"זה בשבילכם", אמרה המדריכה במרכז המבקרים, שלפה טופס מודפס והגישה לי אותו. "אם תפגשו דינוזאור, כדאי שזה יימצא ברשותכם". מבט חטוף גילה לי שמונח בידי רישיון ציד המאשר לי לצוד דינוזאור אחד. ההומור המקומי הוא רק דוגמה קטנה לאופן שבו תושבי מדינת מונטנה רואים בדינוזאורים חלק מהסביבה הטבעית שלהם, גם אם חלפו מיליוני שנים מאז שיצורי הענק נעלמו מאדמתה. הדרך שהובילה אותנו לשביל הדינוזאורים במונטנה (The Montana Dinosaur Trail) התחילה בתחביב של כרמל, הבן הבכור במשפחה ופריק מושבע של דינוזאורים. מאחר שהתגלית המרשימה ביותר בישראל בנושא הדינוזאורים מסתכמת בטביעת רגל צנועה בבית זית, החלטנו שהגיע הזמן לראות את הדבר האמיתי – ושמנו פעמינו למונטנה, בצפון–מערב ארצות הברית. זוהי מדינה עצומה בגודלה ודלילת אוכלוסין, שאוצרת באדמתה את אחד הריכוזים הגדולים בעולם של דינוזאורים ממינים שונים – לרובם שמות בני עשר אותיות ומעלה, כמו ברכילופוזאורוס, פכיצפלוזאורוס או סיסמוזאורוס. לא מדובר כאן בגילוי של טביעת כף רגל מזדמנת, או בפיסת עצם שמנסים לשער למי היא שייכת. תחת פני הקרקע של המדינה נמצאו שלדי דינוזאורים שלמים, עצומים בגודלם, שמפארים את המוזיאונים ואת מרכזי המבקרים הפזורים בה. אורן, הילדה הצעירה במשפחה וחובבת גרפיקה וצילום, עזרה לי לתעד את השרידים. טיול במונטנה מתאים למי שכבר חוו את ארצות הברית ורוצים לפגוש את אמריקה ללא מרכאות. לשוטט בעיירות ובשווקים מקומיים, להתארח בחוות – ולהרגיש לפעמים כמו במערבון שלא נגמר. אפשר גם לשבת עם זקני העיירה המתכנסים אחת לשבוע להעלות זיכרונות מימים עברו. למיטב זיכרוני, באף שיחה כזאת לא סיפרו לנו המקומיים על מפגש עם איזה דינוזאור. את הרישיון לצוד דינוזאור נשאיר כנראה למזכרת בלבד.
תחנה 1: מוזיאון הרי הרוקי בבוזמן המסע בעקבות הדינוזאורים התחיל לאחר ביקור מרתק בן כמה ימים בשמורת ילוסטון הסמוכה לגבול מונטנה. הנסיעות בדרכים ההרריות ובנופי בראשית הכניסה אותנו לחוויה הקדמונית. תוך כדי נסיעה במעלה ההר צצו מפעם לפעם שלטים שדיווחו לנו לאיזו תקופה פרה–היסטורית נכנסנו זה עתה. הכביש המתפתל בין התקופות השונות הפך את הנסיעה למסע אל ההיסטוריה של כדור הארץ: רגע אחד אנחנו בתקופת הטְריאס, ואחרי טיפוס קל – עברנו לתקופת היורה. בוזמן (Bozeman) היא עיר קטנה במושגים של אמריקה. 32 אלף איש בלבד חיים בה. בעיר נמצא המוזיאון הראשון שביקרנו בו: מוזיאון הרי רוקי (Museum of the Rockies). בכניסה מקדם את פנינו שלד של טירנוזאורוס, טורף ענקי, המתנוסס לגובה של יותר מארבעה מטרים ושאורכו כ–12 מטרים. רוב הציבור מכיר אותו בשם טי–רקס. לא רק בני נוער או ילדים מסתובבים כאן בעיניים פעורות ובקולות השתאות למראה השרידים של היצורים הענקיים – המוזיאון הזה מספק חוויה מלהיבה לכל גיל. אוצר המחלקה הפליאונטולוגית של המוזיאון הוא חוקר מפורסם בשם ד"ר ג'ק הורנר, ששימש יועץ בסרטי "פארק היורה". כהרגלם של חוקרים רבים, הוא מנסה לנפץ מיתוסים, ובעזרת סרט מרשים שהכין הוא מנסה לשכנע אותנו כי הטי–רקס – הטורף המרשים שכיכב בסרטים – הוא לא יותר מאוכל נבלות גדול. המעבר החד מחדרי התצוגה של הדינוזאורים לשחזור תחילת ההתיישבות בארצות הברית היה מפתיע. לאמריקאים, כך נראה לפחות לפי התצוגות, יש שתי תקופות חיים: אחת מלפני כמאתיים מיליון שנה, עת התרוצצו דינוזאורים במרחבי ארצם, והופ – הם מתיישבים ברחבי ארצות הברית. כל מה שבין שתי התקופות האלה נמצא כנראה בחדר צדדי שלא הצלחנו למצוא במוזיאון. נדמה שעברם המפואר של שבטי האינדיאנים שגרו באזור במשך אלף שנה לפחות מוצנע או מוצג במוזיאונים המיועדים לילידים.
תחנה 2: מרכז המחקר במלטה אני זוכר את הימים שבהם כביש הסרגל בין מגידו לעפולה ריגש את כולם. והנה אנו במונטנה, נוסעים שלוש שעות בכביש ישר לגמרי, ומשני צדיו רק מרחבי שדות חקלאיים. הדרך עוברת בנופים של גבעות נמוכות, ומאופק לאופק נמתח קו ישר של כביש. בצדק רב זכתה מונטנה לכינוי "ארץ השמים הגדולים". עם הנץ החמה יצאנו צפונה, לעבר העיירה מלטה (Malta), שנמצאת במרחק 500 קילומטרים מבוזמן. עצירה בספק תחנת דלק ספק פונדק דרכים החזירה אותי לסצנות בר מפורסמות בסרטי המערב הפרוע. דלת הרשת נטרקה מאחורי, ואני עומד בתוך חלל גדול שפזורים בו כמה שולחנות מאובקים. בקצה האולם דלפק ארוך, ובחורה עם כובע בוקרים ומבט מזוגג נשענת עליו. אני מבקש קפה ומתיישב על הכיסא המוגבה. האישה מאחורי הדלפק שואלת אם יש לי קצת זמן, היא רוצה להכין בשבילי קפה טרי. הקפה שבמכונה, היא אומרת, נראה לה קצת ישן. הזמן כאן, אני חושב לעצמי, זה הדבר הכי אטי שיש. נראה שתושבי המקום מתנהלים בקצב אחר לגמרי ממה שמוכר מהערים הגדולות של ארצות הברית. כאילו כלום לא השתנה מאז תקופת הדינוזאורים המאוחרת. בתחנת המחקר והתצוגה (Dinosaur Field Station) מחכה לנו נייט מרפי, העומד בראש המחלקה הפליאונטולוגית של מוזיאון מחוז פיליפס (Phillips County Museum) והמנהל את מכון המחקר המחוזי (Judith River Dinosaur Institute). מלטה היא עיירה קטנה המשמשת בעיקר מרכז לחקלאי הסביבה. בסמוך לה נמצאות כמה שמורות אינדיאנים שמומלץ בחום לבקר בהן. יש בה תחנת מחקר שטח, שאליה מובאים שרידים שנמצאו באתרי החפירות באזור. כמות הממצאים רבה, אבל הרגע המרגש ביותר היה ללא ספק כאשר נייט חשף לפנינו שרידי מונטנוזאורוס – מין של דינוזאור שהוא גילה באחרונה, ולמעשה עדיין לא פורסם דבר על גילויו. הוא מציע לכרמל לשבת ליד שולחן העבודה במעבדה ולנקות עצם גדולה שהתגלתה באתר החפירות. כרמל מתחיל לעבוד עם המברשות בחרדת קודש. אפשר לחוש את ההתרגשות באוויר. אתרי החפירות פתוחים לחוקרים בלבד, כדי למנוע שוד של ממצאים. רק בקיץ פותחים החוקרים את המקום לחובבי חקר הדינוזאורים, שתמורת סכום לא פעוט במיוחד (כאלף דולר לשבוע), יכולים להצטרף למחנות החפירה. עד היום, מספר נייט, הגיעו לחפירות תיירים מרחבי העולם, והם מבלים שבוע שלם באוהלים הצמודים לאתר החפירות ובעבודה לא קלה במהלך שעות היום. באתר אמרו לנו שאנחנו הישראלים הראשונים שהגיעו אליהם.
תחנה 3: שחזור עצמות בפורט פק בהמלצתו של נייט, אנו ממשיכים מזרחה לפורט פק (Fort Peck), אל מוזיאון קטן (Fort Peck Interpretive Center and Museum), שהאטרקציה המרכזית בו היא מכרנו הטירנוזאורוס. אנחנו מעדיפים לבקר דווקא בתחנות המחקר, לפגוש את החוקרים וכמובן לצפות בממצאים שזה עתה נחשפו. בפורט פק יש גם מרכז מיוחד לשחזור עצמות דינוזאורים, המשווק דגמים לעשרות מוזיאונים ברחבי העולם. הודות לצוות שמשקיע בכך רבות, העצמות זהות למקור במידה מרשימה. הפתיחות של העובדים, וכנראה גם מיעוט האורחים במקום, הופכים את הביקור לסיור אישי ומרתק. עובדי התחנה חושפים לפנינו ללא חשש את כל הטכניקות שהם משתמשים בהן להכנת הדגמים הענקיים. במקום עובדים גם כמה פנסיונרים שגרים בסביבה ומבלים את זמנם בבניית דגמים של דינוזאורים. ככל שאנו מטיילים במונטנה, אנו מבינים שבשביל התושבים היצורים הגדולים הם חלק מהתרבות המקומית. אם ברחבי העולם מקובל להציב פסלים פה ושם לאורך הכבישים, הרי שכאן מוצבים על הגבעות דגמים עצומים של דינוזאורים. לאוהבי הז'אנר, אפשר להזמין העתק לגינת הבית. בין התחנות בשביל הדינוזאורים אנחנו לא פוסחים על ביקור בשמורות האינדיאנים, וזוכים לצפות בפסטיבל ריקודים ססגוני של אחד מגדולי השבטים המתגוררים באזור. הפסטיבל מתקיים פעם בשנה, והוא מלווה בתלבושות צבעוניות, בתיפוף ובשירה אינדיאנית. סמוך לפורט פק משתרעת שמורת ביצות המזכירה את אגמון החולה. אמנם לא פגשנו עגורים, אבל עשרות מינים של עופות מים ויונקים חיים שם על שפת האגם, שדרך עפר נוחה מקיפה אותו. שעות של נסיעה אטית סביב האגם, לבד, בלי אף מטייל אחר שנראה ברחבי השמורה. מטייל ישראלי ממוצע מתגאה בזה שטייל במקומות שבהם לא פגש ישראלים אחרים; בשמורה הזאת לא מצאנו אפילו מטיילים מקומיים.
תחנה 4: המוזיאון בביינום כמה ימים של נסיעה, ואנחנו במחוז חפצנו – ביינום (Bynum). במוזיאון הקטן במקום (Two Medicine Dinosaur Center) מוצב דגם ענקי של סֵיסמוזאורוס, דינוזאור מהגדולים שנמצאו: אורכו יותר מארבעים מטרים וראשו מגיע לגובה של עשרה מטרים. הדגם הוצב באולם לא גדול מספיק, ובשל אורכו נאלצו לקפל את זנבו. ביליתי זמן רב בחיפוש אחר זווית שתאפשר לי לצלם את כל היצור, ולא מצאתי כזאת. בשיחה עם האחראים במקום הבנתי שגם הם לא מרוצים מגודל החלל, ולכן בכוונתם להעתיק בקרוב את הסיסמוזאורוס לחלל גדול יותר. רק כאשר עמדתי בצמוד לרגלו והסתכלתי למעלה התחלתי להבין מה מרגיש יצור קטן שעומד ליד חיית הענק. מזל שהוא צמחוני. האטרקציה השנייה במוזיאון היא ביצי הדינוזאורים. מריון ברנדוולד, תושבת האזור שעכשיו היא כבר בת יותר משמונים, יצאה בצעירותה לשוטט בגבעות הסמוכות לביתה שבעיירה ביינום ומצאה באחת הגבעות קן עם ביצים מאובנות ענקיות ושלד של דינוזאור תינוק. חוקרים שהגיעו לבדוק את הממצא זיהו את הביצים כביצי דינוזאורים. לטענתם זוהי הפעם הראשונה שנמצא דינוזאור תינוק. צוות המוזיאון עורך סיורים מודרכים ל"הר הביצים" (כך נקראת הגבעה שבה נמצאו הביצים), מסיור בן שלוש שעות ועד סיורים של כמה ימים שבהם גם משתתפים בחפירות עם צוות חוקרים ממוזיאון הרי הרוקי. כל הסיורים הם בתיאום מראש ובתשלום, ומתקיימים רק בעונת הקיץ. החנות הסמוכה למוזיאון, "Rock Shop" שמה, נפתחה בשנת 1937, והיא חלק בלתי נפרד מהביקור במקום. בחנות יש בין השאר אוסף ענקי של מאובנים ושל סלעים ייחודיים למכירה, ואפשר לפגוש בה את מריון, שוודאי תשמח לספר גם לכם על גילוי הביצים. החנות שייכת למשפחה שמתגוררת בביינום, וכל בני המשפחה הזאת שותפים בהפעלתה. בעלה של אחת הבנות הצטרף גם הוא לצוות החנות, ובנה דגם של דינוזאור ענקי מברזל שאותו הציב בכניסה לחנות. את הדגם הוא מלביש בהתאם להתרחשויות בסביבה. בזמן ביקורנו במקום, למשל, עסקו בשיפוץ הכביש, והדגם הולבש בבגדי עובד תחזוקה. להתרגש מערמת עצמות המחוברות יחד בחוטי ברזל – זה כנראה משהו די ייחודי למשפחה שלנו, אבל בטח יש עוד אנשים שחובבים שרידי דינוזאורים. לנסוע עד מונטנה שבארצות הברית למסע שרובו מוקדש להיכרות עם הדינוזאורים, נדמה לי שהזה כבר באמת דבר שלא הרבה משפחות עושות. אנחנו יצאנו לדרך, והפכנו אובססיה קלה למסע מרתק. |
מונטנה – ארץ הדינוזאורים
הזמן במונטנה מתנהל בקצב אחר משאר ארצות הברית, כאילו דבר לא השתנה מאז תקופת הדינוזאורים שחיו פה בהמוניהם. משפחת הורוביץ נסעה בעקבות הדינוזאורים וגילתה שלפעמים החיים הם שילוב של מערבון ופארק היורה |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 765
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 862
[filter] => raw
[term_order] => 0
))