סוף השנה, עונת הנדידה כבר תמה, החורף נמצא בפתח, שולח הבזקי ברקים ומגלגל רעמים. גשמים מאחרים ניתכים על הגלבוע ועמק המעיינות. האדמה מצמיחה כסות ירוקה ומשובבת נפש של נבטים. אני מתכנן לרדת לדרום החם.
רגע לפני הפרידה אני פוגש את אופיר בן חמו, איש השקנאים מבית שאן. אספתי אותו מביתו בשעת בוקר מאוחרת. איש צעיר ארוך שיער עם קוקו אסוף בקודקודו. הוא נוהג בג'יפ ישן שקנה בכספים שגייס בהדסטארט והעניק לו את התואר שקנאיבולנס. אופיר נטל על עצמו משימה חשובה. הוא משגיח מתוך דחף פנימי עמוק על שלומם של השקנאים ושאר עופות המים שחיים בבריכות הדגים בעמק בית שאן.
"מה אתה עושה למחייתך?" אני תוהה בקול ושומע את התשובה "אני צפר". נו בוודאי, אני חושב לעצמי ועונה לו, מציל השקנאים מתפרנס מצפרות, הרי זה מובן מאליו. "לא הבנת אותי" מתקן אותי אופיר "אני ספר, יש לי מספרה". "אהה" אני חוכך בדעתי ומכחכח בגרוני.
החורף נמצא בפתח, שולח הבזקי ברקים ומגלגל רעמים. גשמים מאחרים ניתכים על הגלבוע ועמק המעיינות. האדמה מצמיחה כסות ירוקה ומשובבת נפש של נבטים
הייתי רוכב על אופניים בשדות וסביב בריכות הדגים וצופה בחיות הבר, חזירים, נמיות, צבאים, תנים ושועלים, וכמובן שפע של עופות מים
"טיפלתי כבר בעשרות שקנאים שריססו אותם בכדורים שכאלו, והנה פה למטה אנחנו רואים את התוצאות" הוא הצביע על פגרים בשולי הבריכה
לשמור על שקנאים
אנחנו יוצאים מהעיר ונוסעים בדרך עפר אל בריכות הדגים ברחבי העמק. "עד גיל עשרים וארבע הייתי שקוע במספרה שלי ועבדתי ללא הפסקה", סיפר אופיר, "שום דבר לא עניין אותי בחיים מלבד המטרה שהצבתי לעצמי לקנות דירה. עשיתי את זה ומאז השתנו אצלי סדרי העדיפויות. האהבה לבעלי חיים הוציאה אותי לרחובות ולחיק הטבע לפעול למענם. סבתא שלי נהגה להאכיל חתולי רחוב, ואני הלכתי בעקבותיה.
הדבר הראשון שעשיתי היה להוציא קערות מים לחתולי רחוב בימי הקיץ החמים. המשכתי בטיפול בגורי כלבים וחתולים נטושים, הייתי לוקח אותם לוטרינר שעבד איתי, ומחפש בתים שיסכימו לאמץ חיות מחמד".
אני נוהג ומביט בזווית העין על אופיר שמדבר בקול מונוטוני ושקט: "תמיד אהבתי טבע ובעלי חיים. במקום ללכת לבית הספר הייתי רוכב על אופניים בשדות וסביב בריכות הדגים וצופה בחיות הבר, חזירים, נמיות, צבאים, תנים ושועלים, וכמובן שפע של עופות מים".
לפני חמש שנים אירע מקרה שזעזע את עולמו. "טיילתי ביום שבת וכרגיל הגעתי אל בריכות הדגים. לפתע ראיתי שלושה רכבים דוהרים עם ציידים ונשקים מחוץ לחלון, ויורים לעבר להקת שקנאים. זה נראה כאילו לקוח מהמערב הפרוע. צילמתי את האירוע, היריות, השקנאים הפצועים והמתים, והעליתי לרשתות החברתיות. זכיתי להרבה תגובות אוהדות אבל בשטח לא השתנה דבר".
נסענו אל בריכה גדולה ליד כפר רופין. מרחוק הבחנו בלהקה גדולה של שקנאים. "זה מקום הלינה המועדף של השקנאים"
אופיר ניגש לצד השביל והרים תרמילים של כדורי ציד
אופיר בן חמו, איש השקנאים מבית שאן. איש צעיר ארוך שיער עם קוקו אסוף בקודקודו
"הציידים מגרשי הציפורים המשיכו לירות ואני התחלתי לקבל איומים. האחראים על הבריכות הגדילו לעשות ותקפו אותי פיזית במכות ואגרופים במטרה להפחיד אותי ולהשתיק אותי. זה גרם לי לפעול בדיוק להיפך. הייתי נחוש להילחם בתופעה הזאת עד שמשהו ישתנה. התחלתי להקדיש פחות זמן לעבודה ולהגיע יותר אל בריכות הדגים בכל רחבי העמקים. המשכתי לצלם ולהעלות לרשתות. חשפתי יורים והגשתי תלונות במשטרה. התחילו להגיע אלי מתנדבים שהצטרפו לסיורים ועזרו לי. היום אני עובד רק ארבע שעות ביום. בשאר הזמן אני מסתובב בין הבריכות".
בבית שאן התחילו החבר'ה לתת כבוד לבחור האמיץ שמציל שקנאים. אופיר למד והתפתח בתחום הצפרות. הוא לא איש של לימודי אוניברסיטה. את כל הידע שלו הוא רכש בשטח. "אני יודע מתי ואיפה לחכות לציפורים הנודדות" הוא מספר לי "בכל שנה בשביעי לספטמבר החסידות נוחתות באותה חורשת אקליפטוסים ליד שדה אליהו. אני יושב וממתין והן מגיעות כמו שעון, לא מפספסות ביום. שבוע לאחר מכן מתחילות להגיע דיות. הזרם מתגבר ובסוף החודש הן מונות כבר עשרות אלפים".
אני צוחק "כנראה שהייתי פעם התינוק הראשון שהביאו החסידות, נולדתי בשביעי לספטמבר" אופיר מחייך וממשיך "השקנאים מגיעים בטיפטופים בתחילת ספטמבר, וחודש לאחר מכן באוקטובר הם מונים כבר למעלה מחמישים אלף פיות רעבים שפושטים על הבריכות. אני מבין שזה מאיים על מגדלי הדגים והם צריכים לגרש את השקנאים מהבריכות, אבל יש אמצעים הומניים לגרש אותם, שימוש בלייזר, בצופרים, כדורי אלפגע שעושים רק רעש, סירות עם שלט על המים ורחפנים באוויר. אני רק לא מוכן שהם יירו בציפורים התמימות".
אופיר נוהג בג'יפ ישן שקנה בכספים שגייס בהדסטארט והעניק לו את התואר שקנאיבולנס
כשהתקרבנו השקנאים פרשו כנפיים ועפו
במהלך השנים האחרונות אופיר חילץ מהבריכות עשרות שקנאים, אנפות, דורסים ועופות אחרים שנפגעו בעיקר מיריות אבל גם בהיתקלות בקווי מתח גבוה הסתבכות ברשתות ושקיעה בבוץ. אופיר ביקש לעצור רגע את הרכב. הוא ניגש לצד השביל והרים תרמילים של כדורי ציד. "יש פה שבעה עשר כדורים שנורו מרובה ציד" הוא אמר בזעם "שניים בלבד הם כדורי אלפגע, השאר הם כדורי ציד שמכילים עשרות כדוריות נחושת שהורגים או פוצעים ציפורים. טיפלתי כבר בעשרות שקנאים שריססו אותם בכדורים שכאלו, והנה פה למטה אנחנו רואים את התוצאות" הוא הצביע על פגרים בשולי הבריכה.
הוא לא חוסך את שבטו מאף אחד. "הציידים ובעלי הבריכות צריכים לקחת אחריות ולפעול לפי החוק, מותר לגרש ואסור לירות ולהרוג. אבל גם אנשי החוק פשעו כאן. חוק של רשות שמורות הטבע אישר שימוש ברובים קליבר 0.22 למטרת גירוש שקנאים. הרובים האלו שקטים ולא מבריחים שקנאים, ומאידך משמשים לצייד. זו היתה החלטה טיפשית במקרה הטוב שאיפשרה לציידים שומרי הבריכות להרוג ציפורים."
אופיר שומר על קוליות בדרך כלל, אבל המשפטים האחרונים בכל זאת גרמו לו סערת נפש. הוא נושם ונרגע "היום החוק הזה כבר בוטל, ובשנתיים האחרונות היריות והציד הולכים ופוחתים, אבל עבודת השמירה וההצלה שלנו כנראה לא תיפסק לעולם".
נסענו אל בריכה גדולה ליד כפר רופין. מרחוק הבחנו בלהקה גדולה של שקנאים. "זה מקום הלינה המועדף של השקנאים "אמר אופיר "הרוב הגדול כבר עזבו את הבריכות והמשיכו דרומה לאפריקה, אלו שנשארו בעמק כבר יעבירו כאן את החורף, הם לא ימשיכו לנדוד".
כשהתקרבנו השקנאים פרשו כנפיים ועפו, פרט לאחד. "מעניין שאחד החליט להישאר" אני מעיר. "הוא גם רוצה לעוף אבל הוא בלע דג וכעת הוא כבד מידי ולא מצליח להתרומם" אומר אופיר. כאילו השקנאי שמע אותו אני מבחין בהתכווצויות לאורך הגרון, דג נפלט מן המקור הענק והשקנאי רץ בחדווה על פני המים במכות כנף, התרומם באוויר והצטרף למעוף של חבריו.