הגעתי לחניון קק"ל בר גיורא בהרי ירושלים בלילה גשום. הייתי עייף מידי מכדי לנתק את הקרוואן ולייצב אותו, והעדפתי להכין לי מרק מהביל, להתכרבל עם בקבוק חם ושמיכת פוך ולחכות לבוקר. הגשם המשיך והתקרה החלה לטפטף. הנחתי שתי קערות לאסוף את המים ונרדמתי לצלילי הטיפות.
בבוקר זרחה השמש והעולם נראה ורוד וירוק יותר. מבעד לחלון ראיתי משאית מגורים חונה שם. לאחר שעה קלה עבר הבחור מהמשאית, דניאל, ליד הקרוואן והזמנתי אותו לקפה ועוגת תפוחים. לשאלה מה אתה עושה למחייתך, הוא ענה שהוא אוטם גגות. ככה זה בחיים על גלגלים, למרות שמוחמד נייד, ההר מגיע עד לפתח דלתו. שעה קלה לאחר מכן כבר טיפס דניאל על הגג עם שפופרת דבק ואקדח הזרקה ואטם לי את כל החיבורים. מעתה אני מצפה ללא חשש לגשמי הברכה.
עין קובי, הרי ירושלים. צילומים: רונן רז
לקראת צהרים כבר יבשו רוב דרכי היער ויצאתי לטייל. האזור הדרומי של הרי ירושלים בואכה השפלה מוכר ואהוב עלי. במשך שנים גרתי וטיילתי בו עם הג'יפ, באופניים וגם ברגל. תחילת החורף אהובה עלי במיוחד כי החודשים היפים עודם לפניי. הגשמים הראשונים כבר ירדו, הקוצים היבשים התפוררו אל הקרקע, כסות ירוקה נבטה וכיסתה את האדמה, ומעתה יצוצו הפרחים. קודם כל הלבנים והוורודים הכרכומים והסתווניות, אחריהם חינניות הבתה והנרקיסים, ובעקבותיהם יצוצו הרקפות בין הסלעים והעיריות הגדולות, ועוד לפנינו הפריחות האדומות והסגולות והצהובות והפריחה בשלל צבעים של חודש מרץ. בשיא הפריחה כבר מתגנב אלי עצב קל שהנה עוד מעט זה יחלוף ויגיע האביב היבש והקיץ המצהיב והסתיו הקמל. עתה בתחילת החורף עדיין הכל לפנינו ויש למה לצפות.
עין קובי
ביומיים הראשונים טיילתי בסביבה הקרובה. נסעתי עם הג'יפ עד למרגלות הפסגה של הר גיורא המגיעה ל 722 מטרים וטיפסתי אליה ברגל. בפסגה נמצא מבנה קבר שייח מרזוק. עליתי אל הגג וממנו השקפתי על נוף ההרים, וגם אל דייר א-שייח, קבר בו טמון שייח' באדר הזקן המכובד שמרזוק היה משרתו. לא הרחק ממסילת הברזל המתפתלת בנחל רפאים הגעתי להפתעתי למבנה של מלכודת נמרים ישנה. המלכודת מורכבת ממחילה בנויה מאבנים ואבן שער התלוייה על בלימת מקל, אליו קשרו טלה או גדי או נתח בשר. הנמר נמשך אל המחילה, נכנס לטרוף את הפיתיון, ותוך כדי כך הפיל את המקל וסגר על עצמו את הגולל. הכרתי לראשונה מלכודת שכזו בהר הגבוה בסיני. בהמשך למדתי מהזואולוג וחוקר הנמרים המנוח גיורא אילני על קיומן של מלכודות שכאלו גם בנגב. עכשיו גיליתי שאפילו באזור ירושלים היוו הנמרים בעיה, ונבנו מלכודות לתפיסתם. הנמרים בארץ ישראל כבר נעלמו לפני עשרות שנים ונכחדו מן העולם. רק מלכודות נשארו.
המשכתי לטייל באופניים בדרכי יערות האורנים של קק"ל אל מעיינות הניקבה של האזור. עצרתי בעין מסלע, מעיין שלפתחו נבנתה בריכת אגירה. עצי החורש הטבעי מכסים מעל המעיין והבריכה ונותנים צל נעים כחום היום והרכיבה. המשכתי לעין קובי, היום אתר מטופח ומגונן עם פינות חמד, ומשפחות מהסביבה מגיעות לערוך שם פיקניק מידי יום.
אל נחל המעיינות
לא רחוק מעין קובי, מעבר לקו הירוק של פעם, אמנם בטווח נגיעה אבל בתודעה מעבר להרי החושך, נמצא מקום קסום ושמו נחל המעיינות. הייתי שם לפני יותר מארבעים שנים. נסעתי עם חברתי דאז, טלי, מבאר שבע דרך דהריה חברון וחלחול אל הכפר חוסאן, ומשם יצאנו לטיול רומנטי בין המעיינות של גן העדן. זכרתי מערות שופעות מים, טראסות של עצי פרי וערוגות שלחין, אבל היו אלו זמנים אחרים של טרום אינתיפאדה. בכל זאת התגנבה מחשבה לראשי, ואולי היה זה לליבי, "ומה אם אפשר יהיה לחזור ולטייל שם יום אחד". התחלתי לברר וכך הגעתי אל זיאד סבטין מהכפר חוסאן.
זיאד הוא גבר בן ארבעים ושמונה, אב לחמישה ילדים, וכבר סב לכמה נכדים. בצעירותו ראה את כפר הולדתו במרחץ דמים ואלימות ללא הפסקה. מעגל האומללות היה מושלם. זיאד האמין שאפשר לחיות אחרת. הוא חבר אל הרב מנחם פורמן, רבה של תקוע, שהקים את ארגון 'ארץ שלום', יצר עימו מפגשים של מתנחלים ופלשתינאים, וקרא להפסקת מעשי האיבה בין העמים. "זה לא קרה ביום אחד" אמר לי זיאד בעברית טובה, "שתים עשרה שנים של שיחות עם מנהיגי הכפר, עם החילוניים ועם הדתיים כולל אנשי החמאס, פגישות עם יהודים, בעיקר השכנים היהודים החילוניים מצור הדסה והדתיים מביתר עילית. לאט לאט הצלחנו להסיר את החשדנות של היהודים כלפי הערבים, ולהרגיע את העוינות של הערבים כלפי היהודים. היום סופסוף, תושבים מחוסאן עובדים אצל השכנים היהודים. אלו באים לעשות קניות בחוסאן, לשבת במסעדות, לאכול חומוס או כנאפה, וכולם מבסוטים". זיאד עצמו מארגן כבר ארבע שנים טיולים אל נחל המעיינות שנובע בין בתי הכפר וזורם בתעלות אל הטראסות עם עצי הפרי והירקות של הכפר. כמו בימים ההם מזמן קדום וכמו בימים ההם לפני ארבעים שנה כשטלי ואני טיילנו כאן יד ביד.
עין האהבה בנחל המעיינות. צילום: זיאד סבטין
צילום: זיאד סבטין
צילום: זיאד סבטין
בנבכי עין האהבה, מערה ומפל
לקחתי נשימה עמוקה ונסעתי עם כמה חברים לחוסאן. זיאד פגש אותנו בתחנת הדלק ליד המחסום, עברנו למכונית שלו ונסענו אל הכפר. שיא הטיול היה בביקור במעיין האהבה, "עין אל הוויאה". מבריכת האגירה נכנסים על ארבע דרך ניקבה נמוכה אל מערה קסומה. מתקרת החלל נובע מעיין במפל שופע, זורם על הקירות ויוצר נטיפים וזקיפים. עמדתי רטוב מתחת למפל והסכמתי עם כולם שזהו אחד המעיינות היפים בארץ, אם לא היפה מכולם. בחוץ חיכה לנו מגש עמוס בתבשיל מגלובה, עוף ואורז, מעשי ידיה של אשתו של זיאד.
זיאד סיפר שהיום שיתוף הפעולה הכלכלי והאנושי כבר התרחב גם אל הכפרים בתיר וואדי פוקין, וגם הכפר נחלין בדרך לשם.
וואדי פוקין
בדרך חזרה נחתה עלי שלווה נעימה. המתח והחשש שליוו אותי בכניסה אל הכפר התפוגגו ונעלמו. הביקור הנוסטלגי במעיינות ובכפר, הכנאפה המתוקה, החיוכים והמשפטים העילגים שהחלפנו בערבית ובעברית רצוצות יצרו קירוב לבבות. הרגשתי שנוצר פה משהו חדש, לבבי, פשוט ביני לבין זיאד, בין חבריי המטיילים והכפר חוסאן, בין יהודים לפלשתינאים. נפגשנו ופתאום הכל נראה כל כך טבעי. בעיני רוחי התרקם לו חזון חדש. ביהודה ובשומרון יש אינספור מקומות יפים ומסלולי טיול. אנחנו הישראלים אוהבים לטייל, וכעת, כשהעולם סגור בפנינו עקב הקורונה, זה זמן מצויין לטייל כאן, מתחת לאף, אצל השכנים. בכל עיירה וכפר יקום אדם כמו זיאד שיש לו את הרצון והיכולת להוביל אותנו לטייל ולהכיר אלו את אלו. דרך הטיולים יווצר פה שיתוף פעולה כלכלי, ודרך ההיכרות נגיע לקירוב לבבות.
"נכון" הסכים איתי זיאד באופטימיות "אנחנו אלה שניצור פה מזרח תיכון חדש".
פרטי קשר לתיאום טיולים עם זיאד סבטין: דף הפייסבוק ziad sabateen טלפון 052-2449695
- עיבוד תמונות: ענבל רז