חמש נשים יושבות סביב שולחן קמפינג נמוך. הן יושבות בין עצי זית עתיקים והאורנים הירוקים של פארק קנדה. מעל העצים נשקף הנוף הכפרי של עמק איילון. סביבן נמצא המשותף להן, צי של חמישה אוטוקרוואנים, קטנים כגדולים. גם אני והקרוואן שלי היינו שם כזבוב על הקיר.
מעל העצים נשקף הנוף הכפרי של עמק איילון. צילום: רונן רז
מיכל נוהגת כבר עוד מעט שנתיים, ונדמה לה שכך היה מאז ומעולם, במשאית ענקית עם ארגז שמעוצב לתפארת כמו דירת בוטיק, ופלטפורמה עם דשא מלאכותי שנפתחת למרפסת. מהמטבח שלה יוצאים מעדנים, סלטים של גזר, סלק, כרוב ומה לא, לחמניות טריות שהיא אופה במקום, דג מרוקאי ללקק את השפתיים, ואפילו מגש של סושי יפני מושלם. ניכר שהכנסת אורחים טבועה בה בדם. כך היא גם תכננה את המשאית שלה, מרווחת עם ספת סלון נוחה מול פלסמה גדולה, מיכל מים ענק של 750 ליטר, כדי שתמיד יהיו מים בשפע למקלחות ארוכות, למטבח פעיל, לפנק את ילדה האהוב שמבלה אצלה מחצית מהזמן. "יש לו את האבא המושלם" אומרת מיכל, "כל שלושה ימים הוא מגיע לקחת או להחזיר אותו מכל חור בארץ אליו אני מגיעה" . לנהוג משאית ענקית שכזאת? קטן עליה. רישיון על משאית היא עשתה כבר מזמן כאשר עסקה ביבוא מוצרים מחו"ל והבינה שאם היא רוצה להצליח, היא לא יכולה לסמוך על נהגים שכירים. אתמול היא טיפסה על גג המשאית כדי לחזק את כל הברגים ולאטום אותם מפני הגשם לקראת החורף שצפוי להגיע השבוע. בימים אלו היא עושה קורס סחר מניות בשוק ההון, שזו עבודה שהיא יכולה לעשות מתוך הקרוואן. יש לה חלום קטן שהיא תגשים בקרוב, לצאת לטייל בעולם, קודם כל בגיאורגיה, וכמובן עם הבן שלה.
סביב היה צי של חמישה אוטוקרוואנים, קטנים כגדולים. צילום: עידן כהן
מהמטבח של מיכל יצא מגש סושי מושלם. צילום: רונה לוסטיג
זן ואחזקת הקרוואן
שיחת הנשים שעל ההר גולשת גם לפרטים טכניים הקשורים בחייהן. מצברי ג'ל או ליתיום, איך פותרים בעיית נזילות, החלפת פיוזים, איתור תקלות במערכת החשמל. אני יושב ומקשיב נדהם מהידע הנרחב שלהן. ממש זן ואחזקת הקרוואן. כאשר הגיע טכנאי מקררים לשטח לבדוק תקלה, הן התיישבו סביבו בחצי מעגל כדי ללמוד ולצבור עוד ידע. טוב, הוא גם היה חתיך והוא אח של קרן.
צילום: רונן רז
צילום: רונן רז
קרן רכשה לפני שש שנים אוטובוס מרצדס ישן ששימש בעברו להסעת תלמידים ובשנה של עבודה הפכה אותו במו ידיה לבית מגורים על גלגלים. לסיום היא חתמה על היצירה שלה בציור אופטימי של ילדת טבע ששיערה מתבדר ברוח בין פרפרים. כנראה היא עצמה. קרן מחלקת את זמנה בין ביתה שעל הקרקע היציבה ובין האוטובוס הנע שלה. אולי כך היא מצאה את החיבור שלה בין הצורך בתחושת יציבות ובטחון, לבין ייצר ההרפתקנות הטבוע בה. היא עוסקת באבטחת מידע ועובדת בעיקר מהבית או מהקרוואן, כך שהעבודה יכולה לנוע בעקבותיה לכל מקום אשר תחפוץ בו. אבל אפילו את חבל הטבור הדק הזה היא רוצה לחתוך. "בחודש פברואר כבר עזבתי את העבודה שלי ותכננתי לצאת להגשים חלום ישן, לגור חודשיים בקוסקו פרו, ואחר כך להמשיך אל העולם הגדול. בחודש מרץ הגיעה הקורונה ואני הזדחלתי בחזרה לעבודה שלי. אבל עוד מעט זה יקרה, עוד חודש עוד שנה ואני אפרד שוב מהכל ואצא להרפתקאות שלי".
צילום: רונן רז
למחרת בבוקר יצאנו קרן ואני לרכיבת אופני הרים במרחבי הפארק. התחלנו בטיפוס רגוע בכביש העולה אל ההר, המשכנו בדרך ג'יפים רחבה, ולבסוף נסחפנו אל ההרפתקה של סינגל צר ומאתגר שעלה וירד בטראסות של הפארק. החיים כטיול אופניים. כשחזרנו שעה וחצי לאחר מכן כבר התעוררו כולן וישבו תחת הגזיבו ליד הקרוואן של רונה לקפה של בוקר.
החיים כטיול אופניים. צילום: רונן רז
נשים נודדות
רונה היא הותיקה מכולן והיא דמות ידועה בעולם הקרוואניסטים. היא מסייעת לניהול קבוצת הפייסבוק "כפרים על גלגלים" ביד רמה, נמצאת תמיד במרכז העניינים ונוסכת סביבה שלווה וביטחון. אולי כמו הראשה המטריארכלית המסורתית של פעם. קרן מספרת שהיא ביקרה אצל רונה לפני שנים וקיבלה ממנה השראה, וכך קנתה את אוטובוס המגורים שלה. רונה, עוד מעט שבע שנים בדרכים, נוהגת במיני אוטוקרוואן, לא פאר גדול ולא הדר, אבל יש בו כל מה שהיא זקוקה לו. גם שפריצר דק טיפות שהיא מרטיבה בו את עצמה בהנאה עם חיוך רחב מידי פעם מפני חום הסתיו האחרון.
שאלתי איך ייתכן שיש כל כך הרבה נשים דווקא שבחרו לחיות חיי נדודים בקרוואנים, דרך חיים מאתגרת שנראית גברית כל כך. רונה משיבה בביטחון מלא שהנשים שבחרו לחיות כך הן כולן נשים חזקות ואיכותיות, נשים עצמאיות שבחרו לקחת את גורלן בידיהן.
לבנות יש קבוצת פייסבוק משלהן וקרן מנהלת את הקבוצה. מידי פעם יש ניסיונות של חדירה של גברים, אבל קרן עומדת בפרץ, מעיפה את המתחזים והבלתי מתאימות בעליל ושומרת על האיכות הנשית.
שיר כוכבים קיבלה את שמה המיוחד מזקנה שמאנית מכובדת שאינה חיה בגוף אלא מתקשרים איתה בטראנס. היא הולכת בדרך השמאנית ומספרת על חוויות של ריקודי אור הלבנה וטקסים מיוחדים בחיק הטבע. שיר מחלקת את זמנה בשנים האחרונות בין בית בכפר ורדים לאוטוקרוואן גדול ומרווח בו היא מבלה חופשות ארוכות.
הבנות נפגשות מידי פעם. אחת או שתיים קובעות משהו איפשהו, ואז קול עובר דרך הווטסאפ הקבוצתי והן מצטרפות לחבורה הנשית. יום יומיים אחר כך מגיעים גם גברים. כך הגיעו גם אמציה, בועז ואלי. כך הגעתי גם אני. בהתחלה דובר על פגישה בחוף בכנרת, אחר כך שינו את היעד לפארק קנדה במרכז הארץ, שיהיה נגיש יותר לכולן.
"פחות חשוב לי איפה" , אומרת עידן, ילדת החבורה, עוד מעט בת שלושים, קטנטונת. במבט ראשון חשבתי שהיא הבת של… במבט שני והלאה כבר שמעתי תובנות מעשירות מפי עוללה שכזאת "חשובה לי החברות, לשבת ולדבר, להקשיב, ללמוד מניסיונן של אחרות"
צילום: קרן גלעד
בלי דאגות
עידן קנתה לפני כשנתיים וחצי אוטוקרוואן כאקט של יציבות, ומאז חייה השתנו לטובה. בשמיעה ראשונה זה נשמע מוזר, לקחת בית על גלגלים שהוא סמל הנדודים ולנכס לו תכונה של יציבות, אבל לעידן ברור שכך הוא הדבר, כי לשכור דירה ששואבת חצי מהמשכורת זה כניסה למרוץ מטורף שכל מטרתו להרוויח מספיק כסף כדי להצליח לשלם עבור ארבע קירות למשך חודש אחד ומה יהיה בחודש שלאחריו. בהשקעה סבירה חד פעמית בסביבות מאה אלף ש"ח היא ייבאה קרוואן מגרמניה בן שלושים וחמש שנים, במצב מצויין כמו חדש, והיום יש לה רכב ובית שהם אחד. היא שומרת עליו ומטפחת אותו בחדווה, "הנה למשל ריססתי את הצמיגים בספריי הגנה נגד יובש והם נראים כמו חדשים עכשיו" היא מצביעה על הרכב הנקי המצוחצח שלה, כאילו שמעולם לא עבר סופת אבק של סתיו. היא אינה סומכת על אנשי מקצוע שיטפלו בידיים ערלות באוטוקרוואן שלה. היא בעצמה מעדיפה לתקן אותו בידיים עדינות ואוהבות. טוב, גם אבא שלה עוזר לה לפעמים.
"עכשיו פחתו הדאגות" היא מסבירה "בחודשים שיש לי עבודה ואני מרוויחה יותר, אז אני נדיבה יותר עם עצמי וקונה אוכל משובח יותר ועוד מתנות לקרוואן. ואילו בחודשים שאין לי הרבה עבודות והכנסה, אני מצטמצמת". היא עוסקת בצילום עריכה ובימוי בעיקר עם ילדים. הקרוואן הציל את חייה. לפני כן היתה כבויה, הרגישה לא במקום, לא שייכת לעולם. היום היא מאושרת, תוססת, צוחקת בצחוק מתגלגל חסר מעצורים. אהבתה לצילום גרמה לכך שהיא תיעדה את שבע השנים האחרונות בחייה, החל מעזיבת בית ילדותה בצפון הארץ, המעבר לדירה קטנה שכורה ומדכאת במרכז, המפגש עם עולם הקרוואנים ועד היום. היא ערכה את כל שפע החומרים לסרט תיעודי של שעה וחצי, וכבר קנתה לה צופים מעריצים דרך היוטיוב שמרעיפים עליה שפע של אהבה ומחמאות.
עכשיו היא מחפשת ערוץ טלוויזיה שיציג את הסרט שלה לעולם.
הערב הגיע ועידן נפרדת מכולן. היא מעדיפה לנסוע בלילה, פחות תנועה. למחרת בבוקר יעזבו גם שיר ורונה, ובסוף השבוע גם קרן תשוב לבית הבטחון שלה. מיכל תישאר עוד ימים ספורים ואחר כך תמשיך לדרכה. כל אחת בדרכה שלה. עד הפגישה הבאה, עוד חודש, עוד שנה.
ואני? בינתיים נשאר עוד יום או יומיים, מעבד את הימים האחרונים, שותה קפה לצד בית הקרוואן שלי, מתחמם בשמש הבוקר לאחר לילה של גשמי היורה.
צילום: רונן רז
צילום: רונן רז