אני יושבת נפעמת באולם KKL בקונצרט של הפילהרמונית הישראלית כחלק מאירועי פסטיבל המוזיקה של לוצרן. האמת, אני לא מבינה שום דבר במוזיקה קלאסית. אבל כשיש רוק סטאר על הבמה, אי אפשר לפספס את זה. האנרגיה החזקה של המנצח הצעיר של התזמורת, להב שני, מהלכת קסם על הקהל, ולא פעם ולא פעמיים במהלך הסימפוניה הראשונה של ברהמס נפלט לי "וואו!" מתלהב מהפה. אז נכון, זה אולי קצת מוזר להתחיל סיור בעיר שוויצרית בהופעה של תזמורת ישראלית, אבל כשאנחנו מטיילים אחר כך בלוצרן היפהפייה ובסביבותיה, אני לא יכולה שלא להיזכר בקונצרט הזה ובביצוע המדויק של הפילהרמונית באותו ערב.
נדמה שגם בעיר הזאת, בירתו של קנטון לוצרן השוכנת במרכז שווייץ, הכול מתוזמר בצורה מושלמת – נופים גלוייתיים של אגם תכלת והרים אלפיניים, אדריכלות עתיקה המשומרת להפליא, תחבורה ציבורית שאפשר לחלום עליה ומוזיאונים ופסטיבלים לרוב. דומה שלא משנה לאן תסתכלו – מדוכני הירקות בשופרסל ועד עמודי הפרחים המרשימים שמעטרים את הרחובות – תמיד תמצאו פה יופי, צבע וכמובן, סדר וארגון מופתי שעובדים ביחד בהרמוניה מושלמת ובדיוק המוזיקלי של מנצח מחונן. וכן, תמיד מתישהו גם יצא לכם איזשהו "וואו!" מתפעל מהפה.
לוצרן של מטה
מאוד קל לטייל בלוצרן. רוב האטרקציות מרוכזות בעיר העתיקה, ואתרי הטבע נגישים בתחבורה ציבורית. הכי טוב להתחיל בשיטוט לאורך הגשרים שנבנו מעל נהר רוס (Reuss), שזורם מאגם לוצרן. גשר הקפלה (Kapellbrücke) ידוע כסמלה של העיר. הגשר העתיק המקורה הזה נבנה במאה ה-14 משני צדי הנהר כדי להגן על העיר מפני מתקפות אויבים. אך לדברי קלאודיה המדריכה שלנו, הוא לא נדרש למטרה הזאת מעולם. בצדו החיצוני הגשר מקושט לכל 200 המטרים שלו באדניות של פרחים ורודים. בצדו הפנימי הוא מעוטר ב-110 תמונות על משולשי עץ בגג שמתארים את ההיסטוריה של העיר. בשנת 1993 פרצה בגשר שריפה שכילתה חלקים רבים ממנו. הסיבה הפרוזאית היא קורי עכביש רבים שהאיצו את התפשטות הלהבות.
בסוף הגשר, בצדו הצפוני-מזרחי, נמצא מגדל המים האייקוני, מבנה אבן עתיק מהמאה ה-13. המגדל, שגובה כ-34 מטרים, שימש בימי קדם כמגדל שמירה, בית כלא ואפילו תא עינויים. גשר העץ השני, גשר הטוחנים, גשר שפרויר (Spreuerbrücke), הוקם במאה ה-16 וידוע בתמונות שמתארות את מחזור החיים והמוות. לאורך הגדות יש בתי קפה ומסעדות שמשקיפים אל הנופים הנפלאים. מאוד כיף לבקר כאן בשעות שונות של היום וליהנות מהמראות שנגלים בתאורה שונה.
המים, אגב, נקיים לגמרי ומותר להיכנס לשחות בהם. כמה נקיים? מרסל פרן, מנכ"ל לשכת התיירות בלוצרן, סיפר לי שהמים צלולים עד כדי כך, שהדגים לפעמים סובלים ממחסור באוכל ויש צורך להאכיל אותם באופן מלאכותי כדי שלא יכחדו. טמפרטורת המים אמנם נמוכה יחסית – 20 מעלות בשיא הקיץ – אבל זה לא מרתיע את ההרפתקנים מלקחת מזרן ים או מצופים, לשים את הציוד בכיסוי חסין מים, ואז פשוט לצוף בנהר מסכר לסכר ולחזור ברכבת.
את המים האיכותיים של העיר אפשר לטעום בכל אחת מ-200 המזרקות הפזורות בעיר, ולמלא בקבוק כשאתם משוטטים בנינוחות ברחובות הצרים של העיר העתיקה, מתרשמים מהבניינים העתיקים המרהיבים ונהנים מהסביבה הרומנטית – וגם מהניקיון, שפה מקפידים עליו באופן מעורר קנאה. המדריכה אף מספרת על עובדים רשמיים של העירייה שהם "בלשי אשפה. תפקידם של אלה לאתר את העבריינים שהשליכו פסולת בשעות הלא נכונות או במקומות אסורים ולקנוס אותם (עיריית תל אביב-יפו, זרקנו לך רעיון).
העיר כמובן עתירת מוזיאונים. מוזיאון התחבורה, שמציג את ההיסטוריה של התחבורה במדינה, הוא אחד מאתרי החובה של העיר, ונחשב אחד המוזיאונים הפופולריים ביותר בשוויץ בכלל. מוזיאון לוצרן לאמנות (Kunstmuseum Luzern) מציג אוסף אמנות מהמאה ה-14 ועד המאה ה-21 בתערוכות קבועות ומתחלפות.
לוצרן של מעלה
הנופים המרהיבים והתרבות בלוצרן משכו אריסטוקרטים ואנשי רוח לעיר כבר לפני מאות שנים, כמו המלכה ויקטוריה, והצארינה של רוסיה, וגם סופרים כמו טולסטוי, האנס כריסטיאן אנדרסן ומארק טווין שהגיעו לכאן ותיעדו את רשמיהם מהטיולים בעיר. אם גם אתם רוצים להרגיש קצת כמו אריסטוקרטים, עלו לארוחת צהריים במסעדת Lumières במלון Chateau Guetsch. המלון נמצא בטירה שנבנתה בסוף המאה ה-19 על גבעה המשקיפה אל העיר. העלייה אל המקום נעשית בקרונית תלולה במעלה ההר – והנופים שמחכים למעלה של כל העיר ואגם לוצרן הם עוצרי נשימה ממש.
אם תסתכלו לכיוון צפון-מזרח תוכלו לראות את הר ריגי (Rigi), הנקרא כאן גם "מלך ההרים". ההר, 1,800 מטרים גובהו, הוא אחת האטרקציות הפופולריות של לוצרן שמספקות תצפיות מרהיבות על הסביבה. המלכה ויקטוריה העפילה להר על גבי פוני, אבל כיום אפשר להגיע אליו בטיול כיפי מאוד בשיט בסירה עד Vitznau ומשם ברכבת גלגלי שיניים עד לנקודת התצפית. הנסיעה למעלה עוברת באזורים הכפרים של לוצרן, ומאפשרת ליהנות מהנופים הנהדרים של אגם לוצרן היפהפה לצד כרי דשא ירוקים, עדרי פרות דשנות, ושפע של עצים מחטניים. בפסגה אפשר לצאת למסלולי הליכה שונים או פשוט לשבת בשמש החמימה על מרבדי העשב, לשאוף את האוויר הצלול, ליהנות מנופי הפסגות, האגמים והעמקים שמסביבו ולהיטען. צריך את האנרגיה הזאת כשחוזרים הביתה.