מיכל המים מוכן להרכבה, ואני מוביל את הקרוואן מחוף חצרות יסף אל בית המלאכה להשלים את ההרכבה. רונן פרץ מודיע לי שהקרוואן יהיה מוכן בסוף היום. בינתיים הגיע הזמן לספק סקרנות ישנה. מאז טיולי ילדותי אני זוכר את המראה המרשים של קשתות צרות וגבוהות שנושאות את אמת המים לצד הכביש בגליל המערבי בין הקיבוצים שומרת ולוחמי הגטאות. עכשיו יצאתי לנסיעה בג'יפ ובאופניים לאורך התוואי המלא שלה כדי לגלות מה נותר ממנה. סולימאן פאשה הוא השליט שאחראי על הפרויקט המרהיב של אמת המים שהובילה מים מעינות כברי ועד לעיר העתיקה של עכו. בסוף המאה ה-18 הגיע נפוליון הצרפתי עד לארץ ישראל וצר על עכו במשך חודשיים בדרך לכיבוש ארץ ישראל כולה. הניסיון נכשל ונפוליון נסוג למצרים בבושת פנים, אולם בדרך הוא הספיק להרוס את אמת המים של עכו שבנה השליט אל ג'זאר. היורש סולימאן פאשה ניגש לבנות את אמת המים מחדש לפני קצת יותר ממאתיים שנים. מיטב המהנדסים ובעלי המקצוע של אותם ימים גוייסו למבצע ובמשך שנתיים תכננו ובנו את האקוודוקט שמוצאו היה בעין השיירה ליד כברי בגובה של 75 מטרים מעל פני הים, ובדרכה אל גובה העיר עכו מעט מעל פני הים, האמה השקתה והפריחה ח'אנים, סבילים, גנים וארמונות.
עין השיירה ושכנו עין צוף הם שני מעיינות שופעים שנמצאים ליד אנדרטת השיירה בצומת כברי. במקום בו נאספו המים בעבר לבריכות הרמה והחלו את המסע לעכו, הם נאספים היום לצינורות גדולים כחולים ומוקפים בגדר. מעט מים מופרשים מהצינורות, ממלאים בריכה קטנה ומשם זורמים בתוואי חפור בין שדות.
מטעי האבוקדו של קיבוץ עברון הם כנראה קניין יקר ערך שכן הם מוקפים בגדר גבוהה ובשערים נעולים. בשעות היום רבה העבודה בהם, השערים נפתחים וטרקטורים וטנדרים יוצאים ובאים. בתוך ההמולה החקלאית ניכרים שרידים רבים של אמת המים החוצה את המטעים. בחלקה הגדול היא נישאת על גבי קשתות שמקפידות לשמור על שיפוע מתון להובלת המים. בלב המטע לצד גדם גבוה של דקל חסר כפות, נותרו החורבות של ח'אן עבדאללה, אולמות עם קמרונות שהקיפו חצר פנימית פתוחה. בוודאי שימש הח'אן את הסוחרים מלבנון ומסוריה שהיו בדרכם אל עיר הנמל והמסחר עכו. יצאתי משער המטעים על הכביש שמוביל מערבה לצד מטמנת עברון ובקיצור המזבלה. משאיות אשפה מובילות מטען ללא הרף אל המקום. אלפי דיות חגות באוויר והפכו להן את מקום ארוחות השחיתות הבלתי נגמרות לבית. במקום בו נפגשים השערים האחוריים של קיבוץ עברון והעיירה הערבית מזרעה נמצא בית הקולונל הנקרא גם אחוזת מזרעי. פינת חמד מטופחת זו עברה גלגולים שונים מאז נבנתה אמת המים בשטחה. בין השאר שהה במקום במעצר בית מייסד הדת הבהאית בהא אללה בסוף המאה ה- 19. הבהאים שאחראים על הגנים המקדשים ואחוזות הקבר המרשימים בחיפה ובפאתי עכו רכשו בעסקה סיבובית את האחוזה עם קום המדינה. מהשער נשקפת תמונת נוף קסומה של הבית היפה ולצידו גינה מטופחת עטופה בברושים. הכניסה לזרים אסורה. מאחורי הבית אני פוגש פועלים מכפר יסיף בהפסקת צהרים. סאמיר, איש גדול וחזק למראה מספר לי שהבהאים שכרו אותם לשפץ את קטע האמה שעובר בגן האחוזה, ואת בריכת האגירה ששימשה להשקיית הגנים ולהרוות את חיות המשק. "התחלנו לפני חודשיים, זו לא עבודה מסובכת בשבילנו אבל היא תימשך כמה שנים. אנחנו מפרקים לגמרי את האמה ובונים אותה מחדש". הוא מראה לי את תוואי האמה, את האבנים המפורקות ומצביע על בריכת האגירה שנראית כחדשה. לשאלתי הוא מספר שגם אבא שלו וסבא שלו היו בנאים, והוא עצמו עבד שנים בשיפוץ של חומות עכו. נראה שהצאצאים של בוני עכו והאמה המקורית לפני מאתיים שנה הם אלו שממשיכים היום את המסורת ובונים אותה מחדש.
העיירה מזרעה מוכרת בכל הגליל המערבי בגלל שוק פייסל שמתאפיין בערימות ענק של פירות וירקות במחירים זולים. נחל בית העמק שנקרא בערבית ואדי מג'נונה – המשוגעת, חוצה את העיירה בדרכו מערבה אל הים. כדי להתגבר על האפיק הנמוך, השקיעו הבנאים בקשתות גבוהות שחצו את האפיק מצד לצד. מספרים שאנשי העיירה קיבלו זכות להשתמש במים תמורת אחזקת האמה והקשתות. שיטפון שעבר בנחל בית העמק מוטט את קטע האמה שעבר מעל הנחל. במקומו חוברו שני הקצוות הפתוחים בצינורות מתכת בשיטת הסיפון לפי חוק הכלים השלובים. הקשתות של מזרעה השתלבו היטב בסמטאות העיירה, בגנים ובחצרות, ויש תושבים שאף בנו שערי ברזל והוסיפו מחסן או חצר לשטח הבית שלהם.
הלאה משם המשיכה האמה וזרמה דרך שטחי הקיבוצים רגבה, לוחמי הגטאות ושומרת לפי הסדר הזה. בדרכה מלוות אמת המים והקשתות הציוריות שלה את בתי הקברות של רגבה ולוחמי הגטאות ומציירות להם רקע קדמון של נצח. בין בתי הקברות קמו אולמות אירועים עם חופה ודקלים בנוף כפרי פסטורלי עתיק ורומנטי. במספר מקומות נטתה האמה על צידה וחישבה ליפול. בזמן השלטון העות'מני טרחו ובנו לה קשתות תומכות ליציבה מחוזקת. בין לוחמי הגטאות ושומרת חצתה אמת המים את אפיק נחל יסף, והבנאים בנו בה את הקשתות הגבוהות ביותר. כאשר ערער שיטפון את האמה נערך בה שיפוץ ראשון עם קשתות נמוכות וסיפון. בהמשך נערך שיפוץ שני ועוד שורת קשתות נבנתה מעל קשתות הסיפון, והאמה הפתוחה חזרה לזרום אל עכו. כך נוצר הקטע המרשים ביותר של האמה עם הקשתות הכפולות מעל נחל יסף שאותו הכרתי עוד כילד קטן. קיבוץ שומרת שוכן על גבעה מדרום לנחל, ושם זוחלת האמה על גחונה ללא קשתות ונעלמת. חציתי את כביש נהריה – עכו, הקפתי את גני בהאג'י והאמה צצה והופיעה שוב בצפון עכו ברחבת משרד הרווחה. שומר המתחם המגודר עצר אותי בכניסה, הצביע על בניין צהוב מרשים אבל מט לנפול וסיפר לי שזה הארמון של סולימאן פאשה. כאן בנה השליט את הארמון המפואר שלו וטיפח את הגנים המלכותיים אותם השקה במי אמת המים. לצדו רכשו הבהאים אדמות וטיפחו את הגנים ואת המקדש בו נטמן בהא אללה, מייסד הדת הבהאית. האמה ממשיכה את מהלכה אל העיר העתיקה ובדרכה חושפת פרקים מן ההיסטוריה של עכו. בית הקברות המוסלמי בו קבורים קדושים עם כיפות סלע ירוקות וכחולות. כאן קבור גם דאהר אל עומר, השליט הבדואי של הגליל. האמה ממשיכה וחוצה כביש עירוני והקשתות שלה מגבילות את גודל הרכבים שיכולים לעבור דרכה. הלאה מכאן סגרו הבנאים את התעלה הפתוחה והכניסו את המים לצינורות חרס. כך אימצו המהנדסים כבר לפני מאתיים שנה את חוק הכלים השלובים, וזה אפשר להם להעלות את המים לחמישה מגדלי הרמה שבולטים לעין עד היום בכיכרות וברחובות עכו. מהגבהים זרמו המים בשפע בצינורות אל כל רחבי העיר להשקות גנים וארמונות ולהרוות את התושבים. עכו הפכה להיות עיר מודרנית ומטופחת בישראל של לפני מאתיים שנה.
בסוף היום מיהרתי לבית המלאכה של רונן. מיכל המים החדש כבר היה מונח במקומו, מחובר אל המיכל הראשון. בדקתי שהכל נמצא במקומו, פתח הכנסת המים שעלה למעלה אל מעל המיכל החדש, הנשמים האחראים על שחרור האוויר מהמיכלים נמצאים במקום מתאים. חיברתי את הקרוואן ויצאתי לדרך. כשהגעתי בחזרה לחצרות יסף אל סלע הכורכר כבר ירד הערב. בפעם הראשונה נכנסתי למקלחת ארוכה וטובה מתוך תחושה של שפע.