מוזיקה סינית

רוב התיירים המערביים מתוודעים למוזיקה סינית דרך האופרה הבייג'ינאית, אם בביקור בבייג'ין ואם דרך הסרט "שלום לפילגש". בניגוד לאופרות שמציגים לתיירים, האופרה הסינית הקלאסית מורכבת בעיקרה מדיאלוגים ומשירים, ומעט מאד אקרובטיקה. אופרות קלאסיות יכלו להימשך מספר ימים ובדרך-כלל הועלו על במות שמוקמו בתוך מקדשים מול ההיכל המרכזי, כדי שגם אלי המקדש יוכלו לצפות.

האופרה הקלאסית, ואיתה המוזיקה הסינית הקלאסית, עדיין חיות ובועטות. בנוסף לקונצרטים ולשימוש נרחב בפסי-קול של סרטים, מוזיקאים רבים מוצאים דרכים לשלב את כלי הנגינה הקלאסיים ביצירותיהם המודרניות. במקביל, צעירים ומבוגרים רבים ממשיכים להתמחות בכלי הנגינה הקלאסיים, אך בוחרים ללוות את נגינתם בדיסקים של מוזיקה מודרנית, כולל גרסאות אלקטרוניות של יצירות קלאסיות.

כלי הנגינה הקלאסיים מתחלקים לשלושה סוגים: כלי הקשה שכוללים תופים ופעמונים שונים; כלי מיתר; וכלי נשיפה מעץ, במבוק או חימר. המגוון רחב ולכל מחוז ומיעוט יש כלי נגינה ייחודיים לו, אך יש כמה כלים שניתן להחשיב ככלל-סיניים. מבין כלי המיתר, למשל, המוכרים ביותר הם ה"פִּיפָּה" שדומה למנדולינה, אך שמוחזקת במאונך, וה"צִין" שנראה כמו קורת עץ ארוכה, צרה ומלוטשת עליה מתוחים שבעה מיתרים. את הצין, למשל, אפשר לראות בסצינת הלחימה הראשונה בסרט "גיבור". עם זאת, כלי הנגינה הקלאסיים אינם מוגבלים למקדשים, מוזיאונים וסרטים.

קונצרט של מוזיקה סינית דרומית. צילום: נגה גנני

כמו בישראל ובארה"ב, אי-אפשר לספור את מספר הזמרות הצעירות והחמודות שמבליחות בשמי המוזיקה הסינית. רובן המוחלט מתמחות בשירי פופ מתקתקים ומונוטוניים, שמן הסתם עוסקים באהבה לגווניה, ומהאזנה למצעדי הלהיטים קשה מאד להבדיל ביניהן. להקת הבנות המצליחה ביותר היום בסין היא שלישייה בשם S.H.E. שמקורה בטייוואן. השלישייה הוציאה עשרה אלבומים עד היום ומכרה מיליוני עותקים ברחבי מזרח-אסיה. אי-אפשר להימלט מהן: הן מופיעות בעשרות פרסומות, כולל עבור חברת הסלולר העצומה China Mobile. במשך יותר מחצי שנה כל מי שהתקשר אלינו לטלפון הנייד, שמע, במקום צליל חיוג, את השיר שלהן "Ring Ring Ring".

למרות שגם רוב השירים שלהן עוסקים בגלגולים השונים של אהבה, אחד השירים היותר מפורסמים של S.H.E. מ-2007 עורר סערה פוליטית קטנה; "Zhong Guo Hua" – "סינית" – נתפס על-ידי רבים בטייואן כבגידה בעצמאות האי. השיר חוגג את עושר השפה הסינית בראפ מסובך ומהיר. בקליפ, שצולם במחוז גֶ'גְ'יָאנְג (Zhejiang) בסין, רואים את שלוש הבנות של S.H.E. מקפצות בין תנוחות קונג-פו שונות יחד עם נזירי שאולין. בסין מתבדחים שהשיר נכתב במחאה על התבטאות של נשיא טייואן, בה הוא הודיע שבטייואן מדברים טייוואנית ולא סינית. מעניין לציין שהקליפ כולל לא מעט ניצבים מערביים ששרים בסינית.

ומה לגבי הגברים? אנדי לאו (Andy Lau) וג'קי צ'ונג (Jacky Cheung) שולטים בסצינת הפופ ביד רמה מאז שנות השמונים. שניהם נולדו בהונג-קונג ב-1961 ושניהם, בנוסף לקריירה כמוזיקאים, מככבים במאות סרטים. הם כוכבי-על בסין, אך במערב הם נבלעו בצילם של ג'ט לי וג'קי צ'אן. רובנו, בלי לדעת, צפינו באנדי לאו ב"בית הפגיונות המעופפים" של ג'אנג-יימו. כוכב נוסף שהולך ומתחזק היום הוא הזמר הצעיר ג'יי צ'ואו (Jay Chou) מטייוואן. מעבר לרפרטואר המיינסטרים שלו, הוא מתאפיין גם בכמה שירים יוצאי-דופן. ביניהם נמצא אחד השירים המושמעים ביותר של 2007, בו הוא שר על צרותיו כקאובוי שלא מסוגל לשתות חלב: הוא משלב בין פופ סיני מודרני לבין קאנטרי אמריקאי ובקליפ רוכב על סוס פלסטיק ורוד. להקת הבנים הנחשבת ביותר היא רביעייה שנקראת Beyond, שלמרבה הפתעתנו נשמעת דומה מאד ל"משינה". הם מאד מגוונים, ובחלק גדול מהשירים שלהם משלבים בין אלמנטים מודרניים לבין אלמנטיים קלאסיים – הן מסין והן מהמערב.

כמו במערב, הלהקות והזמרים המודרניים מצלמים קליפים לשיריהם המצליחים ביותר. להבדיל מבמערב, הקליפים מיועדים קודם כל עבור מועדוני הקריוקי (KTV) הפופולריים, ולכן כוללים על המסך את מלות השיר.

כתבה אחת קצרה לא יכולה להקיף את המגוון והעושר של המוזיקה הסינית. ישנה סצינת האוונטגרד של בייג'ינג ושל שנחאי, להקות של רוק כבד, של מוזיקה אלקטרונית ושל מוזיקה ניסיונית, ואפילו זמרים ולהקות צבאיות שלא הזכרתי מחמת המקום המצומצם. אנחנו רק התחלנו לגלות את המוזיקה הסינית, ואני מקווה שהכתבה הזאת תגרה גם אתכם להיכנס ליוטיוב ולשמוע את דרככם לעולם נוסף של מוזיקה, אליו טרם נחשפנו במערב.