ערב סוכות הוא חג שבו מתכנסות משפחות תחת סכך וכיפת השמיים. השנה בחניון הלילה בהר איתן, תחת ענפי האקליפטוס, נפגשנו סביב המדורה דיירי ארבעה קרוואנים ומנהלי שמורת עינות הסטף, לארוחת פויקה, שהתרחבה להיצע קולינרי נרחב.
טל וגידי בשן חיים כבר 36 שנים בשמורת הסטף, בבית אבן קסום עם שריגי גפנים שמטפסים על המרפסת. גידי מנהל את השמורה מטעם קק"ל, או כמו שטל אומרת, הוא מלך ההר, ואחראי על פרויקטים נפלאים כמו שתילת כל זני התאנים הידועים היום בארץ ויצירת "בנק תאנים" לעת הצורך, פריצת שבילי טיולים, דרכי אופניים וארגון חניונים. טל היא שכנתי מהילדות בבאר שבע, ובהמשך חיינו היא אירגנה והדריכה בחברת הטיולים שלי טיולי אמנות ייחודיים להודו ששילבו בניית בתי בוץ מסורתיים. בינתיים טל שינתה מסלול וכיום היא מורה ליוגה. בעוד מחצית השנה הם ייאלצו לעזוב את בית החלומות הבודד בסטף, ויעברו לקריית ענבים. אנחנו מקשיבים לשיחה ומזדעזעים מכך שאנשים שאת רוב חייהם הקדישו לטיפוח הסטף נאלצים לעזוב את המקום. טל דווקא מציעה מבט אחר ומודה על 36 שנים נפלאות שבהם חיתה בלב הטראסות ההרריות של הסטף.
טל וגידי הגיעו למדורה עם בקבוק יין אדום משובח, זיתים חריפים שטל כבשה במו ידיה, סלט גדול ואופטימיות בריאה על החיים.
רקפת ובן זוגה הגיעו לחניון כשבוע לפני ערב החג ומספר שעות אחריי. בבוקר למחרת היכרנו על כוס קפה. רקפת היא מורה בבית ספר תיכון ומסתובבת בקרוואן מסוג היימר כבר שנתיים בעיקר באזור הרי ירושלים. מן הסתם יש לי הרבה מה ללמוד מהניסיון שלה. שאלתי אותה איך קרוואניסטים מצליחים להסתדר ללא תנור שהוא זללן חשמל ידוע. אין בעייה, אמרה רקפת, יש סיר פלא, המצאה של פעם שהיא תבנית עם חור באמצע על הכיריים, ומשפך להבה שמחמם את התבנית בצורה שווה, כמו בתנור. עם הסיר הזה אני מכינה לחם עוגות ופשטידות, אמרה רקפת.
מירי נוה הצטרפה אלינו עם האוטוקרוואן המדוגם שלה יומיים לאחר מכן. קריספין ממעלה אדומים בנה לה את בית חלומותיה על גלגלים לפי הזמנה אישית, ויצר לה ארמון מרשים. מירי פתחה שולחן מול הנוף והזמינה ברוחב לב את כולם על הבוקר לדייסת שיבולת שועל עם דבש ופירות יער. הנדיבות והחיוך שלה פתחו גם את ליבנו.
מירי נוה הצטרפה אלינו עם האוטוקרוואן המדוגם שלה. צילומים: רונן רז
בסוף השבוע קפצתי לסידורים ביפו וקניתי שני סירי פלא. מירי הכינה בסיר שלה החדש לחם טחינה טבעתי משובח, ואני הכנתי עוגת בננות ותפוח ועוד המסתי חצי חבילת שוקולד מריר כדי לצבוע אותה לעוגת שיש.
שאלתי את מירי על הלחם שלה וקיבלתי מתכון הוליסטי מלא וגדוש: "לחם ללא גלוטן, אינטואיטיבי וחד פעמי כי ההפתעות שבתוכו נקבעות לפי ההשראה ומה שיש באותו יום. הפעם יצא מצע של אצה בצורת כוכב 🌟 מה שמזכיר שהעולם שלנו רחב פי מיליונים ממה שאפשר לדמיין, ואפשר להביט למעלה לכוכבים לנצנץ איתם ולהביע משאלה, מעל קישטתי בפרי האדמה נבטי חמניות. יצא שהלמעלה למטה ולהיפך… וכך הוגש הלחם, כרמז שהדברים אינם כפי שהם נראים במבט ראשון".
לחם טחינה ללא גלוטן, אינטואיטיבי וחד פעמי, אפוי בסיר פלא
בבוקר של ערב סוכות ירדתי להשתכשך במעיין הסטף. הסגר בתוקפו והסטף ריק ממבקרים. אנחנו, תושבי חניון האקליפטוס, רחוקים מהמעיין פחות מאלף מטרים, ומבקרים בו חופשי כאילו היה בריכת השחיה הפרטית שלנו. בדרך נתקלתי ב"קוטף סברסים", מקל ארוך עם קופסת שימורים פתוחה שמחוברת במסמר לקצהו. משוכות הצבר בעונת הסתיו מלאות פירות צהובים ואדומים. סוד הקטיף הוא לבחור פירות עסיסיים ובשלים שמכה קטנה בחיבור לעלה הקוצני תגרום להם ליפול לקופסה כפרי בשל.
סלסלת פירות הסתיו של הסטף צורפה לארוחת החג עם סברסים, אגוזי מלך ותאנים בשלל גוונים וזנים.
שעות ספורות לפני ערב החג נכנסה משאית ציורית אל חניון האקליפטוס. סביב החלונות מצויירים תריסים פתוחים לרווחה. מעל דלת הכניסה כתוב נועה ודותן ברזילי. בחזית הרכב מצד לצד רשום המשפט: "אפשר להשחיל מילה?" ותחת שם זה מתעד דותן כבר חודשים ארוכים את המסע המשפחתי ברחבי הארץ. הם הגיעו בנסיעה ארוכה מרמת הגולן, ויבלו איתנו את החג. בעוד ימים ספורים ייצא ספר שנכתב באהבה רבה. שם ספר "שי" כשם ביתם היחידה. בספר מתעד דותן את חייהם כמשפחה בעת שמחלת סרטן תוקפנית במיוחד תוקפת את נועה, והמשפחה כולה מתמודדת עם המצב החדש עד להחלמה.
לפני ערב החג נכנסה משאית ציורית אל חניון האקליפטוס
נועה, דותן ושי ברזילי. בעוד ימים ספורים ייצא ספר שנכתב באהבה רבה. שם ספר – "שי"
בערב החג, בסוכה הטבעית, הכנתי פויקה ללא בשר כיוון שהיה רוב של צמחונים סביב המדורה. הדלקנו אש גדולה ששככה לגחלים אדומות. הנחתי את סיר הברזל על המצע האדום לוחש, יצקתי שמן זית הוספתי פלחי בצל וראש שום וערבבתי בכף עץ. הקשבתי לקולות הפיצוח של הטיגון ולאחר ההשחמה הוספתי תפוחי אדמה וגזרים מקולפים וחתוכים. הכנתי מראש תערובת תבלינים של מלח, פלפל שחור, כמון, כורכום ועלי דפנה שקטפתי בחורש, פיזרתי ובחשתי היטב. רוקנתי אל הסיר חצי בקבוק יין אדום והשלמתי במים לכסות את הירקות. לאחר כחצי שעה הוספתי קישואים, חצילים ובטטות וכיסיתי שוב לעוד כשעה של בישול. בעשרים הדקות האחרונות טעמתי את מי התבשיל, תיקנתי בתבלינים ובעיקר במלח לתיבול, והוספתי כוס אורז לספיחת נוזלי הבישול.
בערב החג, בסוכה הטבעית, הכנתי פויקה ללא בשר
ארוחת החג היתה מושלמת, וארומה של ריחות טעמים והנאה התפשטה סביב המדורה. עם הסיפורים והחיבה הרגשתי שנרקמת גם ידידות חדשה ומופלאה בין הדיירים על גלגלים… או אולי נקרא לנו… משפחת הקרוואניסטים.