| העולם החרדי רגש. הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, הוציא פסק הלכה, לפיו אסור לנשים לחבוש פיאות נוכריות העשויות שיער טבעי. וזאת עקב הגילוי כי השיער שמגיע מהודו מקורו בטקס הינדי ולכן הפאות מהוות חלק מ"עבודה זרה". משלחת רבנים שיצאה אל הודו, יצאנית השיער הגדולה בעולם, גילתה, רחמנא ליצלן, כי מקורו של השיער בפולחן אלילי. התגלית המיטה טומאה מיידית על אלפי פאות שיוצרו מאותן קווצות שיער והורידה לטמיון סכום מצטבר של מאות אלפי דולרים. המקדש ממנו באות השערות (Venkateshwara), בדרום מחוז אנדהרה פראדש (Andhera Pradesh). המקדש בנוי במרומי גבעת טירומאלה (Tirumala), בסמוך לעיירה טירופאטי (Tirupati), שהעניקה למקדש את שמו העממי. בקודש הקודשים של המקדש שוכן צלם האל וישנו המפורסם ביותר בהודו. את תמונת הצלם ניתן לראות מתנוססת ברוב בתי המגורים, המסעדות המקומיות והמלונות בדרום הודו. מראהו כמעט תמיד זהה; הוא ניצב על רגליו בעמידה זקופה, אך כיוון שמחרוזות פרחים כה רבות כרוכות עליו, רק כפות רגליו נראות. עיניו מכוסות כיוון שאם יגולו, עשוי מבטו לשרוף את העולם. מצחו עטור בסימן וישנו המוכר – צורת V. לאל זה ישנה מעלה מיוחדת. נאמר עליו כי בתור אחד ממופעיו של וישנו, האל האמון על קיומו התקין של העולם, הוא מסוגל בקלות למלא כל בקשה הנשטחת בפניו. מסיבה זו זוכה המקדש לפופולאריות עצומה בקרב ההינדואים העולים לכאן לרגל מכל קצוות המדינה. במובנים רבים המקדש הוא מקום סגידה לכסף. לא אחת נדמה כי ערכו כאן עולה על ערך האמונה. כדי לספק את צורכי עולי הרגל הרבים, שמספרם מגיע לעשרות אלפים ביום, נבנתה בטירומאלה עיר שלמה שבה מוצא הצליין ההינדואי את כל שיחפש; אכסניות, מסעדות, דרשנים דתיים, חנויות מזכרות ומספרות – עליהן עוד יסופר. עולי הרגל העניים נאלצים להסתפק בלינה בטיראפוטי הסמוכה, בה נמצאים המלונות הזולים ביותר. למרות הפופולאריות העצומה בקרב עולי הרגל ההינדואים, בודדים ביותר התיירים הזרים הפוקדים את המקום. בהיותה של הנקודה אבן שואבת ההגעה אליה קלה למדי, בדרך לדרום או ממנו. בטירופאטי עצמה ישנו שדה תעופה וממנו טיסות סדירות אל מדראס, היידראבאד, בומביי ויעדים נוספים. אוטובוסים ורכבות רבים מגיעים לטירופאטי ממדראס (Madras), מהוספט (Hospet), ממדוראי (Madurai) ולמעשה, בקישורים שונים, מכל מקום בהודו. סיורים יומיים מאורגנים, בעיקר בסופי שבוע, יוצאים מסוכנויות נסיעות שונות בהיידראבאד ומדראס. גם מקומות לינה נמצאים כאן בשפע, מלינה באולמות משותפים תמורת סכום פעוט ועד חדרים פרטיים יוקרתיים יותר.את דרכם מטירופאטי אל המקדש עושים המאמינים באוטובוסים מיוחדים הנוסעים הלוך ושוב ללא הפסק או מטפסים רגלית במעלה גרם מדרגות אינסופי החולף תחת כמה מגדלי גופוראם מסוגננים (בשביל זה מומלץ דווקא לרדת, כשהפנים אל הנוף). גולת הכותרת של המקדש עבור אדם מן השורה (תרתי משמע) הדהארשן מול האל מסתכם בכך שעוד בטרם הוא מצמיד את כפות ידיו זו לזו ואומר "וישנו" הוא כבר נדחף הצידה והחוצה על-ידי צוות כוהני המקדש. לפעמים הם ממש מכים את המאמינים. אין במעמד קצר זה מכדי להעיב על רוחו של המאמין. אנשים רבים שעמדו בתור למעלה מיממה שלמה מתארים את ההתייצבות לפני האל כמזככת וכמרוממת. בהודו מקובל ביותר מושג הלידה השניה, המכונה דווי ג'א (Dvi Ja). בקלאסיקה הקדומה חבק מושג זה שלושת המעמדות העליונים בלבד והתייחס אל הרגע בו החל מי שנמנה עליהם ללמוד את הוודות, הכתבים המקודשים. במרוצת הזמן הפך מושג הלידה מחדש מקיף יותר וחבק יותר אירועים בחייו של אדם, למשל השתתפות בטקסים דתיים חשובים במיוחד (למשל הקומבה מלה). ה"לידה מחדש" מתבטאת בקבלת מרות של ישות אלוהית גבוהה ובהותרת נתחים מהעבר מאחור.
למה בעצם מגלחים את הראש השיער נאסף בקפידה ונמסר לכוהני המקדש. סופו להימכר ליצרני פאות ברחבי העולם ולהתגלגל בין השאר אל מרום ראשן של יהודיות חרדיות רבות. בכספי השיער המכור תומכת קרן המקדש בנזקקים, מקימה בתים לעניים וליתומים, מרכזים לאומנות ולמלאכת יד ועוד. בקרב אנשי הארי קרישנה כמו גם בעת מות אחד ההורים נוהגים מאמינים לגלח שיער ראשם למעט ציצית קטנה הסמוכה לצ'אקרת הכתר מאחור. ציצית זו, בדומה לפטוטרת של עלה, נועדה להזכיר לאדם ולסביבתו כי הוא חלק ממכלול גדול ממנו בהרבה.כיסוי ראש נוסח הודו לצד היותו של השיער סמל למיניות מתפרצת ולחושניות הוא מבטא גם את ההיפך המוחלט; את הפרישות והסגפנות. בביטויו זה לא יהיה השיער מטופח באיזושהי צורה, גם לא אסוף בצמה קלועה ומוקפדת. שיערם של הפרושים ראש חלק היה סמל לצניעות, מה גם שהביא לטשטוש ההבדלים בין שני המינים ובין היפה למכוער. הניסיון להתחקות אחר שוויון בסיסי ולהעצימו בולט מאוד בדת הבודהיסטית, המאמינה בטוב קיומי ראשוני, שהתקלקל במרוצת הדורות. גילוח הראש מתיימר לקרב את האדם אל האחדות הראשונית הבסיסית, הקודמת להתהוות האשליות והפיצול. בקרב הג'אינים הפך הראש הקירח לחלק מהתרגול הסגפני של הנזירים. אין הם מגלחים את ראשיהם, אלא תולשים את השערות במו אצבעותיהם. כל דת – והראש שלה. |
הכתבה שלנו יוצאת ממאה שערים דווקא, כל הדרך להודו. מה הקשר? כולו תלוי על חודה של שערה. יותר נכון הרבה שערות. משלחת רבנים קבעה ששיער הפאות שמוצאו מהודו מקורו ב'עבודה זרה'. יותם יעקובסון מספר על המקדש שממנו מגיע השיער ועל הטקס ההינדי של ההתבוננות באל וישנו פורסם 31.10.11 |
אודישה: הודו שלא הכרתם
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3478
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 388
[name] => הודו
[slug] => india
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 388
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 267
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )