 אינט'ה הוא שמנו ומשמעותו בשפתנו 'בני האגם', ולאגם אנו חייבים את חיינו. אני יושב וחותר בסירת קאנו עוד מימי כילד קטן, וכך גם אבי ואביו לפניו". כך אמר לי אחד משייטי הסירות שניווט אותי באגם אינלה (Inle), בינות לבתי הכלונסאות המרחפים מעל המים, גינות הירק הצפות וההרים היפהפיים המקיפים אותו. מהרגע בו ירדתי בפעם הראשונה לסירת הקאנו הממונעת, התמכרתי לאגם אינלה: הסירה החלה לתפוס תאוצה ולהחליק על פני האגם השלו להפליא, והיופי מסביב נספג בעיני ביחד עם הרוח וטיפות המים על הפנים. פרנסה צפה
ר (בורמה) – ארץ השאן. ארבעה וחצי מיליון איש חיים כאן בערבוביה אתנית המורכבת משבט השאן – מהגדולים בשבטי בורמה – ומעשרות שבטים נוספים, ביניהם האינט'ה. אך ארץ השאן הוא לא רק חבל ארץ מרתק מבחינה אתנית ותרבותית, אלא גם מהאזורים המורכבים ביותר מבחינה פוליטית־מדינית במיאנמר, כשמיקומו, בשכנות לתאילנד, לאוס וסין, מוסיף לסכסוך הפנימי נדבך נוסף, הקשור לסחר האופיום באזור.
כשהגיעו בני האינט'ה לאגם, היו כבר כל האדמות מסביב לו שייכות לבני השאן. באין ברירה, נאלצו להתגורר עליו ואף להוציא ממנו את פרנסתם. הם הצליחו בכך מעל המשוער, עם הרבה חריצות, דמיון, העזה ויצירתיות. את בתיהם הנראים כצפים מעל פני המים בנו מכלונסאות עץ ובמבוק הנעוצים בקרקעית האגם, ואילו עבור הגידולים החקלאיים פיתחו שיטה הייחודית להם: ערוגות צפות (קיוּנפאוֹ) המורכבות מטיט, בוץ וצמחי יקינטון. שלפוחיות האוויר של היקינטון מציפות את הערוגות על פני המים, ומוטות במבוק התקועים בקרקעית האגם מייצבים אותן. הערוגות הנרחבות, עליהן גדלים בהצלחה רבה פרחים וירקות כעגבניות, כרוב, חצילים, שום, בצל, תפוחי אדמה ופלפל, נראות ממש כאדמה מוצקה, אך אם עולים על אחת מהן – הכל מתחיל להתנדנד. בין הערוגות באגם נוצרו תעלות צרות, בהן מנווטים השייטים את סירותיהם – סירות המנוע הולכות ותופסות את מקומן של סירות המשוטים המסורתיות – וכך מתנהלת התנועה באגם. כיום אוסרת הממשלה על בניית ערוגות נוספות באגם, על מנת להשאיר בו שטח טבעי.
האלמנט החמישי
הפגודה החשובה ביותר באגם היא פגודת פאונג־דאו־או (Paung-Daw-Oo), שנבנתה במאה ה־18. הפגודה משמשת בית לחמישה פסלי בודהא קדושים ביותר, שהובאו לאזור אגם אינלה במאה ה־12 על ידי המלך אלאונגסיט'ו, שהניח אותם בתוך מערה. כעבור מאות שנים נתגלו במקרה והועברו לפגודה, ומאז הם מהווים מוקד עלייה לרגל למאות אלפי מאמינים מכל רחבי המדינה. המאמינים הדביקו עליהם מספר כה עצום של עלי זהב, עד שצורתם המקורית של הפסלים נעלמה תחת השכבות והם מזכירים יותר מין "נחום תקום" קטנים ועגלגלים הזורחים בזהבם.
כאמור, פסטיבל פאונג־דאו־או הוא חלק מאירועים אלו. הוא נחוג סביב יציאתם של הפסלים לביקור מלכותי בכל כפרי האגם, על גבי ספינת זהב מפוארת שבחוטמה מפוסלת ציפור הקאראווייק המסמלת את היקום במיתולוגיה הבורמזית. רק ארבעה פסלים יוצאים לדרך, ואילו הפסל החמישי נשאר בודד בפגודה. אגדה יפה מתארת את הסיבה לכך: בשנת 1965, באחד מסיבוביה של הספינה באגם וכחלק מהפסטיבל הקדוש, נפלו כל הפסלים למים כתוצאה מסערה עזה שטלטלה את הספינה. מלווי הספינה קפצו מיד למים על מנת להציל את הצלמים הקדושים, אך הצליחו למצוא רק ארבעה מהם – החמישי נעלם לחלוטין. הספינה שבה לפגודה, וכאשר הנזירים נכנסו פנימה להציב את הפסלים על הכס הקדוש, נעתקה נשימתם: מולם, במקומו הרגיל, ישב לו הפסל החמישי. עשב ים וטיפות מים העידו על המסע שעשה, בכוחות עצמו, חזרה הביתה. קדושת הגנרלים
לקראת השעה שמונה מגיעים למקום אורחי הכבוד – נציגי הממשל הצבאי של בורמה. קשה לראות כיצד הגנרלים המדכאים את עמם מתקבלים בכבוד עצום בפסטיבל דתי בעיקרו. שעתיים נוספות עוברות והמתח בקהל עולה. ואז היא מופיעה: ספינת הזהב המרשימה ובה הצלמים הקדושים, היושבים תחת אפיריון מוזהב. הספינה מתמקמת מול פתחה של הפגודה, והפסלים מועברים פנימה בזה אחר זה. לא נזירים או ראשי מנזרים זוכים לגעת בפסלים ולהעבירם פנימה, אלא דווקא הגנרלים, ומדי הצבא שלהם בולטים על רקע ססגוניות הבגדים המקומיים. בשעות הקרובות ינהרו רבבות מאמינים אל תוך הפגודה על מנת לחזות בפסלים ולהדביק עליהם עלי זהב, ובכך יבוא לסיומו חלקו הטקסי של הפסטיבל.
באופן מסורתי, לאחר שהפסלים חוזרים לביתם, מתחיל מרוץ סירות של חותרים ברגל אחת, שהוא למעשה תחרות בין נציגי הכפרים השונים. הקהל המקומי עומד על רגליו ומריע לקבוצות המקומיות. למתבונן מהצד נראה כי לאנשים החייכנים המתגוררים על מימיו השלווים של אגם אינלה לא חסר דבר. אך כאשר מתוודעים לשלטון הצבאי הקשה המונהג במיאנמר, ולסכסוכים הפנימיים המתחוללים בה (ראו מסגרת), עולה ההבנה כי בפניה של הארץ המקסימה והמרתקת הזו ניצבת עוד דרך ארוכה. בינתיים לפחות, בני האינט'ה מנהלים את חייהם על האגם בשמחה, בעבודה קשה ויצירתית ובשלווה מעוררת קנאה. |
בני שבט האינט'ה שבמיאנמר מנהלים את כל חייהם על פני מימיו השלווים של אגם אינלה. גליה דור ומשה שי, שליחי "מסע אחר", ביקרו בפסטיבל פאונג־דאו־או הבודהיסטי המתקיים שם פעם בשנה, ובמהלכו יוצאים ארבעה פסלים קדושים לביקור בכפרי האגם עודכן 2.9.17 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3478
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 427
[name] => מיאנמר (בורמה)
[slug] => myanmar
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 427
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 28
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )