בשנת 1887 פרסם צ'רלס דיקנס הצעיר, בנו של מחבר "אוליבר טוויסט", את "מילון התמזה". תחת הערך "קמפינג" הוא כותב: "סוג של בידור שהפך לאחרונה להיות אופנתי מאוד, ואלה האוהבים אותו מדברים עליו בהתלהבות גדולה. קשה להבין מה מבדר כל כך לישון באוהל ולהיות חשוף לרוח ולערפל, כאשר בכל מקום ליד הנהר אפשר למצוא פאב טוב ומיטה נוחה". מעט יותר ממאה שנים אחר כך, הדעות בעניין עדיין חלוקות. כך או כך, לאנגלים יש מסורת ארוכת שנים של טיולים ברגל. ברחבי האי הבריטי יש 19 מסלולי הליכה לאומיים (National Trails) ואינספור שבילי הליכה (Footpaths). כמה מהמסלולים משמרים את מנעמי ההליכה של התקופה הוויקטוריאנית. ברובם, המנהג החדש של לינה באוהלים כבר הפך לחלק בלתי נפרד מהחוויה. בכל השבילים אפשר לפגוש את חברי "אגודת המשוטטים" (Ramblers Association), ארגון המאגד יותר מ-135 אלף חובבי הליכה בריטים. חברי הארגון עוסקים בקידום תרבות ההליכה, בתחזוק שבילים ובמאבק למען זכות האזרחים לטייל בכל מקום (באנגליה, יש לזכור, שטחים רבים נמצאים בבעלות פרטית). מידע על טיולים מסביב ללונדון ובבריטניה כולה תמצאו באתר האינטרנט של האגודה. להלן כמה מסלולים שאגודת המשוטטים המליצה עליהם באופן מיוחד.
שביל התמזה: זורמים עם הנהר ראשיתה של הדרך היא במקורותיו של נהר התמזה, באיזור קוטסוולדס היפהפה. בתחילה עובר המסלול בתוך שדה, ללא נהר נראה לעין. לאט לאט מבחינים בפלגים דקיקים, ולאורך הדרך מתגברת זרימתם עד שבסוף המקטע הולכים בצדו של נהר בקנה מידה מכובד (אם כי רחוק עדיין מזה שחוצה את לונדון). החלק הבא, ארוך מעט יותר, הוא החלק הכפרי והשליו ביותר במסלול. הוא מוביל מלכלייד (Lechlade) לאוקספורד, לאורך מישורים ירוקים ונחלים קטנים, שהם למעשה יובליו של התמזה. אוקספורד יכולה לשמש נקודת עצירה מצוינת ליום או יומיים, וממנה ממשיכים בדרך לעבר העיירה וולינגפורד (Wallingford). ביום הבא עובר המסלול דרך אתרים היסטוריים רבים כגון מיידנהד (Maidenhead) ואיטון. אפשר להתרשם במהלכו מהארכיטקטורה של פרבריה האריסטוקרטיים של לונדון, עד לסופו בווינדזור, עירהּ של משפחת המלוכה. גם בווינדזור אפשר לעצור ליותר מלילה, ומשם להמשיך לאורך המקטע הבא של הנהר, עד לטדינגטון (Teddington). במהלך הקטע הזה חולפים דרך המפטון קורט, וגם דרך רנימיד (Runnymede), שבה נחתמה מגילת המאגנה כארטה.
הקטע הבא מוביל אל תוך בירתה של הממלכה המאוחדת. זה מעט מוזר להיכנס ברגל אל אחת הערים הגדולות בעולם (על אף שלפני כמאה שנה זה היה מקובל מאוד), אבל מקבלים כך זווית ראייה מעניינת על המטרופולין הלונדוני. סיום הקטע הוא בווסטמינסטר (Westminster). חלקו האחרון של המסלול, שהוא גם הקצר ביותר (19 קילומטר), מוביל מלונדון, דרך גריניץ' (Greenwich), לסכר התמזה (Thames Barrier) שנועד להגן על לונדון מפני הצפה אפשרית. מראהו האולטרה-מודרני של הסכר מרשים ביותר. נקודת הסיום נמצאת מתחת למרכז הבקרה של הסכר. אם הלכתם את הדרך כולה, תוכלו לעצור כאן ולהביט אחורה בסיפוק. ובעצם, תוכלו לעשות זאת גם אם הלכתם רק יום אחד. שימו לב: במהלך חודשי החורף לעתים אין תנאי הליכה מתאימים (בעיקר בתחילת הדרך). פרטים נוספים באתר האינטרנט. דרך נורת' דאונס: בעקבות הצליינים ללא כל קשר להיסטוריה, הדרך נחשבת לאחד משבילי ההליכה היפים ביותר בדרום האי הבריטי. לכל אורכה יש כפרים קטנים וגם כנסיות לרוב, כיאה לדרך בעלת חשיבות דתית. אורכה הוא כ-250 קילומטר, המחולקים לשישה קטעים ארוכים למדי (כשלושים קילומטר כל אחד), וברובה היא מתונה ונוחה להליכה. כמו בדרך התמזה, החלוקה לא מחייבת, אך כאן רק בחלק מנקודות הסיום יש אפשרות ללינה תחת קורת גג, ומומלץ להצטייד באוהל.
הדרך מתחילה בפרנהם, לאורך הנהר וויי (Wey), ומטפסת על גבעות הגיר של מחוז סארי. בהמשך מתפתל השביל בין יערות עצי אשור ודרך נופים ששימשו השראה, בין היתר, לסופרים לואיס קרול וג'יין אוסטן. הקטע הראשון מסתיים בדורקינג (Dorking), כפר שסמוכים לו כרמים ופארק צבאים. קטע הדרך הבא הוא העירוני מכולם, ועובר בחלקו בפאתי לונדון. הפיצוי הוא נופים מרהיבים בהמשך. היום מסתיים בכפר ווסטרהם (Westerham), שבו התגורר סר ווינסטון צ'רצ'יל (ביתו משמש היום מוזיאון, ואפשר לבקר בו). כרי המרעה הירוקים של מחוז קנט פותחים את הקטע הבא, שסופו בכפר טרוסלי (Trosley). המקטע הרביעי בדרך, מטרוסלי לדטלינג (Detling), עובר ברובו בתווי המקורי של דרך עולי הרגל. בין היתר, חולפים במהלכו ליד הקתדרלה השנייה בעתיקותה באנגליה וליד עיר מגוריו של צ'רלס דיקנס, רוצ'סטר (Rochester). דיקנס עצמו תיאר את הדרך כ"אחד ממסלולי ההליכה היפים ביותר באנגליה". ההליכה בקטע הבא נמשכת לאורך נתיב הצליינים, ליד כפרים קטנים וציוריים, עד לבוטון ליס (Boughton Lees). זו הנקודה שבה מתפצל המסלול לשני קטעי סיום שונים. האפשרות הקצרה יותר (כארבעים קילומטר) נאמנה לתווי הטבעי: היא ממשיכה לאורך גבעות הגיר של נורת' דאונס עד לסיומן הדרמטי – הצוקים הלבנים של דובר. האפשרות הארוכה יותר (כחמישים קילומטר) מובילה גם היא לדובר, אבל ממשיכה בדרכם של עולי הרגל לעבר קנטרברי, האתר הדתי החשוב ביותר בבריטניה. משם הולכים דרום-מזרחה, חולפים ליד מנזר וכנסיית סנט אוגוסטין (St. Augustine), העתיקים ביותר באנגליה, וממשיכים עד לדובר. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
גבעות צ'ילטרן: שלווה רכה יער אפינג: קרוב לעיר |
