מינכן והאלפים הבוואריים: לטייל בתוך אגדה

לקראת הנחיתה במינכן הפנים נדבקות לחלון המטוס: הנוסעים היושבים בצד אחד זוכים למבט קרוב להדהים על פסגות האלפים הבוואריים, הנוסעים בצד השני (ואני ביניהם) רואים נוף שכולו לבן, ולא משלג. זה נראה כאילו מישהו נטל מברשת ענקית וצבע את העולם בלבן או פיזר אבקת טלק דקיקה על כל מה שמתחתנו, מראה מוזר ומסקרן. רק כשיצאנו מנמל התעופה (המצוין, אגב, עם מבשלת בירה פרטית שאת התוצרת שלה אפשר לשתות בגן הבירה שבשדה) מתגלה התשובה: זהו כפור, שכיסה בשכבה דקיקה ולבנה את העצים, השדות, הבתים. עוד כמה שעות השמש, שחזאים ישראלים אוהבים לקרוא לה "שקרנית", תמיס את הכפור והעולם ישוב לצבעיו המקוריים.

בינתיים אנחנו מדלגים על מינכן וממשיכים דרומה, לעבר האלפים הבוואריים. אי אפשר להישאר אדישים למראה הרי האלפים, בין אם הם בשווייץ, באוסטריה, בצרפת או בגרמניה. הרגע הזה, שבו אתם נוסעים בכביש מישורי למדי, נהנים מנופים של שדות, יערות וכפרים קטנים, ופתאום, מעבר לעיקול בכביש הם צצים: גבוהים, משוננים, חשופי צמחייה, עם פסי שלג דקיקים שיורדים במורדות התלולים. הלב שלי מתחיל לפעום במהירות, ולא משנה כמה פעמים ראיתי את ההרים הללו. מרחוק הם מזכירים לי תפאורת קרטון שנבנתה להצגת בית ספר, הרי לא יכול שככה נראים הרים במציאות.

האלפים הבוואריים בדרום גרמניה. אי אפשר להישאר אדישים למראה | צילום: שאטרסטוק

חורף קר, יין חם

בוואריה מנוקדת בעיירות היסטוריות, יערות, אגמים וטירות. כאילו ענק מיתולוגי שיחק בלגו ואז מאס במשחקו, פיזר את הבתים המתוקים והטירות המצועצעות אל כל עבר ואלה נחתו בשולי ההרים, על ראשי גבעות, על גדות אגמים, על שפת נהרות. ארץ אגדות קסומה. אנחנו עוצרים בכמה ערים ועיירות שכאלה. למשל, קמפטן (Kempten). אם אתם מטיילים באזור בין אמצע נובמבר לשבוע האחרון של דצמבר, זוהי עצירת חובה, שכן שוק חג המולד של קמפטן הוא פנינה של ממש.

כיכר השוק בקמפטן | צילום: Deutsche Zentrale für Tourismus, Krings Maren

בכל רחבי בוואריה, גם באחרון הכפרים הקטנים, תמצאו בנובמבר-דצמבר שוקי חג מולד מסורתיים, אבל זה של קמפטן מוצלח במיוחד. בכל ערב התושבים המקומיים מתכנסים בכיכר השוק, העמוסה בדוכנים לממכר קישוטי חג, מלאכות יד ומאכלים מסורתיים. קולות צחוק עולים מהשולחנות העגולים שסביבם עומדות חבורות-חבורות של אנשים עטופים היטב נגד הקור, אוחזים בכוסות של gluhwein, יין חם מתובל בנדיבות באגוז מוסקט ובקינמון. הבילוי הזה, בסיום יום העבודה, חוזר על עצמו בכל ערב, עד ערב החג וסגירת השוק. אנחנו מצטרפים ומגלים שיש גרסה אדומה וגרסה לבנה ליין החם, ושתיהן מחממות ומשמחות באותה המידה. את הכוס שקיבלתם – לפעמים כוס זכוכית פשוטה ולפעמים ספל מעוטר – אפשר להחזיר בכל דוכן שמוכר יין חם ולקבל בחזרה את האירו ששולם כפיקדון.

שוק חג המולד בקמפטון. תושבי העיר מגיעים מדי ערב כדי לפגוש חברים ולשתות יין חם | צילום: רותם בר כהן

דוכן בשוק חג המולד בקמפטן | צילום: רותם בר כהן

חדר מול הנוף

אל אוברסדורף (Oberstdorf) הגענו אחרי רדת החשכה. המלון שלנו, מחוץ לעיירה המעורסלת בנוחות למרגלות האלפים, נראה בדיוק כמו שמלון בעיירה אלפינית אמור להיראות: רהיטי עץ, אח בוערת בבר אפלולי, נשים חייכניות בחצאיות רקומות מובילות לחדר שנראה כמו הבקתה של היידי בת ההרים, עם תקרה משופעת שבאמצעה חלונות המשקיפים אל הכוכבים שבשמיים. כוס יין לבן צונן לצד האח, ארוחה דשנה במסעדת המלון הכפרית ושנת לילה מתוקה בחדר דמוי הבקתה לא הכינו אותי למה שחיכה בבוקר במרפסת שיוצאת מחדר הכושר בקומה השלישית: ההרים, אותם הרים שהתגלו בדרך לכאן מרחוק, מקיפים אותנו משלושה עברים, קרובים כמעט במרחק נגיעה, מדהימים, עצומים, יפים כמו חלום, ומעליהם עננים צבועים בצבעי זריחה ורדרדים.

העיירה אוברסדורף למרגלות האלפים הבוואריים | צילום: שאטרסטוק

בחורף גולשים מגיעים לאתר הסקי של אוברסדורף, בקיץ מטיילים באים לכאן כדי ללכת בשבילים הרריים מוקפים בנופים מדהימים. אם זה היה תלוי בי, הייתי נשארת לשבת על המרפסת במלון, מול ההרים, במשך שלושה ימים רצופים מבלי לזוז… אבל מה שחיכה בהמשך הטיול הצדיק בהחלט את התזוזה.

זריחה מעל האלפים הבוואריים באוברסדורף | צילום: רותם בר כהן

הטירה של המלך המשוגע

טירת נויטשוונשטיין (Neuschwanstein) היא האתר המתויר ביותר לא רק בבוואריה אלא בגרמניה כולה, וכשעומדים ליד האגם המקסים שנמצא בין שתי הטירות – נויטשוונשטיין והוהנשוונגאו (Hohenschwangau), האחת צהבהבה והשנייה צחורה כשלג, הנשימה נעתקת, ולא רק בגלל שבחוץ 6 מעלות מתחת לאפס.

כמה שלא קראתי על הטירה הזאת וכמה תמונות שלא ראיתי – דבר לא הכין אותי ליופי במציאות. לאו דווקא של הטירה עצמה, אלא של המיקום הנפלא שלה, על צלע הר תלול, מוקפת ביערות, משקיפה על ערוץ פראי, אגם ועמק ירוק. המקום הטוב ביותר לראות את הטירה במלוא הדרה הוא מגשר מאריין (Marienbrücke) התלוי מעל קניון עמוק – יש שילוט אל הגשר, שנמצא לא רחוק מהנקודה בה האוטובוס מוריד את המבקרים.

טירת נויטשוונשטיין המרשימה. אתר התיירות הפופולרי בגרמניה | צילום: שאטרסטוק

המלך לודוויג השני בילה את ילדותו בטירת הוהנשוונגאו המשפחתית, משקיף על ההר ממול ומפנטז על היום בו יבנה שם את טירת חלומותיו. הטירה שבנה בסופו של דבר במחצית המאה ה-19 נאמנה לפנטזיה שלו על טירה מימי הביניים. כמות המשאבים שנדרשה לבנות אותה ורמת הדרישות האינסופית גרמו לשתי התפתחויות: רק שליש מהטירה הושלם בעת שהמלך עבר להתגורר בקומות העליונות שלה, ואחרי חודשים ספורים הוא הוכרז בלתי שפוי והורחק מטירת חלומותיו לנצח. את שארית חייו הקצרים העביר לודוויג השני בחברת הפסיכיאטר האישי שלו, עד שגופות השניים נמצאו מוטלות באגם רדוד, תעלומה שנותרה בלתי פתורה עד היום. סיפורו הבלתי שגרתי של המלך מלווה את המבקרים כאן ומוסיף נדבך של עניין לסיור.

האגם בין הטירות נויטשוונשטיין והוהנשוונגאו | צילום: רותם בר כהן

טירת הוהנשוונגאו. כילד לודוויג שהה כאן וחלם להקים טירה משלו על ההר ממול | צילום: שאטרסטוק

לרקוד עם המוות, להשקיף על מינכן

אחרי הסיור בטירה מומלץ בחום לעצור בפוסן (Füssen), עיר היסטורית נהדרת, שהמדרחוב הראשי שלה עובר על הדרך הרומית קלאודיה אוגוסטה (Via Claudia Augusta) אשר חצתה את האלפים, והוא משובץ בבתי קפה, חנויות קטנות וגלריות. גם בפוסן יש טירה, שההגעה אליה מצריכה טיפוס על גבעה, כשהנוף – המורכב מגגות אדומים, צריחי כנסיות, נהר והרים – בהחלט מפצה על המאמץ. כדאי מאוד גם לבקר במוזיאון העירוני, Museum der Stadt Fussen, הממוקם במנזר בנדיקטי, ולו רק כדי לראות את "לרקוד עם המוות", ציור מדהים מהמאה ה-14 המתאר ריקודים שונים עם המוות של אלו שסופם ודאי – תוצאה מורבידית של המגפה השחורה.

פוסן, עיר היסטורית נהדרת במרחק קצרצר מטירת נויטשוונשטיין | צילום: רותם בר כהן

את הביקור בבוואריה סיימנו במינכן, בירת בוואריה והעיר השלישית בגודלה בגרמניה (אחרי ברלין והמבורג). על אתריה של מינכן תוכלו לקרוא בהרחבה כאן. ודאי תגיעו למריאנפלאץ, הכיכר המרהיבה שבמרכז העיר, שם מומלץ לטפס לראש המגדל של בית העירייה החדש – הפעם במעלית, מנוחה לרגליים שכבר העפילו לכמה טירות. מלמעלה נשקף נוף מקסים של 360 מעלות על כל העיר.

על גגות מינכן. המראה הנשקף ממגדל בית העירייה החדש בכיכר מריאנפלאץ | צילום: רותם בר כהן

מוזיאון BMW שנראה כמו קערה כסופה ישמח כל חובב מכוניות ואם אתם מתעניינים בעיצוב ובאמנות עכשווית, אל תחמיצו את Pinakothek der Moderne, חלק מקומפלקס המוזיאונים המשובח של מינכן, עם יצירות אמנות מהעשורים האחרונים. בימי ראשון הכניסה למוזיאון הזה, כמו למרבית המוזיאונים בעיר, היא במחיר סמלי של אירו אחד. מצד שני, בימי ראשון במינכן, כמו בכל הערים, העיירות והכפרים ברחבי בוואריה, החנויות סגורות עד האחרונה שבהן, כך שאת השופינג תצטרכו לשמור ליום שני.

המוזיאון לאמנות מודרנית במינכן. מומלץ בחום לאוהבי עיצוב ואמנות עכשווית | צילום: רותם בר כהן