ממעלה עקרבים לנחל ורדית – טיול ג'יפים

בקעת הערבה היא כולה מראות ותצורות מגוונים של מבוכי חָוַור, גבעות של חול וחלוקים, דיונות, חמאדות צחיחות, מצוקים חשופים, קניונים צרים עם גבים וסוואנות אפריקאיות של שיטים. בידודו של חבל ארץ זה, תנאי האקלים שלו ומיעוט יישוביו הותירו אותו נחלתם של מטיילים מעטים, אבל דווקא הערבה היא שמביאה עימה את כל אותן התחושות שיוצאים לחפש בנופי המדבר – ובעוצמה הגדולה ביותר.

אינפוזיה של שקט
וכך, בשעות אחר הצהריים פנינו מדימונה למישור ימין שבדרך למכתש הגדול. עלינו בכביש המפותל לראש מעלה עקרבים. באור הנופל ממערב צפינו אל הערבה ואל הרי אדום המכחילים במרחק. קיבלנו אינפוזיה של שקט.

עצרנו בעיר אובות (שנקרא פעם עין חוסוב), על יד עץ השיזף העתיק והמפורסם והמעיין שמעליו הוא צומח. ענפיו המסועפים של העץ, שרואה את תושבי האזור ואת עוברי האורח כבר מאות שנים, הצלו גם על מִשמר הגמלים האנגלי וגם על הלגיון הירדני ששכן פה עד ששחררו לוחמינו על האזור במבצע לוט. מאוחר יותר עמדה כאן תחנת אגד בדרך לאֻם רשרש (אילת), וליד המעיין ישבו והמתינו פועלים חלוצים שיצאו לכבוש ארץ קשה ורחוקה, עם רומנטיקנים וטרמפיסטים שיצאו לתור את הערבה. סמוך לכאן הצליחו שני חולמים להקים מאחז חקלאי ראשון בערבה תוך לחימה בתנאי הטבע והאקלים הקשים ובמזגו של הממסד שלא תמך. כך הוקמה כאן עין חצבה, שהוכיחה כי תנאי הערבה משובחים לחקלאות.

באור החיוור של טרם שקיעה המשכנו בכביש דרומה עד לכניסה למואה (מדרום לצופר, ממערב לכביש, נ"צ 167700 995650). במקום שילוט בולט ושער בנוי לתפארת. משם יוצאת דרך עפר המוליכה לאחר 800 מטר שמאלה לחניון הלילה המסומן. חנינו בליל כוכבים שקט. באישון לילה נשמעו נביחותיהם הצורמות של השועלים שהתקרבו למחנה.

אצבע אלוהים במצוק עשוש
באור ראשון, כיאה לאורחות המדבר, כבר היינו מוכנים לצאת לדרך. הנסיעה על השביל השחור הובילה אל מואה, תחנת דרכים נבטית אותנטית על דרך הבשמים שהגיעה מתימן ועד עזה. במצודה הנבטית קשה שלא להתפעל מבית הבד העתיק שנותן מושג על היקף החקלאות במקום. צפינו בבקעה ובאזור שמצפון לנו, שבו היו בעבר מעיינות, והבטנו מתחת למצודה, אל מתאר החניון הרומי על מרחצאותיו. במרחק מה מאיתנו נשקפו הבוסתן והדקלים שנטעו כאן חולמי סמשבא, קבוצת יזמים שרצתה לבנות כאן מלון אקולוגי מדברי.

ההשכמה המוקדמת אפשרה לנו לצפות בשפע בעלי החיים באזור, למשל בצבִי המדבר שהיה בעבר נפוץ מאוד בערבה. הבחנו בעקבות רבים של צבועים ושל שועלים, ראינו קוראים, סלעיות, שחורי זנב, ציפור צבעונית וירקרקה ששמה שרקרק גמדי, ועוד מיני עופות רבים ששמחת הבוקר נשמעה בקריאותיהם.

כ-350 מטר מדרום למצודה הגענו לצומת דרכים: השביל השחור מוביל מערבה אל ח'רבת קצרה, ואילו השביל המסומן באדום ובסימון של שביל ישראל מוביל דרומה אל נחל עשוש (שימו לב לסימון באבן הדרך ובשלט במקום). אנחנו המשכנו 4.3 קילומטרים דרומה, עד למפגש עם נחל עשוש. במקום מצוק בולט מצפון-מזרח ושיטה גדולה שמזמינה לשבת בצלה (נ"צ 163600 991000). המשכנו לנסוע בשביל האדום, וחלפנו על פני גבעה שחורה ממזרח לנו – זהו הר געש, ובו משושים שהתבלו. ההר הוא חלק ממערכת וולקנית שעדויות רבות לה אפשר למצוא ממזרח לשבר הסורי-אפריקאי.

אחרי נסיעה של 2.6 קילומטרים מעץ השיטה פגשנו במזלג דרכים: הדרך מערבה בשביל שחור ממשיכה לנחל עשוש, והדרך לדרום-מערב בשביל המסומן באדום ובסימון שביל ישראל מגיעה למעלה עשוש (נ"צ 161900 989100). לחובבי אתגרי רכב כדאי לפנות למעלֶה, שכן הוא קשה ודורש מיומנות, נחישות ולחץ אוויר נמוך בגלגלים. אבל גם לאלה שעולים בו כדאי לחזור אחר כך למסלול לנחל עשוש ולא לוותר על יופיו.

המשכנו מערבה לנחל עשוש ונסענו לכיוון האמפיתיאטרון הגדול. כ-3.5 קילומטרים מהמזלג, בכניסה לתיאטרון, עומד מצפון "זקיף המדבר", עמוד סלע צמוד למצוק המשגיח זה דורות על העוברים ושבים. במצוק עשוש תבחינו בשיכוב הציורי של גיר, קירטון וצור היוצרים מראות מרהיבים של מצוקים משורטטים, ואף עיוותי שיכוב ופיתולי שכבות, ממש "אצבע אלוהים". זה מקום מצוין לחנות בו בצל המצוקים לקפה טוב של בוקר וליהנות מהרוח בקניון.

סולמות וחבלים בקניון ורדית
לרגלי הר נִשפה הבולט ממערב לנו, 12.1 קילומטר ממזלג מעלה עשוש, ציפה לנו מזלג נוסף: שביל שחור דרומה, שביל ירוק לצפון-מזרח (נ"צ 156850 984900). פנינו לשביל הירוק, אל דרך עוקפת מעלה עשוש החולפת על פני הר שצורתו חרוט (נ"ג 272), שכמותו יש באזור עוד אחדים, חלקם גדולים ומרשימים ממנו. לדרך נחל צופר המסומנת באדום ובסימון שביל ישראל הגענו לאחר 4.6 קילומטרים (נ"צ 159250 985300). בצומת זה נוסעים דרומה, ולאחר 8.1 קילומטרים פונים ימינה ועולים על דרך הכניסה המסומנת בכחול לקניון ברק (שימו לב: פנייה ימינה לדרך כחולה קיימת עוד לפני כן, אך אין לפנות בה).

אחרי 500 מטר פנינו דרומה לדרך המסומנת באדום המובילה אל נחל פארן, ובה נסענו עוד 2.1 קילומטרים עד למזלג עם שביל שחור הנכנס לתוך הנחל (נ"צ 161700 975600). נחל פארן הוא הגדול בנחלי הנגב והערבה, והוא חוצה את הנגב ממרחבי כּונתילה שבסיני אל נחל הערבה. הדרך בו מסומנת, אך לא תמיד ברורה. סעו בערוץ. בדרך כלל הקוליס ברור (תלוי בחורף החולף – האם עבר שם שיטפון ראוי אם לא). אנחנו המשכנו בערוץ נחל פארן כשעינינו תרות אחר צבאים, והמאמץ השתלם: הצלחנו לראות קבוצות אחדות.

לאחר 9.5 קילומטרים פנתה הדרך המסומנת לצפון-מערב, לעבר המצוק, אל פתחו של קניון ורדית המסומן בכחול (נ"צ 153300 971800). הקניון הזה מטויל פחות מקניון ברק, אבל הוא שווה. נכנסים עם הרכב עד לסוף דרך הרכב, מצטיידים במים רבים ויוצאים להליכה קלה ונעימה (לא בצהריים!) בשביל הכחול. בקניון הצר והמרהיב גבים גדולים ויבשים בקיץ. בדרך עולים בסולמות חבלים ומטפסים בסולם יתדות. החזרה אל הרכב היא באותה הדרך – אל תנסו לעקוף! משך ההליכה בקניון כארבעים דקות לכל כיוון. חוויה אמיתית לכל המשפחה.

לאחר מנוחה טובה המשכנו עם נחל פארן בשביל הכחול עד לכביש אילת-מצפה רמון. עם הרבה מזל, אפשר לראות גם פראים או ראמים ששוחררו כאן על ידי רשות הטבע והגנים כמה פעמים במהלך עשרים השנה האחרונות. ליד המשאבות של פארן יש ברז שממנו אפשר לשתות ולהתרענן לפני צאתכם לדרך הביתה.