עלא אבו רוכון הוא נצר למשפחה דרוזית ותיקה בעוספיה אשר בכרמל. המשפחה המורחבת גרה מזה דורות רבים בגלעין הקדום של הכפר המשקיף מן ההר לעבר קיבוץ יגור במורד הנחל הנושא את אותו השם. קשר חם ורחב שנים נרקם בכרמל בין הדרוזים והיהודים עוד שנים רבות לפני מלחמת העצמאות.
דוד של אביו של עלא היה אדריכל הקשר הדרוזי יהודי בארץ ישראל. סבו של עלא מצד אימו נהרג בשנות החמישים במהלך פעילות מודיעין ברמת הגולן הסורית. עלא למד בבית הספר הריאלי בחיפה, התגייס והתנדב לסיירת צנחנים, והיה הדרוזי הראשון בסיירת. בשנת 2017 נשלח הלוחם המצטיין לשמש בתפקיד נספח צה"ל בסין ומונגוליה. באחד מביקוריו באולן בטאר הוא פגש את רון אורן, בן קיבוץ יגור שיצא לטיול אחרי צבא למזרח הרחוק, התאהב במונגוליה ובהמשך גם בסוגארה, והקים עמה משפחה ואימפריית תיירות חובקת אסיה. בשיחה בין השניים התברר להם שהם שכנים, האחד חי למרגלות הכרמל בואכה עמק זבולון, והשני גדל כדרכם של הדרוזים מזה מאות שנים על פסגת ההר.
לא עבר זמן רב ורון אירגן טיול לבהוטן והביא את אבא יענקלה וחבורתו. עלא הצטרף והביא את אביו סלמאן. יענקלה וסלמאן, שני שכנים, אנשי טבע ואוהבי לכת התחברו בלב ובנפש, ומאז החלו לצאת למסעות רגליים יחדיו בארץ ובעולם.
אבות ובנים. ראשון מכולם הכרתי את יענקלה שחיפש בחברת הטיולים שלי יעדים מיוחדים בעולם. יום אחד הוא סיפר לי שהבן שלו פתח במונגוליה חברת טיולים מקומית. ביודעי שתפוחים אינם נופלים רחוק מהעץ, יצרתי קשר עם רון. ראיתי כי טוב, ומאז שנים רבות אנו שומרים על קשרי עבודה, ידידות, והרבה הערכה. כאשר נודע לרון דרך הפייסבוק שהגעתי בנדודיי לכרמל שלח לי את ההודעה הבאה: "הייתי ממליץ לך לצאת להליכה עם אבא בהר (שמכיר את השבילים ככף ידו) אבל לא נראה לי שתעמוד בקצב של אבא בגיל 80 🙂 ".
אני הנווד האורח לרגע שחי בעת הזו בקרוואן ביער הפיות בבית אורן, רציתי לשאוב מניסיונם של ותיקים ולהכיר את השבילים היפים של ההר
יער הפיות
שביל הרוג'ומים
הצטרפתי אל טיול בוקר של יענקלה בשביל הרוג'ומים מעל קיבוץ יגור. התחלנו בהליכה במעלה שביל התהומות. יענקלה הנמרץ צעד לפני, מדלג על הסלעים, אוחז מזמרה בידו. מידי פעם עצר, קיצץ ענפי שיחים קוצניים ושריגי מטפסים שפלשו אל השביל ואיימו לחסום את המעבר. "הצמחיה הטבעית בכרמל היא חורש ים תיכוני סבוך. לולא אני וחבריי היינו פותחים כל הזמן את השבילים, מרביתם כבר לא היו קיימים" אמר לי יענקלה.
רשת של שבילים מחברת בין יישובי גב ההר, עוספיה ודלית אל כרמל, דרך המדרונות התלולים עם עמק זבולון. חלק ניכר מהשבילים נסללו בתקופת המנדט הבריטי בידי דרוזים ויהודים תושבי האזור ובמימון ממשלת המנדט. הבריטים התכוננו לאפשרות שהצבא הגרמני יפלוש לארץ ישראל מצפון והכינו את תכנית 'מצדה של הכרמל – המבצר האחרון'. הם הכינו ביצורים, תקעו בזנ"טים, חפרו תעלות קשר ופרצו שבילים כדי שבשעת חירום יוכלו להעלות את אזרחי הצפון במעלה ההר אל המבצר הטבעי. השבילים היו בנויים לתפארה ורחבים מספיק על מנת לשאת אנשים ופרדות עמוסי סחורה. יענקלה וחברו שמוליק זעירא זוכרים שאיש קק"ל הוותיק וחבר הקיבוץ נחמן מתוקי המנוח טען כי גם אופנועים של הצבא הבריטי עברו בהם.
יענקלה נולד בקיבוץ, הוריו היו דור המייסדים. הוא מכיר כל פינה בהר היכרות אינטימית רבת שנים, אולי חמישים שנה ואולי יותר. מגיל צעיר הוא מטייל בהר והשנה הוא נושק לשמונים ולא נס ליחו. "כאן תמיד גדלים איריסים והשנה יצאו הרבה פרחים" הוא מצביע על מקום אחד "ואם הגביעונית לא תפרח בזמן במקום שלה, זה יהיה נושא שיחה שלי עם חבריי אוהבי ההר. הכרמל הוא האהבה הגדולה שלי, שלוש או ארבע פעמים בשבוע אני עולה בשבילים, בדרך כלל עם מזמרה ועם שקיות זבל לאסוף את האשפה".
ותיקי יגור ועוספיה מכירים את השבילים היורדים מגב
הכרמל אל עמק זבולון, מי יותר ומי פחות. אני הנווד האורח לרגע שחי בעת הזו
בקרוואן ביער הפיות בבית אורן, רציתי לשאוב מניסיונם של ותיקים ולהכיר את השבילים היפים של ההר. עם יענקלה עשיתי את טבילת האש הרגלית, עם סלמאן נפגשתי והוא צייד אותי במידע וסיפורים על השבילים. מלא מרץ יצאתי מידי יום מביתי שביער, ושיחזרתי בעל פה וברגל את כל השבילים המוכרים.
שעה ארוכה צעדנו יענקלה ואנוכי במעלה ההר, צופים אל הנוף המרהיב של עמק זבולון הרי הגליל ומפרץ עכו. יום שמש בהיר של חורף ועצוב של מלחמה. הלכנו בשביל התהומות בין פרחי תחילת החורף, כרכומים, סתווניות, נרקיסים, רקפות וכמה ראשים יפים של איריס הסרגל. הגענו אל ראש השביל, קרוב לגב ההר. מכאן התחלנו לרדת בשביל תלול בין מעברים מפתיעים שהחבר'ה סימנו אותם בגלי אבן קטנים, להלן 'שביל הרוג'ומים'. הגענו אל הכתר, צוק סלע מעל נחל מעפילים, ומשם בחריצי סלע ושביל צר אל מערת עטלפים מרשימה, ומטה אל שביל הרועים ובחזרה לקיבוץ יגור.
הצטרפתי אל טיול בוקר של יענקלה בשביל הרוג'ומים מעל קיבוץ יגור. התחלנו בהליכה במעלה שביל התהומות
שעה ארוכה צעדנו יענקלה ואנוכי במעלה ההר, צופים אל הנוף המרהיב של עמק זבולון הרי הגליל ומפרץ עכו. יום שמש בהיר של חורף ועצוב של מלחמה
חלק ניכר מהשבילים נסללו בתקופת המנדט הבריטי בידי דרוזים ויהודים תושבי האזור ובמימון ממשלת המנדט. השבילים היו בנויים לתפארה ורחבים מספיק על מנת לשאת אנשים ופרדות עמוסי סחורה. יענקלה וחברו שמוליק זעירא זוכרים שאיש קק"ל הוותיק וחבר הקיבוץ נחמן מתוקי המנוח טען כי גם אופנועים של הצבא הבריטי עברו בה
מידי פעם עצר יענקלה, קיצץ ענפי שיחים קוצניים ושריגי מטפסים שפלשו אל השביל ואיימו לחסום את המעבר. "הצמחיה הטבעית בכרמל היא חורש ים תיכוני סבוך. לולא אני וחבריי היינו פותחים כל הזמן את השבילים, מרביתם כבר לא היו קיימים"
הבריטים התכוננו לאפשרות שהצבא הגרמני יפלוש לארץ ישראל מצפון והכינו את תכנית 'מצדה של הכרמל – המבצר האחרון'. הם הכינו ביצורים, תקעו בזנ"טים, חפרו תעלות קשר ופרצו שבילים כדי שבשעת חירום יוכלו להעלות את אזרחי הצפון במעלה ההר אל המבצר הטבעי
הלכנו בשביל התהומות בין פרחי תחילת החורף – סתווניות
כרכומים
נרקיסים
הכתר והמצוקים מעל נחל מעפילים
רקפות
כמה ראשים יפים של איריס הסרגל
הגענו אל ראש השביל, קרוב לגב ההר. מכאן התחלנו לרדת בשביל תלול בין מעברים מפתיעים שהחבר'ה סימנו אותם בגלי אבן קטנים, להלן 'שביל הרוג'ומים'
שבילי סובב יגור
טיפה מזרחה, 'שביל ישראל' עובר בנחל מעפילים ועוקב בחלקו על השביל בו הבריחו לוחמי הפלמ"ח מעפילים מעתלית דרך בית אורן לקיבוץ יגור. במעלה השביל, קרוב לדרך נוף כרמל, הגעתי אל הוטא, לוע לוויתן בערבית. החבר'ה של יענקלה קוראים למקום 'בור הגהינום'. זהו פיר טבעי עמוק בתוך הסלע. היכרתי הוטות רבות בגליל העליון והנה אחת ויחידה ניצבת לרגליי בכרמל. נכנסתי בין הסלעים והארתי בפנס אל פתח הירידה. לא ראיתי דבר אבל אוויר חם ולח עלה מן המעמקים והבל כיסה את המשקפיים שלי.
'השביל המנדטורי' הירוק מטפס בגדה המזרחית של נחל יגור, והוא ידוע בשלל הפריחות המתחלפות בו בעונה. לא רחוק ממנו עובר במקביל שביל הדרוזים בו נהגו תושבי עוספיה לרדת לפני שנים רבות אל עמק זבולון לעבד את אדמותיהם. השביל הוביל אותי מעלה לעוספיה. הגעתי עד למעיין הכפר עין אל בלד. ירדתי בחזרה לקיבוץ דרך נחל יגור, שביל מאתגר ומוכר בו תמיד פוגשים מטיילים נוספים.
'שביל הצבעונים' הארוך עולה במתינות מקיבוץ יגור מזרחה במעלה הכרמל. לאחר קילומטרים ספורים הוא נפגש בדרכו עם 'שביל השעורה' התלול היורד אל צומת ג'למי 'שער העמקים'. סלמאן זוכר את השביל מימי ילדותו והוא מספר לי "בעונת הקיץ היו תושבי הכפר יורדים אל השדות שלהם, עורמים את אלומות החיטה והשעורה ונשארים לישון בשדות. לאבא שלי היתה גם מקשת אבטיחים ומילונים כמו לרוב תושבי הכפר, ואני זוכר שהיינו עורמים אותם בסוכה ליד צומת ג'למי ומוכרים אותם. היתה שרשרת של סוכות מיגור עד צומת ג'למי. היינו מבלים שם את כל הקיץ. האימהות היו אורזות אוכל בכפר והיו מחכות בתחילת השביל. כאשר מישהו היה יורד לעמק היו מבקשות שיעביר את הארוחות לילדים, וקושרות את שקיות האוכל לגב החמור. היה חם והיינו שוחים בקישון שהיה אז נקי. הנערים הבוגרים היו דגים בנחל, כותשים את הפירות של הלבנה הרפואי, מפזרים במים, הדגים היו מתמסטלים והיו אוספים אותם ומוכרים, בסוף העונה היינו מפרקים את הסוכות וחוזרים הביתה.
מזרחה על ההר השביל הבא יורד מנחל חוסייפה אל מצודת הבמה, מבצר סלע קדום המתנוסס מעל נחל הקישון מול קריית חרושת. הצוק המרשים שוכן בין עצי אלון ותיקים. פגשתי שם שני נערים שהעדיפו טיול בטבע על פני בית ספר, וכיבדו אותי בקפה שחור משובח שהכינו על מדורה. מהמצודה מסלול אחר ממשיך דרומה במעלה ואדי עלא א-דין אל דרך נוף כרמל ודלית אל כרמל.
במעלה השביל, קרוב לדרך נוף כרמל, הגעתי אל הוטא, לוע לוויתן בערבית. החבר'ה של יענקלה קוראים למקום 'בור הגהינום'. זהו פיר טבעי עמוק בתוך הסלע. היכרתי הוטות רבות בגליל העליון והנה אחת ויחידה ניצבת לרגליי בכרמל. נכנסתי בין הסלעים והארתי בפנס אל פתח הירידה. לא ראיתי דבר אבל אוויר חם ולח עלה מן המעמקים והבל כיסה את המשקפיים שלי
קטלב במרומי מארג השבילים.
'השביל המנדטורי' הירוק מטפס בגדה המזרחית של נחל יגור, והוא ידוע בשלל הפריחות המתחלפות בו בעונה. לא רחוק ממנו עובר במקביל שביל הדרוזים בו נהגו תושבי עוספיה לרדת לפני שנים רבות אל עמק זבולון לעבד את אדמותיהם. השביל הוביל אותי מעלה לעוספיה. הגעתי עד למעיין הכפר עין אל בלד
ירדתי בחזרה לקיבוץ דרך נחל יגור, שביל מאתגר ומוכר בו תמיד פוגשים מטיילים נוספים
פגשתי שם שני נערים שהעדיפו טיול בטבע על פני בית ספר, וכיבדו אותי בקפה שחור משובח שהכינו על מדורה
מזרחה על ההר השביל הבא יורד מנחל חוסייפה אל מצודת הבמה, מבצר סלע קדום המתנוסס מעל נחל הקישון מול קרית חרושת. הצוק המרשים שוכן בין עצי אלון ותיקים
בביתו החמים של סלמאן
ביום חורפי גשום התארחתי בביתו החמים ומכניס האורחים של סלמאן. בתו הגישה לנו תה קינמון עם עוגת גזר ותמרים. ישבנו בחדר העבודה שלו העמוס ספרים בערבית עברית ואנגלית. סלמאן הוא אקולוג וגיאוגרף בהשכלתו ומתמצא היטב בבוטניקה. הוא בעל ידע נרחב ורקע של שלושים ושש שנות עבודה ברשות הטבע והגנים, בעיקר בתחום אכיפה חינוך הדרכה ותפקידי ניהול. כעת הוא התפנה אליי לשעה קלה ממלאכת תרגום שמות פרחים למאמרים מדעיים.
"אתמול אמרתי לאשתי בואי נצא לראות אם צמח הרומוליאה הצידונית כבר פורח, אתה מכיר?" הוא מראה לי תמונה של פרח סגול עז עם אבקנים צהובים בפלאפון שלו "ירדנו ברגל בנחל נשר עילי. אחרי פחות מקילומטר ראיתי פרח ראשון יפה ממש על השביל. חששתי שידרכו עליו בטעות אז הקפתי אותו בשלוש אבנים שישמרו עליו". הוא מעביר תמונות של פרחים נוספים שצילם "קח למשל את זלזלת הקנוקנות. זה צמח אמיץ שבחר לפרוח דווקא בתקופה הסוערת של החורף, וחכם כי הפרחים שלו הפוכים כפעמון והם נסגרים בחושך ובגשם, ויש לו מעטה שעווני שטיפות המים מחליקות עליו ואברי הרביה שלו נשארים יבשים. תמורת הסכנות הוא זוכה בהאבקה כמעט ללא מתחרים". הקשבתי לתיאוריו הציוריים ויכולתי לחוש את אהבתו לטבע שחדרה לליבי.
"כולנו אנשי טבע ועובדי אדמה, בקיצור פלאחים, מדברים מעט ומשתדלים לעשות הרבה" סיפר לי סלמאן על הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין יענקלה. "הקשרים האמיצים שנוצרו בין יהודי חיפה והכרמל לבין הדרוזים התחילו עוד בשנות העשרים של המאה שעברה. אבותינו העריכו את נחישותם של היהודים ומצאו בהם בני ברית. הם היו מעבירים נשק בין הכרמל והעמק, עוקפים מחסומים של הבריטים ומוסרים את הכלים לגיורא זייד, בנו של מקים אגודת השומר, אלכסנדר זייד. למעלה מעשרים דרוזים מעוספיה קיבלו מהמדינה את אות עלה 'עיטור לוחמי המדינה', ביניהם דודי לביב ועוד שישה מאחיו. לביב היה ראש המועצה הלא יהודי הראשון ולימים חבר כנסת מטעם מפא"י ובהמשך שופט בית דין דרוזי".
סלמאן פרש לפני את תולדות הדרוזים בכרמל. "לפני כארבע מאות שנה הגיעו משפחות דרוזים מהלבנון ובהמשך גם מסוריה והתיישבו כאן. הכפרים הגדולים דלית אל כרמל ועוספיה נוסדו אז, ומסביבם קמו למעלה מעשרה כפרים דרוזים קטנים, ומזרעות שהם יישובים חקלאיים עונתיים".
לשאלתי הוא מונה את המזרעות: "דמון מדרום לצומת הנושאת את שם המזרעה. שלאללה היא חוות משמר הכרמל מעל מחצבות קדומים, זראעה היא חירבת אלון במעלה נחל אורן, חירבת רוקטייה (רקית) גבוה בלב הכרמל מערבית להר שוקף, חג'לה הנקראת בעברית גם חגלון ליד כרם מהר"ל, ג'למת אל עוספאני או בקיצור ג'למי במורד שביל השעורה מול קיבוץ שער העמקים, וחירבת דויבה ליד מנזר המוחרקה. היו עוד ואפשר למצוא את כולם במפות ובספרים הישנים. המצב הביטחוני היה רעוע באותם ימים. אנשי הכנופיות היו פושטים על המזרעות ובוזזים את התוצרת החקלאית. לאט לאט כל היישובים הקטנים נעזבו והתושבים עברו לשני הכפרים הגדולים". הוא שלף ערימת ספרים מן הארון והניח אותם לידי. "הכל כתוב כאן, תקרא ותחזיר לי כשתסיים".
התארחתי בביתו החמים ומכניס האורחים של סלמאן. סלמאן הוא אקולוג וגיאוגרף בהשכלתו ומתמצא היטב בבוטניקה. הוא בעל ידע נרחב ורקע של שלושים ושש שנות עבודה ברשות הטבע והגנים, בעיקר בתחום אכיפה חינוך והדרכה ותפקידי ניהול
צילום: סלמאן אבו רוכון
"אתמול אמרתי לאשתי בואי נצא לראות אם צמח הרומוליאה הצידונית כבר פורח, אתה מכיר?" הוא מראה לי תמונה של פרח סגול עז עם אבקנים צהובים בפלאפון שלו "ירדנו ברגל בנחל נשר עילי. אחרי פחות מקילומטר ראיתי פרח ראשון יפה ממש על השביל. חששתי שידרכו עליו בטעות אז הקפתי אותו בשלוש אבנים שישמרו עליו"
מסביב לעוספיה ודלית אל כרמל קמו למעלה מעשרה כפרים דרוזים קטנים, ומזרעות שהם יישובים חקלאיים עונתיים. למשל שלאללה – היא חוות משמר הכרמל מעל מחצבות קדומים
צילום: סלמאן אבו רוכון
"קח למשל את זלזלת הקנוקנות. זה צמח אמיץ שבחר לפרוח דווקא בתקופה הסוערת של החורף, וחכם כי הפרחים שלו הפוכים כפעמון והם נסגרים בחושך ובגשם, ויש לו מעטה שעווני שטיפות המים מחליקות עליו ואברי הרביה שלו נשארים יבשים. תמורת הסכנות הוא זוכה בהאבקה כמעט ללא מתחרים". הקשבתי לתיאוריו הציוריים ויכולתי לחוש את אהבתו לטבע שחדרה לליבי
בין הדרוזים ליהודים
סלמאן הוסיף וסיפר לי שעוספיה של ימינו יושבת על יישוב יהודי עתיק בשם חוסייפה. לאחר שנפרדתי ממנו יצאתי מביתו לשוטט ברגל במרכז העתיק של הכפר. מאחורי אחד מבתי האבן העתיקים השאירו הבנאים חור הצצה רבוע למה שהיה פעם רצפת פסיפס של בית כנסת עתיק. צעדים ספורים משם נכנסתי למערה חשוכה. קרן אור האירה לי מבעד מסך אבק על בית בד לעצירת שמן זית. אבן ים שוכבת, אבן ממל מחוברת לקורת עץ שאיתה היו מרסקים את הזיתים, ומעצרת בורג להשלמת סחיטת השמן. בראש הגבעה אני עובר דרך קמרון אבני גיר עתיקות. כאן נמצא ביתו של שייח' לביב אבו רוכון המנוח.
ירדתי לקיבוץ יגור, יענקלה טס למסע נוסף לחו"ל והשאיר לי ספר על הכרמל שכתב הנוסע השוויצרי פון מולינן בסוף המאה ה-19, יחד עם שקית פומלות ולימונים מפרי גנו. הבטתי מחצר ביתו מעלה דרך מפער נחל יגור אל ההר. הבתים של עוספיה עיטרו את קו האופק שם למעלה. כעת, לאחר שהכרתי ברגליים את מארג השבילים החבויים ביער, כבר יכולתי לראות את שפע הקורים המחברים בין יענקלה לסלמאן, בין עוספיה ליגור, בין הדרוזים ליהודים.
סלמאן סיפר לי שעוספיה של ימינו יושבת על יישוב יהודי עתיק בשם חוסייפה. לאחר שנפרדתי ממנו יצאתי מביתו לשוטט ברגל במרכז העתיק של הכפר. מאחורי אחד מבתי האבן העתיקים השאירו הבנאים חור הצצה רבוע למה שהיה פעם רצפת פסיפס של בית כנסת עתיק
צעדים ספורים משם נכנסתי למערה חשוכה. קרן אור האירה לי מבעד מסך אבק על בית בד לעצירת שמן זית. אבן ים שוכבת, אבן ממל מחוברת לקורת עץ שאיתה היו מרסקים את הזיתים
מעצרת בורג להשלמת סחיטת השמן
בראש הגבעה אני עובר דרך קמרון אבני גיר עתיקות. כאן נמצא ביתו של שייח' לביב אבו רוכון המנוח
הבטתי מחצר ביתו של יענקלה דרך מפער נחל יגור אל ההר. הבתים של עוספיה עיטרו את קו האופק שם למעלה. כעת, לאחר שהכרתי ברגליים את מארג השבילים החבויים ביער, כבר יכולתי לראות את שפע הקורים המחברים בין יענקלה לסלמאן, בין עוספיה ליגור, בין הדרוזים ליהודים
——–
התמונה הפותחת: מערת העטלפים מעל נחל מעפילים
