מכונית היברידית

השכנים שלי, שמצב כדור הארץ לא מזיז להם אבל מכוניות חדשות דווקא כן, בהו בתדהמה. מעגל התמיכה התאסף סביבנו מיד. בעיניים מצומצמות ובפנים חמוצות לחצו לי שלושה שכנים את היד. "תשמע, כל הכבוד, כמה עלה? למה חשמל? איך סוחבת? אפשר סיבוב?"
החלטתי להשאיר את הדברים קצת מעורפלים ולא הבהרתי שמדובר רק בהשאלה ליומיים. "נראה, אני עוד לא יודע. נבחן, נחשוב, נודיע לכם", מלמלתי וחמקתי למעלית בפרצוף עסוק. לאחד השכנים שהתעקש להידחק איתי למעלית הבהרתי שהבזבוז הזה של הדלק לא יכול להימשך, ואפילו כוכבים בהוליווד כמו ג'וליה רוברטס וג'ורג' קלוני קנו מכונית כזאת. השכן הנהן ואמר ששמע על רוברטס. את השני הוא לא מכיר.

החיים היפים בפקק
במכונית היברידית מופעל תחילה, בלחיצה קלה ביותר על הדוושה, המנוע החשמלי. במהירות גבוהה יותר משתלב מנוע הבנזין, ותנועת הגלגלים טוענת מחדש את המצבר. מסך תצוגה צבעוני מדווח לנהג בכל רגע ורגע על היחסים שבין המנועים ועל מה שעושים הגלגלים. המסך גם מדווח על צריכת הדלק בכל רגע נתון. ברמזורים המכונית מדוממת את עצמה לחלוטין. למחרת בבוקר, בפקק האינסופי של כביש מספר חמש, שיבחתי את עצמי בלי הרף. במשך ארבעים דקות לא זיהמתי את הסביבה אפילו פעם אחת. לא צריך לזלזל, זה דורש מיומנות. לחיצה קלה על הדוושה הפעילה רק את המנוע החשמלי, הפריוס החרישית התגלגלה בלי קול במהירות עשרים קילומטרים לשעה אחרי המכוניות האחרות שבעליהן הלא מתקדמים לא רכשו עדיין רכב היברידי. המפלטים שלהם העכירו את אוויר הבוקר, ואני צרכתי חשמל מהמצבר, שהעביר למנוע החשמלי, שהעביר לגלגלים.
ברדיו מסרו נתונים מדאיגים על זיהום האוויר. על פי ההערכה המקובלת, כפי שפרסמה לאחרונה חברת פארטו הנדסה המתמחה בייעוץ כלכלי־אקולוגי, הנזק מזיהום האוויר שגורמים כלי רכב עולה למדינת ישראל 2.4 מיליארד שקל בשנה. אבי מושל, הממונה על זיהום אוויר מכלי רכב במשרד לאיכות הסביבה, מבהיר שתושבי הערים הם הנפגעים העיקריים מזיהום אוויר שגורמים כלי רכב. בעבר פרסם המשרד לאיכות הסביבה נתונים שלפיהם בכל שנה מתים בישראל יותר מאלף בני אדם מזיהום אוויר.

לדברי מושל, אף על פי שמספר כלי הרכב עולה בכל שנה, רמת זיהום האוויר נותרת בעינה. הסיבות לכך הן החמרה בתקינה, החלפת רכב ישן בחדש, שיפור ניכר בחמש השנים האחרונות באיכות הדלק והקפדה רבה יותר על תקינות כלי הרכב. הפתרון הנכון בעיניו הוא מעבר לשימוש בתחבורה ציבורית נקייה, זמינה ונוחה. רכב היברידי הוא פתרון טכנולוגי, אומר מושל, ולכן אינו יכול להיות הפתרון היחיד לבעיית הזיהום. גם אם כולם ייסעו במכוניות היברידיות, עדיין נסבול מזיהום אוויר.

לוח הבקרה של המכונית שולט על הכל, ממערכת האודיו ועד למיזוג האוויר. מלבד זה, הוא מראה לנהג מתי נטענת הסוללה ומתי הוא חוסך בדלק צילום: משה גלעד

שבע שנים וכיסית את ההשקעה
בדיקה במשך יומיים על פני 400 קילומטרים העלתה שצריכת הדלק של המכונית ההיברידית היא 22 קילומטרים לליטר. זה יפה וזה קצת פחות מחצי מן הכמות שאני צורך בדרך כלל במכוניתי הישנה והטובה. חשבון די מהיר שעשיתי במרחבי הזמן שנפרשו לפני בפקק של נתיבי איילון העלה שאם בחודש שגרתי אני משלם כאלף שקל עבור דלק, הרי שכבעליה של מכונית היברידית יכולתי לחסוך, נגיד, שש מאות שקל. 7,200 שקל בשנה. הבעיה הקטנה היא שהפריוס המשוכללת עולה 180 אלף שקל בלבד (לאחר הנחה ניכרת של כחמישים אחוזים במס הקנייה לשם עידוד רכישתה). אם נניח שהיא יקרה בחמישים אלף שקל ממכונית חדשה בעלת נפח מנוע דומה, הרי שרק כעבור שבע שנים, בחשבון כלכלי פשוט, יאזן החיסכון בדלק את מחירה של הטכנולוגיה המתקדמת. קצת לאט, לא?

לימור אלוף, מומחית ופעילה למען איכות הסביבה ואישה היפראקטיבית, התעקשה שהיא רוצה לנהוג במכונית ההיברידית כבר עכשיו. רגע לאחר שעזבנו את החצר שלה ברמות השבים עצרה בחריקת בלמים ליד טרנזיט שזוכרת את מלחמת לבנון ואמרה בעיניים נוצצות לבחור שעשה משלוחים מהמכולת המקומית: "ברוך, תראה, מכונית היברידית, לא מזהמת את הסביבה, גדול, הא?" ווווווווומממ, טסנו משם בשעטה שלא הותירה למנוע החשמלי צל של סיכוי להשתתף במשחק. ברוך, אני בטוח, מיהר לסוכנות הרכב הסמוכה.
אלוף מנהלת את הסניף הישראלי של הארגון העולמי The Natural Step(TNS). הארגון, שהוקם בשוודיה, שם לו למטרה לקבוע מה הם אילוצי המערכת הטבעית שבה אנחנו חיים. מה מרשה לנו כדור הארץ לעשות ומה הוא אוסר עלינו כי אינו מסוגל לסבול עוד.

במטבח ביתה, מול חליטה של עלי תה, אי אפשר שלא להתרשם מהלהט ומיכולת השכנוע הנמרצת של אלוף: "הבעיה האמיתית היא תרבות החיים שלנו", היא מסבירה. "אנחנו, בני האדם, יצרנו בעיה אקולוגית ענקית בגלל בורות. לא חשבנו על מגבלות המערכת הטבעית. במאה השנים האחרונות הפרנו את כל חוקי המשחק מול הטבע, ועכשיו אין לנו ברֵרה אלא לתקן את המעוות".
לשאלה מאיפה יבוא התיקון עונה אלוף בנפנוף ידיים שובה לב: "אי אפשר לפתור בעיות אקולוגיות באמצעים טכנולוגיים. מכונית שמתחשבת באיכות הסביבה כמו הפריוס היא צעד בכיוון הנכון, אבל השינוי האמיתי חייב לבוא בהתנהגות שלנו. יש לנו צורך בניידות. אבל אני שוקלת 48 קילוגרם, למה אני צריכה מכונית ששוקלת יותר מטון? לי מספיקים אופניים".

"אני שוקלת 48 קילוגרם, למה אני צריכה מכונית ששוקלת יותר מטון? לי מספיקים אופניים". לימור אלוף | צילום : משה גלעד

עיר עם תחתית בירה
התלוננתי שקצת קשה לי עם אופניים, ואלוף, במבט נוזף, הסכימה שאסע באוטובוס, אבל העדיפה שיעמידו לרשותי אוטובוס מונע במימן שעולה עשרה מיליון דולר. אם גם זה בעייתי, היא ממליצה לשתף כמה אנשים ברכב פרטי. ניסיתי לרמוז שעם השכנים שלי זה לא יעבוד, הם אוהבים את המכונית שלהם לעצמם וגם אני לא מתלהב כל כך לנסוע איתם בכל בוקר.

השיחה עם לימור אלוף השאירה בי רושם רב. עד היציאה מרמות השבים לחצתי על הדוושה בעדינות מרבית ולא הפעלתי את מנוע הבנזין אפילו פעם אחת. חמש דקות אחר כך עלינו על כביש מספר שתיים. מכאן ועד חיפה לא ירדנו מ־120 קילומטר לשעה. בנזין טהור. הרגענו את המצפון בכך שצריך לבחון את השפעת המהירות והמרחב הפתוח על צריכת הדלק של הטכנולוגיה המתקדמת. היה כיף. לו ריד צרח ברמקולים, הרוח שרקה בחלונות הפתוחים, והים בבת גלים נראה יפה ושקט מאוד. שום דבר לא העיד על הבעיות הקשות של איכות הסביבה. זה לא אומר כמובן שהן לא היו שם, אבל החיפאים, לפחות בבוקר הזה, העדיפו להתעלם מהן וללכת לים.

משתי סיבות נסענו לחיפה. האחת היתה הבטחה שנתתי למכונית ההיברידית כבר בתחילת מערכת היחסים שלנו. אם הכל ילך בינינו טוב, אמרתי לה, אקח אותך לחיפה לראות את בתי הזיקוק. זאת בכל זאת עיר עם זיהום אוויר חמור ומחלות ריאה מגוונות, והיא המקום שבו מרכזים ומעבדים את הדלק בישראל. מכונית היברידית, כך שיערתי, מתעניינת בדברים כאלה. הסיבה השנייה היתה "מעיין הבירה" שברחוב יפו בעיר התחתית, שם אוכלים כבד קצוץ שמימי לצד בירה טובה וחמוצים. שתי התחנות במסלול הוכיחו את עצמן כהימור בטוח. בתי הזיקוק נראו מזהמים מתמיד. ענן אפרפר אפף את כל אזור הקריות. עשרים ארובות, מקצתן יורקות אש, אחרות עשן, מכלי מתכת נטושים, ושתי ה"לבניות" הנצחיות שנראות כבר כמו סמל לנזק שאפשר לגרום לאוויר של מפרץ כחול בים התיכון. ליד כל זה נראה נמל הקישון הסמוך כמו שמורת טבע. די בקלות אפשר להאמין כאן שאנחנו בלבו של קולחוז מזוהם של תעשיית המתכת שקרסה באוקראינה. הפריוס נראתה מזועזעת. ליד יגור התנוססו שלטים שבהם קראו התושבים הכועסים "כן לרכבת. לא ביגור", שזה בדיוק כמו לומר "שונאים זיהום אוויר, אבל לא נעשה כלום".

באותו הערב נאלצתי להחזיר את המכונית ההיברידית לסוכנות הרכב ולשוב הביתה בלעדיה. השכנים שלי התאכזבו מאוד. בכל זאת, אם ג'וליה רוברטס רכשה אחת, למה לא אצלנו בבניין?