אין שום שלט המכוון אל יער המאכל "אמא בריאה". אולי שמו "עם הבריאה" כי פונטית זה נשמע אותו דבר, ואף אחד מחברי הקהילה לא הכריע מהו השם הנכון. החבורה החדשה הטריה הזאת צמחה בשדות מושב ותיק בעמק חפר. עומר רז, גילוי נאות – אחי הצעיר ממני בעשרים וחמש שנים, הוא הוגה הרעיון, והוא מצידו מעביר את האשמה אל אנסטסיה, הרוסיה היפה, ילדת הטבע שחיה ביער, יצירתו או שמא ידידתו אהובתו של הסופר ולדימיר מגרה, שכתב עליה סידרה של עשרה ספרים. אנסטסיה שהיא קרסביצה (יפה) אומניצה (חכמה) וגם סמשנאיה (משעשעת) חושפת בפני הקוראים והמעריצים את דרך חייה הטבעית, חוכמת המשפחה שחיה ביער ועברה מדור לדור, ובמו ידיה ותבונתה היא בונה את דרך החיים הנכונה אל האושר.
השתילים צמחו והיו לעצים, וחלקת היער הפכה לפיסת גן עדן. צילומים: רונן רז
"הידע הטבעי הקדום של אנסטסיה והכתבים של ולדימיר מגרה הם הבסיס ליערות המאכל בעולם כולו" , מספר עומר. הכל התחיל אצלו לפני ארבע שנים, כאשר גמלה בליבו ההחלטה להפוך את התיאוריות למעשה. הוא פנה אל מזכירות המושב, שטח בפניהם את משנת יער המאכל למען הכלל, קיבל שטח אדמה קטן ובלתי מנוצל, והחל לעבד אותו. הוא חפר אגם קטן שמתמלא כל חורף במי הגשמים, הוביל על חשבונו משאיות עם אדמה פוריה אל השטח, כיסה את האדמה ברסק של גזם לחיפוי, והחל לשתול. הוא הביא עצי פרי מגוונים, ארצישראלים כמו תאנה וחרוב, ואקזוטים כמו תות אפגני, פפאיה ואננס. השורשים היכו באדמה, השתילים צמחו והיו לעצים, וחלקת היער הפכה לפיסת גן עדן.
בשבע בבוקר קמו כולם למפגש סידור עבודה
לפני כחודשיים זכה היער בתגבור משמעותי. חבר סיפר לחבר, ויום אחד הופיעו בשדות המושב יונתן ונחום וביקשו ליטול חלק ביער המאכל. עומר קיבל אותם בברכה כמו קיבל את השליחים שבאו להפיץ את משנתו, והם ניגשו במרץ ללמוד ולעבוד ביער המאכל. חברים נוספים הגיעו, ראו כי טוב והצטרפו לקהילה. בוקר אחר בוקר הם מתייצבים למלאכה, שומעים בצמא את דבריו של עומר, ומגשימים את החלום של יער המאכל.
החזון של עומר מרחיב לאופקים אחרים. "הרשויות מתחילות להבין את החשיבות של יער המאכל" , אומר עומר בקול השקט והמשכנע שלו, "לא רחוק היום וכל השטח מכאן ועד נחל אלכסנדר ואף מעבר לו יהיה יער מאכל אחד גדול ומטופח, עם שפע של פירות וירקות לכל דורש ונצרך" עומר מחווה בידו לעבר השדות החרושים ועצי האקליפטוס באופק שמלווים את הנחל.
מקלחת שדה שעצי בננות בחזית שומרים בה על הפרטיות
השלב הבא בחזון של עומר ואנסטסיה הוא שהיערות יתרחבו לכל המועצה, המדינה ואף מעבר להם. העולם כולו יהפוך להיות יער מאכל גדול אחד ויהווה את תשתית המזון העולמית, ויבטיח שלעולם לא יהיה רעב יותר. על בסיס היערות האלו יוכלו תושבי העולם לתכנן את יישובי המגורים שלהם, הדרכים הנחוצות, ושאר צרכים חיוניים של בני אנוש.
ניווטתי את הג'יפ והקרוואן בין שדות המושב לעבר האקליפטוסים שמלווים את נחל אלכסנדר. עכשיו סתיו והדרכים יבשות ועבירות. חניתי בצד הדרך בכניסה אל יער המאכל. שביל רגלי עבר בין שלל עצי פרי מוכרים ואקזוטיים כאחד. רשת צל גדולה כיסתה את חלל האירוח, שם מבשלים, מנגנים וסתם משתרעים על הספות למנוחה. אוהל שינה קם בצד סככת האירוח, ולידו הוקמה מקלחת שדה שעצי בננות בחזית שומרים בה על הפרטיות, ולידה שירותי קומפוסט עם שק נסורת. מתן הכין ארוחת ערב עריבה מסל מצרכים דל של אורז עדשים ועגבניות שרי, והרבה טחינה. נחום ניגן בגיטרה, אני הוספתי את תופי הקונגס שלי ויחד עם יונתן נסחפנו למקצבים עדינים ופרועים כאחד. בשבע בבוקר קמו כולם למפגש סידור עבודה. עדיין עטופים בשמיכות מול צינת הבוקר. קונגס עדין מזמין אותם להתעורר יחד עם כוס קפה או תה. יונתן מדגיש בפתיחת השיחה שהעבודה היא מרצון בלבד, כל אחד יודע מה מדוייק ונכון לו. אם הוא מבין שהיום הוא צריך לנוח או סתם להתבטל זה בסדר גמור. העבודה צריכה להימשך לכל היותר שלוש עד ארבע שעות. הוא פורש רשימת עבודות דרושות ושואל מי מרגיש קריאה לבצע כל עבודה, ואולי יש למישהו רצון לעשות משהו אחר. לסדר את המאהל, להשקיע בארוחה טובה.
העבודה היא מרצון בלבד, כל אחד יודע מה מדוייק ונכון לו
רשימת המטלות כוללת למשל ליקוט זרעי בר של תורמוסים וחרדלים, ולהנביט אותם בדרכה של אנסטסיה, הדרך הטבעית. מניחים את הזרעים בפה ועוטפים אותם ברוק. הרוק ממיס את מנגנוני ההשהייה של הזרעים ומזרז את הנביטה. אחר כך טומנים אותם באדמת המנבטה.
משימה נוספת היא להעביר את שתילי הקישואים שכבר נבטו אל הערוגות, גם זה עושים במלוא הכוונה, מדברים מקשיבים ומלטפים את הצמחים. צריך גם להקים לול לתרנגולות שאמורות להגיע כפליטות מן הלולים המיועדים לשחיטה. שם תשהינה בהתחלה עד שהכלבים והתרנגולות יתרגלו אלו לאלו, ואז ייצאו לחופשי ברחבי היער. ועוד כהנה וכהנה, וכמו שרביט קסם כל משימה מוצאת את דרכה למתנדב אחד ואולי זה להיפך.
יצאתי לטייל באופני ההרים שלי לאורך נחל אלכסנדר
אני יצאתי לטייל באופני ההרים שלי לאורך נחל אלכסנדר, וליוותה אותי אנסטסיה, יפה חכמה ומלאת אהבה. ההיתה זו מציאות או שמא היה זה דמיון. רכבנו בדרכים לאורך הנחל, צפינו בציפורי המים בבריכות הדגים לשעבר של אגמון חפר, ובהם סופיות, לבניות, אנפות אפורות, מגלנים חומים, ברווזים שטומנים את ראשיהם במים וזנבם מזדקר אל על, ותן שהסתתר בצל העצים בצד הנחל. המשכנו לדווש בדרכים הסלולות לאורך הנחל אל גשר הצבים. שם ירדה אנסטסיה אל גדת הנחל והמתיקה סוד עם הצבים הרכים שהביטו בה בעיניים קרועות לרווחה. אולי עודדה אותם שהנחל הולך ומתנקה ולא רחוק היום שיוכלו לשוב ולשחות במים זכים כמו אבותיהם. המשכנו לטייל לאורך גדת הנחל רוכבים בדרכי עפר ושבילי סינגלים, עוצרים למנוחה בזולות מוצלות על גדת הנחל. לבסוף הגענו עד לשפך הנחל אל הים, בין בית ינאי למכמורת, שם צללה אנסטסיה בין הגלים והתמוססה באהבה אל הקצף הלבן…
ההיתה זו מציאות או שמא היה זה דמיון
