לפני כ-17 שנה הצטרפתי לטיול הגדול אחרי הצבא של בתי יעל לדרום אמריקה. בפרו, בטרק, רכובים על סוסים במעלה האנדים פגשתי אותן לראשונה. מגונדרות, מקושתות, יפהפיות ובעיקר חזקות. הן הצטרפו למסע שלנו אבל לא סתם כתיירות, הן העמיסו על גבן את כל הציוד שלנו ובקלילות דילגו בין הסלעים, חצו את הנהרות, טיפסו על ההרים והתחככו בשלג הקפוא בקור רוח, תרתי משמע.
בילינו יחד חמישה ימים ולילות. התאהבתי בהן מייד והן היו עבורי מקור להשראה ועידוד. הפרידה לא היתה קלה, אנחנו המשכנו בדרכנו והן חזרו לביתן להתכונן ולקבל את פניהם של המוצ'ילרים החדשים. הבטחתי לעצמי שנשוב להיפגש, הלאמות ואני.
בפרו, בטרק, רכובים על סוסים במעלה האנדים פגשתי אותן לראשונה. מגונדרות, מקושתות, יפהפיות ובעיקר חזקות (הצילום באדיבות רפי קלמר)
חלפו להם 17 שנים, הזמן עושה שלו, החיים ממשיכים, יעל בתי כבר אמא לשלושה ילדים ואני כבר סבא לשבעה נכדים אבל את הלאמות לא יכולתי לשכוח. הבטחות צריך לקיים במיוחד אם הן לעצמי.
ישנה אימרה מפורסמת האומרת שאם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד. נכון, אני לא מוחמד והלאמות לא הר, אבל שמעתי על זוג מדהים, נעמה ואילן דביר שהצליחו להזיז הרים והביאו מדרום אמריקה אלינו לפה, לנגב, לאחד מהמקומות היפים והרגועים שיש לנו בארץ שיש בו כמעט הכל ומזה 40 שנה גם לאמות וגם אלפקות וגם סוסים וגם עיזים וגם גמלים וחמורים וגם… אבל זה בהמשך.
החווה של נעמה ואילן דביר נמצאת חמש דקות נסיעה מערבית למצפה רמון. החלטנו לנסוע לשם ולבקר את האלפקות והלאמות ילידי הארץ.
הדרך דרומה (יצאנו מהמרכז) כאילו נוצרה במיוחד כהכנה לקראת המפגש עם "חוות האלפקות". ככל שהדרמנו הרעשים החיצוניים וגם הפנימיים שקטו, הנוף האורבני הלך ונעלם ובמקומו הופיע הטבע במלוא הדרו והאופק התגלה.
לאחר כשעה וחצי נסיעה הגענו לשדה בוקר שעל הדרך וספונטנית נכנסנו לבקר את בן גוריון. הוא לא היה בבית וגם פולה לא ובכל זאת היו מי שקיבלו את פנינו וערכו לנו סיור בצריף. ראינו את מיטת היחיד שלו ואת נעלי הבית ליד, את שולחן הכתיבה, את המטבח והשירותים ואת הצניעות והענווה והתגעגענו.
לא ויתרנו על דויד ופולה ונסענו לנקודת התצפית על נחל צין שם הם טמונים. התייחדנו ונזכרנו שאמר ש"היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים" ושוב התגעגענו. חזרנו למכונית דרך הגן הלאומי המרהיב ביופיו הצמוד לקברים של פולה ודוד ומשם המשכנו דרומה.
כעבור נסיעה של כחצי שעה חצינו את מצפה רמון והגענו לשער החווה. כנראה, כדי שלא יהיה לנו ספק שהגענו למקום הנכון, כבר בכניסה קיבלה את פנינו אלפקה יפהפייה עם פוני בלונדיני, עיניים כחולות ואוזניים קשובות. בת זוגי נשבעה שבשנייה שהסתכלתי הצידה האלפקה חייכה לעברה.
בכניסה קיבלה את פנינו אלפקה יפהפייה עם פוני בלונדיני, עיניים כחולות ואוזניים קשובות
בצמוד לחנייה, נמצאת הכניסה למתחם הצימרים הממוקמים על מדרון המשקיף על כל החווה. ארבעה צימרים מוקפים צמחי תבלין המפיצים ניחוחות משכרים באוויר.
הצימר המואר שלנו מרוהט בטוב טעם, נקי, ממוזג, נוח ונעים הכולל מטבחון פיתה אותנו לדחות את היציאה למפגש עם האלפקות והלאמות ולהתפנק בזולה הפרטית שלנו על כוס קפה.
הצימר המואר שלנו מרוהט בטוב טעם, נקי, ממוזג, נוח ונעים הכולל מטבחון
עם השקיעה יצאנו לטייל בשבילי החווה, פגשנו את האלפקות והלאמות, האכלנו אותם משקית האוכל שקיבלנו בכניסה והמשכנו לסוסים והעיזים והגמל והחמורים והברווזים שבבריכה וכולם קיבלו אותנו באהבה כאילו רק לנו חיכו.
עם חשיכה, בדרכנו חזרה לצימר מצאנו לנו פינה, התיישבנו, שתקנו, הקשבנו לשקט שלא שמענו כבר המון זמן. הבטנו לשמיים והצלחנו להבחין בכוכבים הבוהקים שלא ניתן לראותם כך משום מקום אחר.
למחרת בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר הדשנה שהכנו במטבח המזווד בצימר ואכלנו במרפסת שלנו המשקיפה על כל מרחבי החווה וחיותיה, יצאנו לבקר את בית הצמר בחווה.
לאחר גז האלפקות, שניחנו בצמר רך וקל במיוחד, הצמר מגיע למפעל היחידי מחוץ לדרום אמריקה שבו מתרחשים כל שלבי הייצור תחת קורת גג אחת. הוא נכנס למכונת הטוויה מצד אחד ומצידה השני יוצאים חוטי הצמר שממשיכים למכונות הסריגה והופכים למגוון גדול של מוצרים – צעיפים, כובעים, בובות, ועוד עוד וכולם בגוונים טבעיים ללא תוספת צבע.
ממפעל הצמר ניגשנו לבקתת האבן הקרובה המשמשת כמקום מפגש להתרעננות שם יכולנו להתרשם ממוצרי הצמר המיוצרים במפעל הצמוד והעומדים למכירה, להרוות את צימאוננו בשתייה קלה וחמה ולקנח בפאלטאס (Paletas) הטעים במיוחד והכל כך מתאים לאופי המקום – קרטיב טבעי שהגיע מתרבות העשייה המקסיקנית והמיוצר בעבודת יד מפירות טריים עונתיים וחומרי גלם טבעיים בלבד.
תוך כדי השתייה והקינוח שמענו מצוות החווה על מסען המרתק של האלפקות מהרי האנדים הרחוקים להרי הנגב ועל מנהגיהן המשעשעים וקיבלנו תשובות להמון השאלות שהיו לנו ולשאר המבקרים ותודה לילדים הסקרנים ששאלו את שאנחנו הגדולים התביישנו לשאול:
מה ההבדל בין אלפקה ללאמה?
כמה זמן נמשך ההריון של האלפקה?
איזה מבצע יש עכשיו בחווה?
מתי גוזזים את צמר האלפקות?
למה האלפקות יורקות?
איך האלפקות והלאמות הגיעו למצפה רמון?
כמה גוונים יש לצמר האלפקות?
האם אלפקה יכולה להתאהב בלאמה ולהיפך?
איפה מועדון החברים של האלפקות ולמה עוד הוא משמש?
מה עושים עם צמר האלפקה?
כל התשובות ועוד באתר https://alpaca.co.il
חמושים (אך לא חבושים בינתיים) בכובע צמר אלפקה רך, קל, נעים ויפה שקנינו לקראת החורף הקרב ובא פנינו למתחם הריטריטים החדש שם מצאנו שילוב מושלם בין פשטות וחיבור למדבר לבין תנאים מפנקים ותומכים בתרגול או טיפול עמוק ומשמעותי.
במתחם 10 יורטים מדהימים ומאובזרים הבנויים על דק עץ. היורטים כוללים את כל מה שצריך לאירוח מפנק בלב המדבר – מזגן, שירותים, תאורה נעימה וכמובן מיטות עם מצעים ומגבות מפנקים. לכל יורט מרפסת פרטית עם פינת ישיבה נעימה. בנוסף במתחם ישנם אזורי ישיבה רבים, מטבח ואזור למדורות.
במתחם הריטריטים בחווה סטודיו, דום ענק וחדר אוכל הכולל מטבח המתאים לארוחות של עד 60 סועדים. מושלם.
ביציאה מהחווה כשהמתנו שהשער החשמלי יפתח, הופיעה פתאום שוב הבלונדינית היפהפייה עם העיניים הכחולות שכנראה הגיעה להיפרד לשלום. אחרי שעברנו את השער, בת זוגי נשבעה שוב שביציאה האלפקה קרצה לה.
נהנינו, התרגשנו, שמחנו והתאהבנו. הבטחנו לעצמנו, בפעם הבאה נבוא עם הקטנטנים.
——-
הכותב היה אורח של חוות האלפקות. טל' 08-6588047
רפי קלמר – עיתונאי, מדריך טיולים, מרצה, מנחה, שחקן, אבא, סבא ובעיקר בר מזל.