מכון איילון – בית חרושת סודי לתחמושת

מתחת לאדמה ממתין מתקן שונה לחלוטין באופיו והרבה פחות פסטורלי. מעשה שהיה כך היה; בעקבות מאורעות תרפ"ט (שנת 1929), עלה הצורך בנשק לצורכי הגנת הישוב. לימים הלכו צורכי ההגנה והשתכללו עד שעלה הרעיון להכין מאגר תחמושת גדול, שבו יוכלו המחתרות להשתמש בעת הצורך. נוסף על השגת ואגירת נשק, התפתח הרעיון לייצר נשק ותחמושת. ייצור זה, כמו גם עצם ההחזקה בנשק, היו כמובן אסורים מבחינת החוק הבריטי ולכן היה צריך לקיימם בחשאיות רבה.

הנשק שנבחר לייצור היה רובה סטן, בשל היותו קל לייצור ולשימוש. בסך הכל יוצרו בחשאיות 4,500 רובים – מספר לא מבוטל באותם ימים. אולם רובה ללא כדורים משול למקל של מטאטא, ולכן במקביל לייצור הרובים נדרשה גם הקמתו של פס ייצור לתחמושת. במסכת מסובכת של תיאומים נשלח לאירופה מתלמד, שהצליח להשיג דריסת רגל במפעל תחמושת וללמוד את תהליך הייצור.

במסכת אירועים סבוכה לא פחות נקנו בפולין מכונות בלתי שמישות ממפעל תחמושת ישן והועברו בחשאי וברוב תלאות ארצה. הפולנים שלחו הודעה מוצפנת אל הבריטים לעצור את הספינה שנשאה אותן, אולם ההודעה התגלתה לשירות הידיעות העברי והאונייה נדרשה לסטות ממסלולה אל צור. רק כעבור כמה שנים, בשנת 1941 הגיעו המכונות ארצה וחלפו כמה שנים נוספות בטרם הופעל המכון (בין 1948-1946). מאז הקמת המדינה היה המקום נטוש ועזוב. איש לא דיבר עליו, עד לגילויו על ידי אנשי החברה להגנת הטבע. לימים הוחלט להקים כאן מוזיאון שנחנך בשנת 1987.

אל המפעל גייסו בשנת 1945 גרעין, שהמתין לקבלת אדמה ולימים הקים את מעגן מיכאל. במקום, שהיה אז נטוש, נחפר בור גדול שהפך למפעל תת-קרקעי ומעליו נבנה מעין ישוב קטן שכלל מאפייה ומכבסה לאנשי רחובות ולבית היולדות הסמוך. גם היישוב היהודי מסביב לא ידע על המפעל, למעט העובדים במקום. מי שפעל במקום והיה שותף לסוד נקרא "בא בבריתו של אברהם אבינו" בעוד כל היתר כונו 'ג'ירפות' ומהם היה צריך להיזהר, כדי לא להעלות את חשדם בשום צורה.

במהלך הסיור במקום נוכל גם אנחנו 'לבוא בבריתו של אברהם'. נרד דרך הפתח הסודי, שנמצא תחת התנור שבמאפייה, אל מפעל התחמושת הנסתר. כאן נוכל לשמוע סיפורים רבים על אורח החיים במקום ועל התחבולות בהן השתמשו כדי להסוות את המפעל. למשל, הפליז, חומר הגלם לכדורים יובא לארץ במסווה של עטיפות מתכת לשפתונים וכדי ליצור אפקט שיזוף עבור העובדים שטענו כי הם עובדים בשדות מרוחקים, הובאה מנורה מיוחדת, שבחורף גרמה לשיזוף יתר של העובדים. הכדורים עצמם הועברו מהמפעל בכדי חלב גדולים. החליבה נערכה תמיד בלילה ולכן לא הפתיע לראות אנשים מסתובבים עם כדים.

אירוע חמור במיוחד, שאיים על גילויו של המפעל, אירע כאשר הלח"י פוצץ רכבת של חיילים בריטיים שעברה ממש בסמוך לגבעה. בין החיילים היו עשרים הרוגים ופצועים רבים. עובדי המקום החליטו לסייע בפינוי הפצועים אל הגבעה עצמה. הבריטים, שהיו אסירי תודה על הטיפול המסור בפצועים, לא העלו כל חשד לגבי המתרחש ממש מתחת לרגליהם. בפרוץ מלחמת העצמאות פעל המקום 24 שעות. סך הכל יוצרו במקום למעלה משני מיליון כדורי סטן, אלא שבדיעבד הסתבר כי המצרך היחיד שלא היה בו חוסר בראשית המלחמה היה כדורי הסטן.