מלטה: ים, מפרצים ואוצרות מהעבר

מטבע הדברים, חופיה של מלטה תופסים חלק חשוב בחייה. עבור בני האיים והתיירים הפוקדים אותם, החופים הם מוקדי נופש, דיג, צלילה וספורט. טיול החופים שלהלן בנוי כמסלול מעגלי בן יומיים, המתחיל בסמוך לוולטה, ממשיך בכיוון צפון-מערב, יורד לחופיה הדרומיים של מלטה וחוזר לאזור ולטה.

נצא אם כן מוולטה, וניסע לסלימה (Sliema): תחילה יש לרדת מבירת מלטה לכיוון דרום-מערב, ואז לעלות בכיוון צפון-מזרח, עד סלימה, שפירוש שמה הוא "שלום". רוב בתי המלון של מלטה נמצאים כאן. בחוף יש מגדלים ומצודות עתיקים, וכן כֵּפים ואתרי רחצה. בקצה המזרחי של סלימה, נעבור בחוף טיניֶה (Tignè Beach), הנמצא במעין אצבע יַבשה הצופה אל ולטה. כאן נראה נערים, הקופצים ממרומי הצוק אל המים. אם נמשיך צפונית-מערבית מסלימה, נגיע לסן ג'יליאַנס (St. Julian’s) והמפרץ שלה, על חופי הרחצה, בתי הקפה, מסעדות הדגים ואפשרויות הבילוי שהיא מציעה.

בפצ'וויל (Paceville), השוכנת בקצה הצפוני-מערבי של מפרץ סן ג'יליאס, יש חופים סגורים, השייכים לבתי המלון. בקצה המזרחי של פצ'וויל ניצב ארמון ספּינוֹלה (Palazzo Spinola), שנבנה ב-1688 ושופץ ב-1733. בקצה הכף שבמערב פצ'וויל בולט ארמון דְרַגוֹנָרָה (Palazzo Dragonara), שלו אתר רחצה המכונה מועדון ריף (Reef Club). כאן פועל גם הקזינו המקומי. מערבה מכף דרגונרה (Dragonara Point) נמצא מפרץ סן ג'ורג' (St. George’s Bay) הצר. יש בו שני חופי רחצה למבוגרים, וגם מסעדות מזון מהיר. בהמשך מערבה בולט אל תוך הים כף נוסף, שבו ניצב מגדל סן ג'ורג'. לאורך קו החוף כולו הוקמו מגדלים ומצודות, לקדם פני פולש. במאה ה-17 נבנו באזור זה בלבד 13 מגדלים.

קו החוף המפורץ של מלטה מציע שפע של פינות חמד קסומות | צילום: משה שי

כפר המפלצת במערה
יורדים מהדרך הראשית שמאלה, אל מצודת מדלינה (Madliena Fort). מכאן מתפצלת דרך צרה לעגלות, העוברת על גשר עתיק ומובילה דרומית-מערבית, אל הכפר אַראוּר (Għargħur), השוכן באזור גבוה יחסית. באראור כ-2,500 תושבים. רובם שומרים על מסורתם ומקפידים לא להיות מושפעים מהעולם הסובב אותם. נדמה כאילו הקדמה פסחה על המקום, או שמא המקום פסח על הקדמה. גם כיום חוצות את הכיכר המרכזית של הכפר עגלות רתומות לסוסים. יש בו סמטאות צרות ובתים קטנים. המבנה הציבורי העיקרי היא כנסיית סן ברתולומאו מאמצע המאה ה-17. ממרומי הגבעות שסביב הכפר אפשר להשקיף על האזור כולו. ממערב לאראור נמשך הרכס הגדול (High Ridge). לאורכו הוקמו עשר מצודות, שב-1897 קיבלו את השם "קווי ויקטוריה" (Victoria Lines), לציון שנת השישים להכתרתה של מלכת בריטניה.

נשוב לכביש הראשי, ונמשיך שמאלה. משמאל הדרך נמצאים שרידי "ים החצץ" (Baħar iċ-Ċagħaq) שבסמוך להם שוכן מדיטרנו מארין פארק, פארק ימי, שבו אפשר להכיר מקרוב דולפינים, כלבי ים, איגואנות, תוכים ועוד. במהלך היום יש פה הופעות של היונקים הימיים והתוכים, ואפשר גם לשחות בחברת דולפינים – תענוג לגדולים ולקטנים גם יחד. שימו לב: הפארק סגור בין נובמבר לתחיל אפריל. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

מופע דולפינים במדיטרנו מארין פארק | צילום: Erik1980, cc-by-sa 3.0

בהמשך הדרך מערבה נעבור לאורך מפרץ סַלינָה (Salina Bay). פירוש השם סלינה הוא "אגן מלח", ואכן, בחלקו הדרומי של המפרץ יש בריכות מלח, שראשיתן כבר בתקופת הרומים. ממערב למפרץ משתרע החוף הצפוני (The Northern Coast), המכונה בפי המקומיים "Il-Costa" ("החוף"). זהו קטע החוף העיקרי, שאליו באים לנפוש, לשחות, לצלול ולהשתזף. יש האומרים שהמקום פופולרי כל כך בגלל שלושת האסים: Sea, Sun ו-Sex (ים, שמים ומין). בלי קשר לאמור לעיל, כאן גם שקעה ספינתו של שאול הטרסי (פאולוס מתרסוס), ולכן נקרא המפרץ הגדול שלאורכו משתרע החוף הצפוני בשם מפרץ סן פול של הים (San Pawl il-Baħar). על חופו המזרחי של המפרץ שוכנת העיר הגדולה באזור, בּוּגִ'יבָּה (Buġibba). ביציאה המערבית מהעיר, לשמאלכם, ברחוב סן פול, נמצא מעיין השליח (Għajn Rasul). לפי המסורת, בהגיעו לאי, היו שאול הטרסי וחברו לוקס צמאים. שאול עשה כמעשה משה והיכה בסלע, עד שיצאו ממנו מים. במי המעיין הזה הטביל גם את פובליוס, מושל מלטה הרומי, שהמיר את דתו לנצרות. לבני תמותה כמונו מי המעיין הזה אסורים בשתייה.

רגע מתוק וקר. בכל פינה באי אפשר למצוא שרידים עתיקים | צילום: משה שי

השער לגן עדן
נמשיך מהמפרץ מערבה, עד שנגיע לעיירה מֶליחָה (Mellieħa), הבנויה על צלע הר. בעבר עסקו תושביה בייצור מלח. כשהמלטים רוצים לומר על מישהו שאינו בן תרבות, הם אומרים "הוא בא מן הפראים של מליחה", אך בעצם זו עיירה יפה, שבה רחובות מודרניים וכ-5,000 תושבים. בדרומה, משמאל לרחוב הראשי, ניצבת מצודת מליחה. צפונה יותר, בכיכר ה-26 במאי 1990 (המנציחה את תאריך ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני באי), נמצאת כנסיית גבירתנו של מליחה (Our Lady of Mellieħa), שנבנתה מעל המערה שבה שהו שאול הטרסי ולוקס. שבעים מדרגות מובילות אל המערה. במעמקיה נובע מעיין, שלמימיו מיוחסות סגולות מרפא מופלאות.

קילומטר וחצי מערבית לעיירה נמצא מפרץ מליחה (Mellieħa Bay), השוכן למרגלות צוק. זהו חוף הרחצה החולי הארוך ביותר באי, והודות למזג האוויר הנוח השורר בו בכל חודשי השנה, הוא מושך אליו מבקרים רבים, בייחוד בסופי שבוע.

ממערב למפרץ משתרע חצי האי מרפה (The Marfa Peninsula). פירוש שמו "מקום נחיתה", שכן כאן "נוחתים" הבאים מגוזו. אחרי שנגיע לחצי האי, מיד משמאל לצומת הראשון, נבחין במגדל האדום (Red Tower), השוכן בנקודה הגבוהה ביותר ברכס. הוא נבנה ב-1649 ושימש כמגדל שמירה וכתחנת איתות בין האיים. בצידו הצפוני והצפוני-מערבי של חצי האי יש שני חופים מומלצים – מפרץ אַרְמִיֶר (Armier Bay) ומפרץ גן העדן (Paradise Bay), שמדרום לתחנת המעבורות היוצאות לגוזו. מפרץ גן העדן הוא חלומם של חובבי הצלילה. יש בו שונית בעומק שלושים מטר, ובה מערות מלאות דגים ססגוניים ושער תת ימי מרשים. גם מי שאינם צוללנים יוכלו ליהנות מהמראות: צוללת תיירים יוצאת 12 פעמים ביום ופעמיים בלילה למסלול בעומק מאה מטר מתחת לפני הים.

זהירות, מצוק!
בדרום-מערב מלטה נמצא אחד האתרים היפים באי, פום איר-ריך (Fomm ir-Riħ; "פי הרוח"), אך הגישה אליו אינה קלה. המקום מרוחק כשישה קילומטרים מרבט, והדרך אליו היא למעשה מעין שביל סוסים נושן ולא כביש סלול. מלבד הקושי בגישה הוא גם חשוף לרוחות, וזהו המקור לשמו. החוף עצמו אינו מכוסה בחול אלא בחצץ. הדרך הנוחה ביותר להגיע אליו היא בסירה. לחלופין, אפשר להגיע למקום ברכב מרבט: נוסעים מערבה, דרך הכפר אֶמירי (Għemieri), וממשיכים בכביש המוביל לחוף מפרץ פי הרוח. כאן תמצאו צוקים גבוהים, הסוגרים על מפרץ מבודד שמימיו כחולים וצלולים. את הקצה הצפוני של המפרץ תוחם צוק "ראש הצליין" (Ras il-Pellegrin), ואת הקצה הדרומי של המפרץ תוחם צוק "ראש הנזיר" (Ras ir-Raħeb), שממנו נשקפת תצפית יפה.

אפשר גם להגיע לחוף מהכפר זֶבִּיח (Żebbieħ), שמדרום-מזרח למליחה. יש להמשיך בכביש מזרחה כקילומטר אחד לכיוון מוסטה, ואז לפנות ימינה לדרך צדדית, שגם היא שביל, ומובילה אל הצוקים של "פי הרוח". ארבעה קילומטרים דרומית לרבט נמצא הכפר דינגלי (Dingli), הכפר הגבוה במלטה, בגובה 240 מטר מעל פני הים . מעט דרומה לו נמצאים צוקי דינגלי (Dingli Cliffs). סעו לשם בזהירות: אין טעם לנסות קפיצת ראש במכונית מגובה 253 מטר לתוך הים. הכביש מסתיים בבת אחת מול הצוקים, שהם הגבוהים והמרשימים במלטה. הם יוצרים מעין קיר אנכי ותלול, ונמשכים מאות מטרים לאורך החוף.

מאחורי הצוקים, בקצה הכביש המגיע מרבט, נמשיך 1.5 קילומטרים מזרחה, לאורך החוף, עד שנגיע לקפלת מַדַלֶנָה (Madalena Chapel). הכנסייה נבנתה ב-1646 והוקדשה למרים המגדלית, פטרונית הזונות. בכל ימות השנה עומדת הכנסייה בשיממונה, ורק ב-22 ביולי, בחג מגדלנה הקדושה, עם שקיעת השמש, נערכת על מדרגות הצוק תפילה לכבוד מרים.

מפרץ מבודד עם מצוקי כורכר. במלטה כ-200 ק"מ של חופים | צילום: מייק גאט

הקרדינל ההולל
נמשיך מזרחה, עד צומת קְלָפְהָם (Clapham Junction). צפונית-מזרחית לצומת יש תופעה מסתורית מהשנים 800-1,400 לפני הספירה: אדמה סלעית מחורצת בתלמים מקבילים. המרחק בין התלמים הוא כמטר וחצי, ועומקם הוא ארבעים עד שישים סנטימטר. לפי גרסה אחת, מדובר בחריצים שהותירו עגלות שהובילו סחורה לייצוא או מן הים. ואולם, במקום התגלו גם תלמי רוחב, שלא הובילו אל הים, וגם חריצים אלכסוניים ומעגליים. תחקיר של הבי.בי.סי העלה את ההשערה, שהחריצים נותרו מבתים שנגררו ונבלמו כאן. וכמובן, אין לשכוח את אריך פון דניקן, ששב על הסברו היחיד, ולפיו היו אלה דמויות מהחלל החיצון, שביקרו והותירו כאן את עקבותיהם.

נמשיך מצומת קלפהם בכביש העולה צפונה ונגיע לגני בוסקֶט (Buskett Gardens), שניטעו במאה ה-16 על ידי האח הגדול הצרפתי דה ורדֵי. בצומת הבא ימינה נפנה לארמון וֶרְדָלָה (Verdala Palace), ששימש את דה וֶרדֵי אשר התפרסם כרודף תענוגות, למרות היותו קרדינל. הטירה במקום נבנתה בפאר רב באחת הנקודות הגבוהות באי, וממנה אפשר להשקיף למרחקים. הטירה מוקפת בחפיר, ויש בה מגדלים, גרם מדרגות גדול, ציורי קירות, עבודות גילוף ופסלים רבים.

מארמון ורדלה ניסע צפונית-מזרחית, עד לכביש הראשי, שבו נפנה ימינה (מזרחה), אל הכפר סיג'יווי (Siġġiewi). מדובר באחת מעשר הקהילות העתיקות שנוסדו באי ב-1436. בכיכר הראשית שבכפר בולט פסלו של ניקולס הקדוש, הניצב בחזית כנסיית סן ניקולס (Church of San Nicholas), שנבנתה ב-1693 ומהווה דוגמה טובה לסגנון הבארוק המלטי.

הוונוס ממלטה
מסיג'יווי ניסע דרומה, בכביש המגיע לים. נפנה שמאלה, ונגיע אל אַר לַפּסי
(Għar Lapsi), עיירת דייגים, הקרויה על שם המערה הסמוכה, "מערת ההתעלוּת" (בחודשים יולי-אוגוסט אפשר להגיע אליה מסיג'יווי באוטובוס מספר 94, הפועל בימי חמישי ובשבתות). בקיץ החוף הומה מבקרים. מדרגות מוליכות למטה, אל מערות הטובלות במים בין צוקים. פוקדים אותן שחיינים וצוללי מערות, הבאים לכאן כדי לצפות בדגים הרבים. במקום פועלת מסעדה לא יקרה.

נחזור צפונה, ובהצטלבות נפנה מזרחה. בצומת השני יש פנייה חדה ימינה, לדרך צדדית, המובילה אל חַגַ'ר אִים (Ħaġar Qim). זהו מקדש פרהיסטורי שנבנה לפני כ-5,000 שנה, כמה מאות שנים לאחר שהוקמו מקדשי ג'גַנטיה שבגוזו. המתחם הפולחני של חג'ר אים (פירוש השם: "אבני הסגידה"), השוכן במרחק שמונה קילומטרים מהחוף, הוא אחד היפים במלטה. למרות מזג האוויר ושיני הזמן, המקדש הזה, הבנוי מאבן גיר, שרד במשך יותר מ-5,000 שנה. במקור היו במקום חמישה מבני פולחן, תחת גג משותף אחד. בפנים נמצאו שבע דמויות של נשים, קרוב לוודאי אלות עבות בשר וחסרות ראש (25 סנטימטר גובהן), וביניהן דמות עירומה של אשה שזכתה לכינוי "ונוס ממלטה". במקום נמצא גם עמוד גלילי, שבעה מטרים אורכו וכעשרים טון משקלו. פסלי הנשים ופריטים נוספים שנחשפו באתר מוצגים במוזיאון לארכיאולוגיה בוולטה.

חג'ר אים. מקדש פרהיסטורי בן 5,000 שנה | צילום: דובי טל

כחצי קילומטר דרומית-מערבית לחג'ר אים נמצאים מקדשי מְניַידְרָה (Mnajdra). מדובר בשלושה מקדשים, שהכיוון הכללי של הפתחים בכולם הוא דרום-מזרח. יש חוקרים הטוענים כי הם מסמלים את האלה הגדולה, ולכן הכניסה הצרה למבנים אלה פורשה כרחם. לפי הסבר זה, הפולחן שהיה נהוג במקום כלל, ככל הנראה, כניסה דרך הפתח, שסימל את הפוריות ואת התחייה. כל המקדשים מוקפים בחומה חיצונית, ובעבר היה לכולם גג משותף. בתווך הם חובקים חצר פנימית.

החלקים שהשתמרו בצורה הטובה ביותר מכונים תאי האורקל. על פי אחת הסברות ישבו בתאים אלה כוהנות, שענו על שאלות שנשאלו באשר לעתיד, ונתנו עצות לפני הכרעות גורליות. התקשורת איתן התבצעה כנראה דרך חורים שנקדחו בקירות. בקיר הפנימי של המקדש המערבי, "המקדש התחתון", יש חריצי אבן. לפי ההשערות, שימש מקדש זה כמגדל לתצפיות אסטרונומיות.

שירת הסירנה
נחזור צפונה, אל הכביש הראשי שלאורך החוף, ונמשיך מזרחה. מימין הדרך נמשך וִויט אִיז-זוּריא (Wied iż-Żurrieq), "ואדי כחול". בקצה הדרך יש פנייה ימינה אל המפרץ שבו נמצאת "המערה הכחולה" (Blue Grotto). במקום יש בעצם כמה מערות, אך את מרבית הרייטינג גרפה "המערה הכחולה". לפי האגדה היה כאן מעונן של הסירנות, אותן בתולות ים, שהיו מפתות את הספנים בשירתן הערבה ומטביעות אותם בתהומות. אפשר לצאת כאן לסיורי סירות. נמשיך צפונה, עד זוּריא (Żurrieq), ומשם ימינה, עד העיירה בּירזֶבּוּגָ'ה (Birżebbuġa), שפירוש שמה באר הזית. העיירה, שבה כ-6,500 תושבים, צופה אל מפרץ מַרְסָשְלוֹק (Marsaxlokk). "מרסה" פירושו נמל בערבית, ו"שלוק" הוא המלה המלטית לרוח הדרומית-מזרחית החמה "שירוקו". מפרץ מרסשלוק הוא המפרץ הגדול ביותר במלטה. מימיו רדודים מאוד, והודות לכך, חופו הוא אחד הבטוחים באי.

המערה הכחולה. כאן, לפי האגדה, בתולות הים היו מפתות את הספנים בשירתן הערבה ומטביעות אותם בתהומות | צילום: אייסטוק

גם אויבי מלטה ידעו שמימי המפרץ רדודים. פעמיים ניסו התורכים לפלוש כאן: פעם במצור הגדול (1565), ופעם נוספת ב-1614. בפעם הראשונה ביטל האדמירל התורכי את הפלישה – שבה יועדו להשתתף 181 ספינות ו-35,000 חיילים – ברגע האחרון, לאחר שנודע לו על סוּפה הפוקדת את האזור בסוף מרץ, בדיוק במועד הפלישה המתוכננת. הפלישה השנייה נהדפה, שכן מספר התוקפים היה קטן בהרבה. ב-1798 נחת כאן צבא נפולאון, ושנתיים לאחר מכן הגיע למקום נלסון האנגלי, שהפך את המפרץ הרדוד לאחד מבסיסי הצי שלו. בספטמבר 1943 הוכנעו כאן האיטלקים בידי האנגלים, והמפרץ השחיר מ-76 אוניות מלחמה איטלקיות, שהטילו עוגן והסגירו את עצמן לאויב האנגלי.

מעבר להקשרים ההיסטוריים הללו, ידוע הכפר מרסשלוק, הנמצא בחופו הצפוני של המפרץ, כבירת הדיג של מלטה. המקום עדיין משמר אווירה של כפר דייגים קטן: אנשים יושבים בו באפס מעשה, ופשוט נהנים מהנוף, מהשלווה ומהשיחה הבטלה. הכפר ידוע גם במסעדות הדגים המצוינות שלו. אם נקלעתם אליו ביום ראשון, הרי שהחל מהשעה ארבע לפנות בוקר מתקיים כאן שוק דגים ססגוני וקולני. מדרום למרסשלוק נמצאת מערת אַר דַלַם (Għar Dalam), שפירוש שמה הוא "מערת החשיכה". אורכה 145 מטר, אבל רק שמונים מטר פתוחים לציבור. במקום התגלו שרידי כ-7,000 בעלי חיים (היפופוטמים, דובים, שועלים וצבאים), שחיו במלטה ובאיטליה. אלה מוצגים במוזיאון שבאתר.

אלה גדולה ומלאה
נמשיך צפונה, אל ולטה אחרי העיירה זֵיטוּן (Zejtun) נפנה מערבה, ונעצור לביקור בטַרְשִין (Tarxien). בצפון העיירה נמצאים מקדשי טַרְשִין (Tarxien Temples) – המאוחרים מבין האתרים הארכיאולוגיים במלטה (הם נבנו באלף השלישי לפני הספירה). למרבית הצער, המקדשים המרשימים מוקפים על ידי בניינים בני זמננו, המונעים מהארכיאולוגים לחשוף מתחם עתיק נוסף.

דמות של אישה שופעת אברים שהתגלתה בהיפוגאום, וכעת מוצגת במוזיאון לארכיאולוגיה בוולטה

פירוש השם "טרשין" הוא טרשים, והוא הוטבע ב-1915, כשאיכר מקומי התלונן שמחרשתו נתקלת כל הזמן באבנים גדולות. בעקבות התלונה נחשפו המקדשים, והממצאים החשובים הועברו למוזיאון לארכיאולוגיה בוולטה. באתר עצמו נוכל לראות פסלים, מזבחות, אגני רחצה, כותרות עמודים וכרכובים. במקום יש ארבעה מקדשים שתוכניתם דומה למקדשים הפרהיסטוריים האחרים. מול פתח המקדש הדרומי התגלה פסלהּ חסר הראש של האלה הגדולה, שגובהו הגיע כנראה ל-2.5 מטרים. האלה הגדולה – שפסלה מוצג במוזיאון לארכיאולוגיה בוולטה – כונתה "האשה השמנה". מימין שוכן המקדש המרכזי, שבו נמצאת אבן דמוית עין. בחדר הכניסה למקדש המרכזי מוצגים כמה ממצאים.

ההיפוגאום בחל ספליני. החדרים נחצבו באבן הגיר בעומק 11 מטר

נמשיך בכיוון צפון-מערב, בדרך אל ולטה, ונעצור בפאוֹלָה (Paola). גם כאן יש אתר ארכיאולוגי, אבל מסוג אחר: הוא מתחת לאדמה. האתר, הנמצא בשכונת חַל סַפליני (Ħal Saflieni), נקרא היפּוֹגֶאוּם (Hypogeum; מבנה תת קרקעי ביוונית). אונסק"ו הכריז עליו – כמו על המקדשים האחרים המוזכרים לעיל – כעל אתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site). זוהי מערכת חדרים הבנויה בשלושה מפלסים. היא נחצבה באבן הגיר לפני כ-5,000 שנה, בעומק 11 מטר. האתר התגלה ב-1902 במקרה, כאשר בנאים שהקימו בו בית נתקלו בשרידיו. בחפירות הארכיאולוגיות, שהחלו במקום ב-1905, התגלו אלפי עצמות אדם וממצאים פולחניים רבים. תחילה סברו החוקרים כי מדובר באתר קבורה, אך מאוחר יותר העלו את ההשערה, שבחדריו נערכו טקסים פולחניים שבוצעו במקדשים תת קרקעיים.

ההיפוגאום, שמקצת הממצאים שהתגלו בו מוצגים במוזיאון לארכיאולוגיה בוולטה, נפתח לראשונה לציבור ב-1913, עם סיום החפירות באתר. בראשית שנות התשעים של המאה העשרים הוחלט לשפץ את המקום, שנפגע קשות מדורות של מבקרים. האתר נסגר לכמה שנים, והותקן בו מכשור לוויסות הטמפרטורה והלחות. כיום מורשים לבקר בו מדי יום רק שמונים אנשים, בצורה מבוקרת. מידע נוסף על ההיפוגאום ועל אתרי מורשת נוספים במלטה באתר האינטרנט.

מכאן חוזרים לוולטה בכביש הראשי היחיד באזור; במרחק כקילומטר וחצי בלבד.

לקריאה נוספת:

מלטה: המקומות שלא כדאי להחמיץ קשה להאמין שמקום כה קטן יכול להכיל כל כך הרבה אתרים מרתקים, אבל זה בדיוק מה שמלטה מציעה. ערים עתיקות מוקפות בחומות, אתרים ארכיאולוגיים מרתקים, לגונות קסומות, נקרות ומערות ימיות. הרבה מעבר לחופשת בטן-גב