשר לראות בפינות רחוב בערים גדולות כניו יורק, פריז ורומא. מורידים אחרים השתלבו בתעשיות ההיי־טק במדינות המערב, וכתוצאה מכך טוּבה היא אולי העיר ה"ממוחשבת" ביותר באפריקה, כפי שאפשר להתרשם מאתר האינטרנט של העיר.

תפאורות בסגנון לואי ה-14, נברשות פאר ושיש מיובא מאיטליה עומדים בניגוד משווע למקבץ האדיר של חכלאים ונדכאים המסתופפים מחוץ למסגד או בתוכו

בנוסף, רבים מהמורידים עוסקים בתחום הכלכלי המסורתי של המסדרים הסוּפיים בסנגל – איסוף תרומות (או קיבוץ נדבות, תלוי בנקודת המבט). בכל ערי סנגל פוסעים מורידים בני כל הגילים – מילדים ועד קשישים – חמושים בקופסאות פח, לעתים תלויה על צווארם תמונה גדולה של המרבוּט במבה או של החליף הנוכחי, אוספים כספים למען המסדר.

לכוח הכלכלי של המורידיה, המסדר העשיר ביותר בסנגל, יש גם ביטוי פוליטי: מנהיגים פוליטים נוהגים "לעלות לרגל" לטוּבה כדי לקבל לגיטימציה. כך, למשל, המהלך הפוליטי הראשון של עבדולאי וואד לאחר שנבחר בשנת 2000 לנשיא סנגל היה ביקור במשכנו של החליף הגדול בעיר.

הפערים הכלכליים־מעמדיים של החברה הסנגלית בימינו בולטים לעין המבקר בטוּבה. מצד אחד, המסגד הגדול של טוּבה, כמו גם מרכזי הפעולה, ה"מפקדות", של המסדר הם סמל לפאר והדר וגם לראוותנות ולבזבוז. תפאורות בסגנון לואי ה־14, נברשות פאר ושיש מיובא מאיטליה עומדים בניגוד משווע למקבץ האדיר של חלכאים ונדכאים המסתופפים מחוץ למסגד או בתוכו.

לבקנים, עיוורים, חיגרים ופיסחים למיניהם, מתחננים לנדבות, הם חיזיון נפוץ במהלך כל השנה בעיר. התופעה של מקבצי נדבות ונזקקים ליד אתרים קדושים אינה ייחודית לסנגל, והיא מאפיינת מדינות מתפתחות ברחבי העולם, אולם במקרה של טוּבה הפערים הניכרים לעין חדים במיוחד. פערים אלה ממחישים כי הפריחה הכלכלית של העיר ושל מסדר המורידיה לא מעידה בהכרח על מחויבות סוציאליסטית עמוקה של ראשי המסדר או פרנסי העיר.

רבים טוענים כי היא מעידה דווקא על חיזוק אופיו ההיררכי והאליטיסטי של המסדר בפרט ושל החברה הסנגלית בכלל. תהליך של גיוס המאמינים ותרומתם הכלכלית, דרך מה שמכונה "להט לגיטימי", כלומר חיזוק האמונה בכוחו וביכולותיו המיסטיות של ראש המסדר, הוא דרך לחיזוק סדר חברתי וכלכלי זה ולא ליצירת סדרי עדיפויות חדשים שיפעלו לטובתם ולרווחתם של המאמינים. במובן זה, העיר טוּבה אינה סמן לשינוי והתחדשות, אלא דווקא השתקפות קיצונית של העיוותים בחברה הסנגלית.

עלייה לרגל ברוח אפריקאית
מבט ביקורתי פחות על המתרחש בעיר חושף תמונה רבת רבדים, אשר ניתן להבחין בה גם בהבזקים מהמסרים הסוציאליסטיים, הפלורליסטיים והסובלניים של הסוּפיות.

העיר עצמה היא כולה מעין זאוויה מודרנית. זאוויה היא הבית ששימש את המסדרים הסוּפיים הראשונים כמקום מפגש של השייח עם מאמיניו. הוא נועד לחיבור חברתי בין המאמינים ולסיפוק רבים מצורכיהם הפיזיים והרוחניים. האכילה בצוותא, למשל, היתה מעין תנאי בלתי כתוב של רבות מהזאוויות. וכיום, רבים מעניי העיר זוכים לארוחה חמה על בסיס יומי, מה שנחשב כפריבילגיה משמעותית לרבים מעניי סנגל.

גם צרכים אחרים שאותם המדינה אינה מספקת לאזרחיה, כגון שירותי בריאות וחינוך, ניתנים לתושבי העיר. אמנם אין בכך כדי לענות על הצרכים של מרבית האוכלוסייה, הגדלה במהירות, אך אפילו מאמץ מה להיענות לצרכים אלה טוב יותר מאשר ההתעלמות המוחלטת של המדינה.

תחום נוסף שבו אפשר לאתר הדים לעקרונות הסוּפיים הוא שילוב של אלמנטים אפריקאיים באסלאם המקומי. אחת הסיבות להתפשטותה ולדינמיות של הסוּפיות היתה יכולתה להכיל בתוכה אמונות ומנהגים מקומיים שהאורתודוקסיה המוסלמית שללה וראתה בהם שריד למנהגים טרום אסלאמיים. השילוב של אלמנטים אפריקאיים בסוּפיות ניכר, למשל, בהופעתם החיצונית של חברי קהילת בָּיי פוֹל, הדומיננטית בקרב המורידים כיום.

חברי קהילה זו משייכים עצמם לשיח איברה פול, שהיה אחד מתלמידיו ומאמיניו הראשונים של במבה. פול אימץ באדיקות את מסר העבודה כמטהרת את הנפש, ואף טען כי חמשת יסודות האסלאם מחווירים בחשיבותם ביחס למשמעותה של העבודה לזיכוך הנפש.

אנשי קהילה זו מזוהים לפי בגדי הטלאים הצבעוניים שהם לובשים, זכר לדלותו של רבם ומורם, אשר היה עני מכדי לרכוש בגדים חדשים. הבוּבוּ, הגלימות המערב אפריקאיות המסורתיות, מבדילות אותם בצבעוניותן ממוּרידים אחרים, שגלימותיהם בדרך כלל חדגוניות ובצבעים מתונים. את ראשיהם מעטרות מחלפות ראסטה מפוארות (אשר לטענתם, מקורן בסנגל ולא בג'מייקה). הם משלבים בטקסי הד'יכר – אזכרת שמותיו של אללה פעמים רבות – שימוש באלמנטים אפריקאיים בולטים, כלי נגינה מקומיים ושירה בשפת הוולוף, הקבוצה האתנית שאליה משתייכים מרבית המורידים. טקסים אלה מלווים גם בריקודים אקסטטיים, שאמנם נפוצים בקרב מאמינים סוּפיים במסדרים שונים ברחבי העולם, אך במקרה זה משלבים באופן בולט אלמנטים של ריקודים מקומיים.

הכניסה למסגד. בטובה ניכרת הקפדה רבה על הצביון הדתי ויש איסור על קיומם של סממני תרבות מערביים. אסורים בעיר מכירת אלכוהול, הקמת בתי קולנוע ופרסום חוצות שאינו בעל מסר דתי

הפלורליסטיות הסוּפית באה לידי ביטוי בולט גם בגרנד מאגאל (Grand Magal) – העלייה לרגל לטוּבה, המתקיימת מדי שנה לציון מועד הגלייתו הראשונה של במבה מסנגל. למעשה, המאגאל הוא מעין כינוס שנתי של מרבית המורידים מסנגל ומהפזורה, ויותר ממיליון עולי רגל מגיעים במהלכו לעיר.

החוויה מתחילה כבר בדרך מדקאר לטוּבה. במשך ימים מספר הדרכים לעיר מלאות בהמון אדם, המגיע ברכב וברגל. קו הרכבת דקאר־טוּבה, שאינו פעיל במהלך השנה, פועל בימים אלה. הנסיעה, שאמורה להימשך כשלוש־ארבע שעות, מתארכת כמעט ליום שלם. הקרונות נדחסים במשפחות על טפן, אשר מקיימות ארוחות במהלך הנסיעה. החום והצפיפות כמעט בלתי נסבלים. עם זאת, אפשר ליהנות בדרך מהנופים המדבריים הקסומים ומעצי הבאובב הרבים שלאורכה.

בימי המאגאל ניכר שילוב מרהיב בין פסטיבל רב משתתפים לאירוע קודש. נאסרות פעילויות חולין בעיר ונערכים אינספור טקסי ד'יכר והקראות מכתביו ומדבריו של המרבוּט הקדוש. לפי ציווייו של במבה, מקריבים המאמינים קורבנות לאל, כל אחד לפי יכולתו ואמצעיו – מתרנגולת ועד לגמל. יחד עם זאת, האווירה בימים אלה היא תוססת, עליזה ובמובנים רבים "אפריקאית" מאוד. המוזיקה, הריקודים הנשמעים ונראים בכל פינה, בנוסף לשמחת המפגש החד שנתי של רבים וטובים — כל אלה מעניקים לאירוע תחושה של קרנבל צבעוני, לא של אירוע דתי כבד ראש.

המורשת של במבה באה לידי ביטוי גם בחשיבות שהוא העניק, בנוסף למסר העבודה, למסרים של אי אלימות ודו קיום בין־דתי ופנים־אסלאמי. הצרפתים אמנם ראו בתחילה במסריו איום, אך הוא עצמו לא הטיף מעולם להתנגדות אלימה לכיבוש ולנוכחות הקולוניאלית. תלמידיו, המורידים של ימינו, דוגלים באופן כללי בדו קיום ובאי אלימות. אפשר אפילו לטעון כי זהו אחד הגורמים שהשפיעו לטובה על יציבותה הפוליטית היחסית של המדינה, אשר לא סבלה מהפיכות צבאיות או ממלחמות אזרחים כמו מרבית מדינות היבשת מאז עצמאות סנגל בשנת 1960.

כיום, כאשר גילוייו של האסלאם המיליטנטי בולטים באזורים אחרים באפריקה (למשל, במהומות ובשפיכות הדם על בסיס דתי בניגריה), עצם קיומה והתפתחותה של העיר טוּבה הם הוכחה לקיומה של אלטרנטיבה לאסלאם הרדיקלי והמיליטנטי ולשגשוגו של זרם אחר באסלאם, אשר מסריו מתונים ופלורליסטיים. מבחינה זו, גם אם העיר טוּבה אינה אידיאל של שוויון מעמדי וכלכלי, היא אכן מגשימה את חזונו של מייסדה.