במבט ראשון מכונית המיצובישי לאנסר הדו דלקית של אמישראגז, הניצבת כיום באחד החניונים בתל אביב, נראית כמו כל מכונית אחרת. אך זו אינה מכונית רגילה, אלא מכונית המונעת בגז. במקום פתח תדלוק אחד יש בה שניים: האחד עבור בנזין והשני עבור גז, ובתא הנהג יש כפתור המאפשר בחירה בין השניים. בשל העדר רישוי אסור למכונית לצאת מהמוסך ולנסוע בכבישי הארץ, אף על פי שהיא מזהמת פחות, בטיחותית יותר וזולה יותר.
מיליוני כלי רכב הפוקדים את הערים מדי יום משאירים אחריהם שובל של טינופת שחורה ורעלים: גזים פחמניים, תחמוצות חנקן וחלקיקים מרחפים. מקורם של מרבית הגזים המזהמים את האוויר בערים הגדולות הוא כלי הרכב. שיעור הסובלים ממחלות בדרכי הנשימה בקרב תושבי ערים גדולות גבוה פי שניים מאשר בקרב תושבים באזורים מאוכלסים פחות.
מבין כלי הרכב, מזהמי האוויר העיקריים הם אלה המונעים בסולר: אוטובוסים, מוניות ומשאיות. הסולר מזהם את האוויר בצורה קשה יותר מהבנזין, שבו משתמשים כלי רכב פרטיים. הצעד הראשון לפתרון הבעיה הוא הסבת המנוע של כלי הרכב המונעים בסולר להנעה בגז. הסבה זו תפחית במידה ניכרת את זיהום האוויר במרכזי הערים, בשיעור של תשעים אחוז ברמת תחמוצות החנקן, שבעים אחוז ברמת הגזים הפחמניים ושישים אחוז ברמת החלקיקים המרחפים. איך זה עובד
דגמים רבים של כלי רכב מגיעים היום היישר מהמפעל כשהם מותאמים להנעה בגז פחממני מעובה (גפ"מ), הלא הוא גז הבישול המוכר לכולם, אך יש גם אפשרות להתקין ערכת גז בכלי רכב המונעים בבנזין. הערכה כוללת מכל גז שאותו יש להתקין בתא המטען, וסת, מאייד ויחידת בקרה ממוחשבת, המווסתת את כמות הגז בהתאם ללחץ האוויר הנכנס למנוע בהשוואה ללחץ הגזים הנפלטים ממנו.
הגפ"מ מוזרק למכל בשלב התדלוק כנוזל. המאייד עושה שימוש במים של מערכת קירור המנוע כדי לחמם את הגפ"מ הנוזלי והופך אותו לגז, תוך כדי השוואת לחצים בין לחץ המכל ללחץ העבודה של המנוע. הווסת מזרים את הגז למנוע, שבו מתבצעת הבעירה. כיוון שבעירת הגז יעילה יותר מבעירת בנזין וסולר, נוצר הרבה פחות פיח במנוע, ולכן התחזוקה של הרכב קלה וזולה יותר.
"העלות של ההסבה היא אלף עד אלפיים דולר, בהתאם לסוג הרכב", אומר יצחק בן משה, מהנדס אמישראגז, "ואת העבודה יכול לעשות כל מוסך המוסמך לכך. בארץ הוסב עד היום רק רכב אחד, מיצובישי לאנסר של אמישראגז, לצורכי הדגמה". המיצובישי שהוסבה יכולה לנסוע אלף קילומטר ללא צורך בתדלוק, 500 על בסיס מכל הבנזין ו־500 על בסיס מכל הגז; הנהג צריך רק ללחוץ על כפתור ההחלפה כשאחד המכלים מתרוקן.
מכל הגז המותקן ברכב חזק במיוחד: הוא עמיד לניקוב פי עשרים ממכל דלק סטנדרטי וכולל אמצעי בטיחות שונים, כגון חסימה של המכל בהגיעו ל־85 אחוז מקיבולתו ומערכת לשחרור לחצים בעת תאונה (במצב של לחץ יתר או של דליפה). נוסף ליתרונות אלה של הגז, בדיקות משטרת ישראל, שהוגשו למשרד התשתיות, קבעו כי אין סכנה בהנעת כלי רכב בגז בתנאים של ישראל.
חמישה מיליון כלי רכב מונעים בגז
בעולם חמישה מיליון כלי רכב המונעים בגז, בעיקר כאלה המשמשים לתחבורה ציבורית. איטליה היא המובילה העולמית עם 1.2 מיליון כלי רכב, באיסטנבול ובבנגקוק המוניות מופעלות בגז, ובאתונה בימי אובך הנסיעה בעיר מותרת רק בכלי רכב הצורכים גפ"מ. ב־1972 נעשה בארץ ניסיון להסבת משאיות ומוניות לתיירים (מוניות אשכול) להנעה בגז, שהופסק כעבור שנה בטענה שאין די גז לבישול ואסור לבזבז את המשאב היקר על תחבורה.
כיום קיים בישראל צו להפעלת רכב מנועי על בסיס בנזין וסולר. באוגוסט 2000 החליטה הממשלה לאפשר שימוש בכלי רכב הצורכים גפ"מ, וקבעה כי שר התשתיות יורה עד תחילת אוקטובר 2000 על צו להפעלתם. משרד התשתיות, משרד התחבורה ומשרד הפנים דווקא נערכו בזריזות, אך הצו עדיין לא אושר. "מה שמעכב כרגע את הניסוי", מסביר שלמה סס, מנהל מינהל הדלק במשרד התשתיות, "הוא התנגדות המשטרה, שדורשת בדיקות שיוודאו באילו תנאים הגז גורם לפיצוץ המנוע", וזאת על אף שהיא כבר אישרה בעבר את הניסוי. דובר המשטרה סירב להגיב לפנייתנו.
עוד בטרם הגיע האישור המיוחל, החלה פעילות בשטח: חברת אמישראגז ועיריית תל אביב דנות בהסבת שלוש משאיות זבל להנעה בגז, חברת דן מתכננת לרכוש עשרים אוטובוסים מונעים בגז לניסוי ראשוני, וחברת אינטל ביקשה להסב את צי הרכב שלה לגפ"מ. המשק מוכן, משרדי הממשלה כבר השלימו את רוב העבודה וסללו את הדרך לכלי רכב מונעים בגז, אך המרכיב העיקרי חסר: אין לחץ ציבורי בנושא. ליבואנים זה לא כל כך אכפת – השינוי לא ישפיע על כמות המכוניות שהם ימכרו; הארגונים הירוקים לוחצים לשינוי, אבל ללא תמיכה ציבורית כוחם מוגבל; והציבור, כך נדמה, נחנק בשקט.
