לאחר שנה של טיול ביבשת אפריקה, ביקור בשמורות הטבע הפראיות הסרנגטי ונגורונגורו, החלטנו, בן זוגי ואני, שאנחנו מוכנים לגולת הכותרת – ה"סרדין-ראן", מירוץ הסרדינים המתרחש לחופי דרום אפריקה. בזכות עיתוי הנדידה, זכינו להגשים חלום נוסף – לפגוש את הלווייתנים גדולי הסנפיר (Humpback Whale), שבדיוק באותו הזמן נודדים בעצמם ממימי הקרח שבאנטארקטיקה אל עבר האוקיינוס ההודי, על מנת להתרבות וללדת צאצאים במים החמימים.
לא בכדי אומרים המקומיים שהסיכוי הטוב ביותר למפגש עם לווייתנים הוא מירוץ הסרדינים – למרות שהלווייתנים בכלל אינם ניזונים מהסרדינים, ולמעשה חולפים על פני האירוע באדישות מה. הם נודדים במספרים עצומים, בעיקר בתקופה שבין אמצע יוני לאמצע יולי, וכשהם חולפים הם לא מוותרים על סיבוב בשכונה, כולל השפרצות, קפיצות ותמרונים, בזוגות או בשיירות ארוכות. המרוויחים הגדולים הם כמובן אנחנו, שבאנו בגלל הסרדינים, וזכינו ללווייתנים….
מנת השף: כדורי סרדינים במי מלח
הסיבה המרכזית לנדידת הסרדינים בלהקות גדולות כל כך עדיין אינה ברורה לחלוטין. מסלולם של הסרדינים, שמתקבצים לכדי מיליארדי פרטים, מתחיל מאנטארקטיקה דרך חופי איסט לונדון ועל עבר דרבן שבדרום אפריקה. התנאים לנדידה צריכים להיות אופטימליים: טמפרטורת המים שלא עולה על 21 מעלות צלזיוס ואזור נקי מדיג מאסיבי. התקופה המיטבית לצפייה בהתרחשות היא קצרה יחסית, כך שכדאי לדייק בתאריכי ההגעה ולהחזיק אצבעות (גם את אלה שבתוך הסנפירים).
בזכות עיניו החדות וחושיו העל-טבעיים כמעט של מרקוס – מדריך הסירה האגדי, והידע שצבר בבחירת האתרים הטובים ביותר לצפייה בכל האקשן, הוא מזהה את התקבצות הסרדינים ומצליח להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. באופן מפתיע, ניתן לצפות היכן תתחיל ההתרחשות, דווקא על ידי סימנים שמגיעים ממעל המים, ולאו דווקא מאלה שמקורם בריכוז הדגים במים. עופות ימיים מהמין סולת גנט (Gannet) הם האינדיקציה הטובה ביותר לאקשן, וכשהן מתחילות לירות את עצמן לתוך המים – כדאי להתחיל להתארגן על הסירה לקפיצה זריזה באזור ההתקהלות. כמו כן, להקות דולפינים שנוהרות לכיוון, מבשרות גם הן על נחיל הסרדינים המתקרב.
קופצים למים, מכניסים את הראש והמראה מופלא ממש, כמו לקוח מסרט תיעודי של נשיונל ג'יאוגרפיק: דולפינים רודפים את אלפי הסרדינים וסובבים אותם עד שאלו מתכנסים לכדי כדור דגים ענק, חי ובועט. הדולפינים עובדים בסנכרון ודוחקים את הסרדינים לגובה פני המים. עופות ימיים בשחייה משעשעת, חודרים ללא כל גינוני נימוס אל תוך הכדור הצפוף ותופסים מכל הבא למקור. כרישים חולפים מלמטה, ממתינים להזדמנות לפרוץ, לקחת חלק ולשוב למעמקים. מדובר בחגיגה פראית של אכילה משותפת, וכולם מוזמנים.
שגרת היום בספארי סרדינים
בקווים כלליים היום בנוי מגלים של אקשן ורגיעה. מוקדם בבוקר יוצאים לים עם מרקוס על סירת המנוע המהירה, מצוידים בציוד שנירקול (מסיכה, סנפירים ושנורקל), ובחליפת צלילה – 5 מ"מ לפחות, מופשלת לגובה מותניים (כך שניתנת ללבישה במהירות). הסירה מפליגה, ועל גל הירכתיים שהיא יוצרת גולשים כמה דולפינים, שבאו להגיד שלום. כעת מתחילים החיפושים. לפעמים אנחנו במתח, הדקות עוברות ואין אף ציפור באופק, אך בדרך כלל בתוך זמן קצר כבר מוצאים אקשן. כמה עשרות ציפורים מתקבצות ו"מסמנות" לנו את האזור. כעת המיומנות והניסיון עושים את כל ההבדל: צריך לדעת כיצד להגיע בשקט לאזור, להוריד את המשנרקלים למים במהירות ובבטיחות, ומתי כדור הסרדינים יציב מספיק בכדי לאפשר צלילה.
לאחר ששוחים כמה מטרים, מגיעים ללב התרחשות, צופים במחזה המרהיב באופן פסיבי, כשרק האצבע על כפתור המצלמה עובדת קשה…
לאחר שהאקשן נגמר חוזרים לסירה למנוחה, התרעננות, נשנושים ותה חם, מחליפים רשמים, הרבה התרגשות באוויר, ועיניו החדות של מרקוס כבר מחפשות את האקשן הבא. השעות חולפות מהר ושבים לנמל הבית בשעות אחר הצהריים, עמוסי חוויות, לערב מפנק של ברביקיו, החלפת רשמים, ואפילו סיור נחמד לכפרים הסמוכים או לאתרים מעניינים בסביבה (למי שעוד נותר כוח…).
מפגשים עם לווייתנים חולפים
כאמור, ממש כמו מתנה ענקית מהטבע, באותה התקופה שבה מתקיים מירוץ הסרדינים, מתרחשת גם נדידתם המרהיבה של הלווייתנים גדולי הסנפיר. קורה שיורדים למים לשנרקול "תמים" במטרה לצפות במאות בעלי החיים חוגגים בסעודה ענקית, ולפתע מן העומק מגיח יצור ענק, שקט ועצמתי, שדמותו מתבהרת בתוך כמה שניות, והלב מחסיר פעימה. התחושה הראשונית מלווה ביראת כבוד לבעלי החיים הענקיים הללו, ואפילו קצת פחד.
במהלך הספארי חווינו מפגשים עם המוני לווייתנים, שהפכו את האזור לאוטוסטרדה הפרטית שלהם. כשעלו לפני השטח לא חסכו מאיתנו תצוגת תכלית של קפיצות ונפנופי סנפיר, הטחת הגוף למים ושפריצים בריח אוקיינוס. לרוב הם נעים בזוגות או בשיירות, וקשה להאמין שכל זה מתרחש ממש סביב סירת הגומי הקטנה שלנו, בלב הים. מדי פעם אפשר לראות לוויתן מסוג אובלנה דרומית (Eubalaena australis), שנפוץ בחופי דרום אפריקה, והגיע אף הוא במטרה להשתתף בסעודה.
זכור לי במיוחד מפגש ייחודי ואינטימי עם לוויתן גדול סנפיר, שלגמרי במקרה הפתיע אותנו במהלך השנרקול, בנוכחותו הפתאומית. חלק מהקסם במפגש נבע מכך שכל יתר חברי הקבוצה, ששבעו מהמולת הדגים והטורפים, עלו לסירה למנוחה ולהתרעננות, והתחושה היתה שרק אנחנו – אני ובן זוגי – שוחים עם היצור הענק. שמרנו מהלווייתן מרחק נגיעה בטוח, והשתאותנו היתה גדולה כל כך, עד שבכלל לא הבחנו בלווייתן נוסף שהגיח אלינו מהעומק, עד שזה ניצב ממש מולנו! לווייתני הענק החלו לשחות לכיווננו, ונאלצנו לשחות אחורה, תוך שאנו שומרים עמם קשר עין (ומצלמה) רציף.
לאחר כמה דקות של בחינה הדדית, הערצה אין סופית והתרגשות גואה, שני הענקים צללו לעומק ונעלמו. הרמתי את הראש ומבלי לשלוט בכך – התחלתי לצרוח מהתרגשות. מיותר לציין שאת הסרטונים מאותו מפגש רצו כל מי שנשארו "לנוח" על הסירה.
אלעד שניאור הגיב:
אהלן אופיר ,
קוראים לי אלעד ואני מאוד רוצה גם לחוות חוויה בדיוק כפי שהצגת פה . אני ממש הייתי שמח אם תוכלי לשתף אותי בדרכי התקשורת לאותו מדריך שלקח אתכם שאוכל להנות מזה השנה .
ואם יש לך עוד טיפים כמובן תודה !