רוב המטיילים הישראלים בפורטוגל לא פוסחים על נושא האנוסים שחיים בה וסיפור האינקוויזיציה הפורטוגזית, נושא מרתק וחשוב מאוד. יחד עם זאת, לפורטוגל יש הקשר יהודי נוסף, שרק מעטים יודעים עליו: סיפור אישי, מרגש ומרתק של איש אחד שסיכן עצמו למען יהודים רבים בתקופת מלחמת העולם השנייה, חסיד אומות העולם ארישטדס דה סוסה מנדס (Aristides de Sousa Mendes (1954-1889.
ליהודים אין לאן ללכת – קריקטורה שהתפרסמה בניו יורק טיימס, יולי 1938 באחד מהטיולים, בזמן שערכנו טקס יזכור בכיכר Russio ההומה בליסבון, באותו מקום בו נערכו טקסי האמונה (Auto de Fe) בתקופת האינקוויזיציה, במהלכם הועלו על המוקד יהודים רבים שהואשמו בכפירה בנצרות, ראינו שעומד לידנו איש זר ומאזין לנעשה. עם סיום הטקס שאלנו אותו האם הוא מתעניין בטקס. האיש החביב השיב שהוא הבין את הטקס שנערך באנגלית והוסיף שלמרות שאינו יהודי הוא מרגיש שיש לו קשר חזק עם העם היהודי בזכות סבו – חסיד אומות העולם מנדס. עמדנו מולו משתאים ונרגשים עקב צירוף המקרים – רק כמה ימים לפני כן סיפרנו לסטודנטים על מעשיו המופלאים של מנדס, והנה עומד פה מולנו נכדו, בכבודו ובעצמו. וכאילו שזה לא היה מספיק, אחת מהסטודנטיות ספרה שסבה וסבתה הצליחו לברוח מאירופה בזכות מנדס. אנטוניו, נכדו של מנדס, כמו כולנו, התרגש עד מאוד כשראה במו עיניו את דור ההמשך, שלולא סבו לא בטוח שהיה ניצל מהתופת הנאצית.
אז מי היה מנדס, האיש שהצהיר כי "אני מעדיף להיות עם אלוהים נגד האדם, מאשר להיות עם האדם נגד אלוהים"? מנדס היה קודם כל איש משפחה לתפארת. הוא נשא לאישה את אנג'לינה, אהבת נעוריו, ויחדיו הולידו 14 ילדים. זמן איכות עם המשפחה היה חשוב עבורו מאין כמותו וכל ערב הם היו יושבים יחדיו לארוחת ערב ולנגינה משותפת על כלים שונים. מנדס היה נוצרי קתולי הדוק, שבימי ראשון הלך עם כל בני משפחתו לכנסייה ומשם המשיכו לבילוי משפחתי בחיק הטבע. במהלך השנים התקדם מנדס בתפקידים דיפלומטיים שונים ובשירותו של שליט פורטוגל סלאזאר נשלח לתפקידים דיפלומטיים במדינות שונות אליהם יצא מלווה בכל בני משפחתו. לשיא תפקידיו הדיפלומטיים הגיע כאשר נשלח לבלגיה ומונה לראש המטה הדיפלומטי של פורטוגל. ב-1934 פקדו את המשפחה שתי טרגדיות ובהפרש של חודשים אחדים נפטרו שניים מבניו. עקב הטרגדיה החליטו מנדס ואשתו לבקש העברה לתפקיד במדינה אחרת וסלאזאר מינה אותו לקונסול כללי בבורדו שבדרום צרפת.
מצפונו של מנדס לא הניח לו והוא החל, בעזרת אשתו, ילדיו וכמה פליטים יהודים, בפס ייצור של אשרות כניסה לפורטוגל ליהודים וללא יהודים. במשך מספר ימים רצופים, ללא מנוחה, הנפיק 1,575 אשרות כניסה. כשהחלו הפצצות לנחות על בורדו המשיך מנדס עם הפליטים במנוסתם, תוך הנפקת אשרות רבות נוספות, והגיע איתם עד למעבר הגבול עם ספרד על מנת לוודא כי האשרות יכובדו.
מנדס ואשתו נפטרו חסרי כל, כשהם נתמכים על ידי בית תמחוי יהודי בליסבון. ילדיו היגרו מפורטוגל.
קשה לשלב את הסיפור ואת זכרו של מנדס בטיול בפורטוגל, כיוון שעדיין אין אתר המוקדש לו. ישנה תכנית להפוך את ביתו שב-Cabanas de Viriato שבצפון פורטוגל למוזיאון, אך זה עדיין בגדר תכנית בלבד של נכדיו וניניו. סיפורו של מנדס מרגש ועצוב, ומעשיו מבחינתי ראויים למצוות "והגדת לבנך". במהלך חייו לא זכה מנדס לכבוד הראוי לו והמעט שאנו יכולים לעשות הוא לתת לו את מלוא הכבוד לאחר מותו ולספר את סיפור הגבורה של האיש שלא חדל אפילו לרגע מלעשות באמונה שלמה את מה שצו לבו הורה לו. ___ תודה לשגרירות פורטוגל בישראל על העזרה בהכנת הכתבה |
ורד הגיב:
סופסוף יש אתר לזכרו בעיירה וילאר פרומוסו בפורטוגל. מוזיאון מרגש בתחנת הרכבת ששימשה מעבר מספרד לפורטוגל
יקי פריד הגיב:
סיפור מרתק, אני כרגע בפורטוגל בטיול עם חברת דרכים . אחד החברים הפיץ בינינו את הכתבה. המרתקת והמרגשת.