בעת היותי צוער בקורס קצינים נענשתי ובמקום לקבל חופשת שבת, כפו עלי לטייל במצודת אפק ממזרח לפתח תקווה, ואפילו לשמוע עליו הרצאה משמימה בידיעת הארץ מפי קצין החינוך של בה"ד 1, מה שגרם לי צער עמוק באותו יום ושנאה גדולה למקום, עד כדי שאיחלתי לו להתפורר ולהיאבד מן העולם. רק עכשיו, שנים רבות לאחר מכן, אני מסוגל להתפעל מהמקום, להתעלם מהריח החריף של גללי עזים הממלאות כל פינה וסדק בו, ולהעדיף את המראה המופלא של השרון, מתמוסס אל אובך עצמו ממרגלות גבעת המצודה עד לים, מעבר לשרידי הפרדסים ולצריחי הבתים רבי הקומות של ערי השרון. מצודה זו נראית כאילו ימיה מלאו, קצת משום המלחמות שידעה בחלוף הדורות וקצת משום ההזנחה, שמקורה מן הסתם במוצאה הלא יהודי ובחוסר היכולת האמיתי לגיירה ולנכסה אל פנתיאון גבורותינו ואל שורות ה"מי ימלל" שלנו. אמנם שם המקום – מגדל אפק – הוזכר לראשונה דווקא בהקשר של מרד החורבן, עת התבצרו כאן הקנאים מפני צבאו של קסטיוס גאלוס, הנציב מקיסריה שעלה לדכא את המרד בירושלים, נחל תבוסה מידי פראי האדם, שחשבו עקב ניצחון הזוטא שלהם ש"הנה, הנה, ננצח מיד את רומי", וסופם שהמיטו חורבן על העם וארץ ובית המקדש היה למאכולת אש. כל אחד והמצודה שלו השם מתאים, לכל הדעות, וגם ממלא נאמנה את תפקידו. לבד מכך, עת שהקימו אותה בני משפחת האצולה ד'איבלין במאה ה-12, היא היתה ימ"ח של ממש ומקום לרוזנים צרפתיים אשר ישבו כאן, התגרדו בחום הנורא מעקיצות ענני היתושים שהיו ממריאים מן הביצות הקרובות, השתינו דם, חלו בעגבת והדביקו אחר כך את מחצית אירופה בצרה הצרורה הזו. אפילו מנשה דה-ירז'י, מאהבה של מליסנדה מלכת ירושלים הצלבנית, ישב כאן וניסה להתגונן מפני זעמו של בודואן, בנה של המלכה המתפתה, עד שנאלץ לברוח מן הארץ. בסוף אותה מאה, הרסו הממלוכים את המבצר יחד עם כל מבצרי החוף, אותו ממילא השמו לדורות, עד בוא ההתיישבות הציונית לפני כמעט 120 שנה. הגברתן שסירב לוותר על הכסף כמאה שנה לא חרגו ממקומם ומדיני הממלכה: אספו מסים, העבירו אותם לאדוניהם וקראו למקום מג'דל יאבא, עד שלפני כמאה וחמישים שנה התייצב בראש שודדי המשפחה גברתן מגברתניה – צאדק אלג'מאעיני – שסירב באופן שיטתי להעביר את כספי המסים ליעדם הסולטאני. מחמת התקדים המסוכן וכנראה גם כהרגל וכשיטה, תפסוהו נציגי הרשות והעבירוהו בנחושתיים לטראבזון, שעל חוף הים השחור במזרח תורכיה. שם יצאה נשמתו, בוודאי לא לפני ששאל את נפשו למות. קודם לכן הגביה אותו גברתן את החורבה הצלבנית בקומה שלמה והכשירה בכך להיות מבצר עוז לאחיו, מוסא אלג'מאעיני, עת שהוא בתורו, בשנות העשרים של המאה ה-19, השתתף במרד המסים הראשון בארץ נגד האימפריה העות'מנית. והסוף? בסוף היה כאן כפרון עלוב ורע מראה. במחצבות הסמוכות עסקו אנשי התע"ש שלפני המדינה בניסויים בחומרי נפץ שונים. במלחמת העצמאות נמלטו מעט תושבי מג'דל יאבא, הוא מג'דל צאדק. תחתיהם באו חיילים עיראקים כדי להשחית את השרון, ובליל 11.7.1948, במבצע בתק, עקרו לוחמי חטיבת אלכסנדרוני מן המקום את העיראקים על תותחיהם. ומאוחר יותר הוא הפך ליעד מבוצר לענישת צוערים פרחחים. איך מגיעים? המצודה נמצאת בגבולה הדרומי-מזרחי של ראש העין. הגישה אל המבצר בדרך עפר שעולה אליו מכביש 444 ליד האנדרטה ללוחמי מלחמת העצמאות מכוחות ה"הגנה" מפתח תקווה – האנדרטה ניצבת סמוך מאוד לכניסה אל ראש העין (מרכז). הדרך עבירה לכל סוג של כלי רכב. המצודה שופצה זה מכבר כגן לאומי והכניסה בתשלום בשעות הפתיחה.
לחצו להגדלה
|
ממגדל אפק, הסמוך לפתח תקווה, נשקף מראה מופלא של השרון עד לים. בלילה המראה הזה הופך לחזיון פסיכדלי כמעט, עם שלל אורות שצובעים את השמים הכהים עודכן 5.7.23 |
אביב בישראל - ממעוף הציפור
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 417
[name] => השרון
[slug] => %d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 417
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 402
[count] => 81
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2782
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )