ליבק, גרמניה: מלכת הצפון הזוהרת

כשמטיילים ברחובות העיר העתיקה של ליבק (Lübeck) הנשימה נעתקת. מצד אחד, יש תחושה שבדרך פלא מכונת זמן העבירה אתכם היישר למאה ה-12. מצד שני, זוהי עיר תוססת ומלאת חיים, עם בוטיקים נחמדים, גלידריות, בתי קפה ושאר מנעמי המאה ה-21. וזהו בדיוק סוד קסמה של ליבק – העיר מימי הביניים נותרה במידה רבה כפי שהיתה, אבל בפירוש אין כאן תחושה שהזמן עמד מלכת או שנכנסתם למוזיאון.

עם זאת, למרות יופייה הרב ומעלותיה הנוספות, ליבק הרבה פחות מוכרת למטיילים ישראלים מערים אחרות בגרמניה, למרות שהיא נמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה מהמבורג, ובהחלט שווה להכיר אותה.

נעים להכיר: העיר העתיקה של ליבק | צילומים בכתבה: רותם בר כהן

אי בלב הנהר

ליבק היא העיר השנייה בגודלה במדינת שלזוויג-הולשטיין בצפון גרמניה. היא שוכנת על גדות נהר הטרווה (Trave), ולמרות שהיא לא נמצאת ממש על חופי הים הבלטי, רשת של נהרות וגופי מים גדולים מחברת בינה לבין הים, ולמעשה הנמל שלה הוא הגדול בנמלי גרמניה בים הבלטי. העיר העתיקה של ליבק, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, נמצאת על אי שנתחם על ידי הנהר. אחד הדברים המאפיינים את העיר העתיקה הוא האדריכלות הגותית עם בנייה בלבנים אדומות, מה שמעניק למקום חן מיוחד.

ליבק מוקפת במים מכל עבר

לפני שנצא לגלות את פינות החן של ליבק, קצת היסטוריה על קצה המזלג. בימי הביניים האזור של צפון גרמניה והים הבלטי ידע תקופה של שגשוג כלכלי משמעותי. סחורות, כמו דגנים, עץ, פחם ומלח, עשו את דרכן מהאזור ואליו. הכוח הכלכלי והפוליטי שהלך וגדל גרם לסוחרים להחליט להתאגד על מנת לשמור על זכויותיהם, על דרכי המסחר ועל רמת מחירים גבוהה. הברית הזאת, שהפכה מהתאגדות של סוחרים בודדים לברית של ערים שלמות, נקראה ברית ערי הנזה ("הנזה" בגרמנית של ימי הביניים פירושו קבוצה או חבורה גדולה). כבירת ההנזה נבחרה ליבק, שהוקמה במחצית המאה ה-12. בזכות מיקומה, בין הים הצפוני לים הבלטיף ליבק שלטה על המסחר במלח וזכתה לעושר ושגשוג כלכלי ניכרים. בהיותה בירת ההנזה, התקיימו בה פגישות שנתיות של חברי הברית והחוקים שהיא קבעה הושתו על שאר חברות הברית.

רחוב בעיר העתיקה של ליבק

צריחים, לבנים אדומות ומרציפן

למרות הנזק הרב שספגה במהלך מלחמת העולם השנייה, המבנה הבסיסי של העיר העתיקה של ליבק, עם מבני מגורים מהמאות ה-15 וה-16, אנדרטאות ציבוריות, כנסיות ומחסני מלח, נותר ללא שינוי גם בימינו. הנה כמה מקומות וחוויות שלא תרצו להחמיץ במהלך הביקור בעיר:
שער הולשטן (Holstentor). אחד האתרים המפורסמים בליבק, ואין פלא. השער המאסיבי, שבנוי מלבנים אדומות עם שני מגדלים מרשימים, נראה כאילו יצא מתוך סיפור אגדה. הוא שימש כשער כניסה לעיר והיה חלק מהביצורים שנועדו להגן עליה מפני שודדים ואויבים אחרים. אם הוא נראה לכם מוכר, זה אולי כי הוא מככב על המטבע של 2 אירו. לידו השני יש פארק גדול ונעים.

שער הולשטן, שריד מהביצורים שהקיפו את העיר

בית העירייה. בית העירייה העתיק עם חזיתו המרשימה שלו הוא נראה יותר כמו טירה חלומית מאשר כמבנה ציבור. הוא נבנה בשנת 1226, ומאז נוספו לו כמה אלמנטים חדשים יותר, כמו הגבהה עם חורים עגולים לשפר את העמידות כנגד הרוחות וגרם מדרגות מרשים בחזית. גם היום, כמעט 800 שנה אחרי שנחנך, בית העירייה עדיין משמש באותו התפקיד. הוא פתוח למבקרים וכדאי להיכנס ולהתרשם. בקומת המרתף נמצאת מסעדת Ratskeller מהעתיקות בצפון גרמניה.

בית העירייה נראה יותר כמו טירה חלומית מאשר כמבנה ציבור | צילום שאטרסטוק

כנסיות גותיות. האדריכלות הגותית האופיינית לליבק, עם שימוש בלבנים אדומות, ניכרת גם בכנסיות המרשימות שבמרכז ההיסטורי. צריחי הכנסיות מיתמרים מעל קו הרקיע של העיר, סמל לכוחה ועושרה של מלכת ברית הנזה. צלצול הפעמונים בכל שעה עגולה תורם אף הוא לאווירה המיוחדת בעיר. בכנסיות מתקיימים קונצרטים ואירועים תרבותיים שונים, וגם אם לא תבקרו בכולן, אל תוותרו על המרשימה שבהן – הקתדרלה של ליבק, אחד המבנים העתיקים בעיר. אגדה מקומית מספרת כי הקתדרלה נבנתה במקום שבו היינריך הארי, דוכס סקסוניה, ראה צבי שצלב מצויר בין קרניו האדירות.

הכנסיות הגותיות מלבנים אדומות מוסיפות הוד והדר לליבק

מוזיאונים. בליבק יש 14 מוזיאונים, עשרה מהם ציבוריים וארבעה פרטיים, וכולם נמצאים בבניינים היסטוריים. אם תרצו להעמיק את הידע על ברית הנזה, כדאי לכם לבקר במוזיאון Hansemuseum שנחשב לגדול בעולם המוקדש לנושא (כתובת An d. Untertrave 1, אתר). כדאי לשים לב לשילוב המעניין בין אדריכלות מודרנית לעתיקה במבנה המוזיאון. אוהבי אמנות לא ירצו לוותר על מוזיאון Behnhaus – במבנה הניאו-קלאסי מוצגים ציורים מהמאה ה-19, כולל אוסף מרשים של עבודות של אדוורד מונק, שציורו המפורסם ביותר הוא "הצעקה" (כתובת Königstraße 9-11, אתר).

מוזיאון הנזה, הגדול בעולם המוקדש לנושא | צילום: SLindenau / Shutterstock.com

בעיר יש גם שלושה בתים מרתקים שמוקדשים לשלושה זוכי פרס נובל הקשורים לעיר: הסופר תומאס מאן, שנולד בליבק, הסופר גונתר גראס, שהתגורר וכתב בה, והפוליטיקאי וקנצלר גרמניה לשעבר וילי ברנדט, אף הוא יליד ליבק.

סבך הסמטאות. אחד הדברים המפתיעים שתגלו במהלך שיטוט במרכז ההיסטורי הן הסמטאות. ואין הכוונה לסמטאות רגילות, כאלה שיש בכל עיר עתיקה. הסמטאות של ליבק צרות כל כך עד שלעיתים קשה להבין איך אדם בעל ממדים ממוצעים ומעלה מצליח לעבור דרכן. תחשבו על מעבר צר שבצרים בין שני בתים ותבינו את הכוונה. במקור, בסמטאות שמאחורי הבניינים הגדולים נבנו בתים קטנים למגורי אלמנות ויתומים. כיום נשארו כ-90 סמטאות כאלה ברחבי העיר העתיקה, והמגורים בהן נחשקים עד מאוד. חלקן פתוחות למעבר רק לדיירי המקום, אחרות פתוחות לכל. היכנסו לאחת מהן ותגלו עולם מופלא שכולו סבך של סמטאות זעירות עם בתים חד קומתיים קטנים שעציצים פורחים מקשטים את פתחיהם. בשעות אחר הצהריים והערב דיירי השכונה יושבים בפתח הבתים לשאוף אוויר, לשתות בירה ולשוחח עם חבריהם בבית הסמוך, ולמבקר מבחוץ לא נותר אלא לקנא באווירה המיוחדת והשלווה.

כשנכנסים דרך הסמטאות הצרות מחכות הפתעות נאות, כמו זו

אין טעם להציע מסלול הליכה מסודר בסמטאות של ליבק, אם תלכו לאורך הנהר, על An d. Obertrave, הסתכלו היטב בצד הנגדי, הרחוק מהנהר, וכשתגלו סמטה בין שני בניינים, עברו דרכה, וכמו בספרי נרניה תגלו את עצמכם בעולם נסתר שאין רמז מבחוץ לקיומו.

הרבה מהבתים ברחובות הצדדים ובסמטאות של ליבק מעוטרים בעציצים פורחים

על מים ולידם

ליבק מוקפת במים, ואין כמו שייט על הנהר ובתעלות המתפצלות ממנו כדי להתרשם עד כמה היא יפה, ירוקה ורגועה. אם אתם מרגישים ספורטיביים תוכלו לשכור קיאק, פאדל בורד או סירת משוטים ולחתור בעצמכם. דרך אקולוגית וקלה יותר לשרירים היא לשכור סירה חשמלית קטנה (עד שישה נוסעים) ולשייט בשלווה ובשקט בלי טרטורי מנוע. בין השאר, חברת Boat-Now משכירה סירות חשמליות, חברת Hübner, משכירה קיאקים, סאפ, סירות משוטים ועוד.

שייט בנהר המקיף את העיר העתיקה מאפשר ליהנות מהמראה שלה מזווית מעניינת

אם אתם פחות מעוניינים בשייט עצמאי, תוכלו להצטרף לסיור בספינה עם עוד אנשים, שבמהלכו נשמעים הסברים על העיר (לפעמים רק בגרמנית, בררו מראש אם יש הסברים גם באנגלית). יש כמה חברות שמפעילות סיורים כאלה, למשל Stuehff או Cityschiffahrt. אופציה מעט שונה מציעה חברת Splashtour שמפעילה אוטובוס אמפיבי, המשלב סיור מודרך ברחובות עם שייט בתעלות באותו כלי תחבורה.

במהלך השייט אפשר לראות את הגשרים היפים שחוצים את הנהר והצריחים המרשימים בקו הרקיע, וגם את התעלות, הפארקים הקטנים, האחוזות הנאות, הבתים בסגנון הולנדי שנושקים למים. לצדכם תוכלו לראות את המקומיים חותרים בקיאק או בפאדל בורד, לפעמים בצירוף כלב, הגרסה המקומית לריצה בפארק.

תושב מקומי וכלב יוצאים לטיול חתירה ליד הבית

ומה עם בילוי בחוף? עם הקשרים העמוקים של ליבק עם הים הבלטי, קצת מוזר לגלות שהעיר עצמה לא נמצאת על חוף הים. אבל אל דאגה, במרחק כחצי שעה נסיעה, סמוך לנמל הגדול של ליבק, נמצאת עיירת הנופש המקסימה טרוומונדה (Travemünde). החופים של הים הבלטי הם לא החופים הים תיכוניים המוכרים לנו, וזה בדיוק סוד קסמם. העיירה, שבעבר היתה כפר דייגים קטן, מציעה טיילת נאה עם חנויות ובתי קפה ולצדה חוף חולי רחב. את כיסאות הפלסטיק והשמשיות שלנו מחליפים כורסאות קש שנראות כמו ביתנים קטנים, שחפים מעופפים בהמוניהם מעל המים, הרוח פורעת את השיער ואם תגיעו מוקדם מספיק תיהנו ממראה סירות הדייגים החוזרות לנמל.

על חוף הים בטרוומונדה | הצילום באדיבות LTM ©

סיפור מתוק של שקדים וסוכר

אי אפשר לטייל בליבק בלי להיתקל במאכל האופייני לה: מרציפן. יש כמה גרסאות למקורו של המרציפן, אחת מהן אומרת שהוא נולד בליבק. בין אם זהו באמת מקום הולדתו או שהובא לכאן מהמזרח הרחוק או מטורקיה על ידי סוחרים, אין ספק שהעיר אימצה את המרציפן באהבה ובחום רב. המקום המפורסם ביותר לטעום ולקנות מוצרים שונים המכילים מרציפן הוא Niederegger, מעין מקדש-קט לממתק העשוי שקדים וסוכר. את החברה הקים יוהן נידרגר בשנת 1806, תקופה שבה מרציפן נחשב למאכל המיועד לבני אצולה ומלכים. בהמשך גם פשוטי העם מבין תושבי העיר התמכרו לטעם המריר. הסוד של נידרגר? פחות סוכר ויותר שקדים. מי שאוהב מרציפן, יתמכר למוצרים הנמכרים פה – לבבות מרציפן, כיכרות מרציפן, טבלאות שוקולד עם מרציפן… הרשימה ממשיכה עוד ועוד.

בנידרגר מייצרים מרציפן כבר יותר מ-200 שנה ברציפות | צילום: Ra Boe, Wikipedia

חנות המפעל כוללת בית קפה (מי אמר עוגת מרציפן ולא קיבל?) ובקומה מעל החנות יש מוזיאון קטן שמספר על ההיסטוריה המשפחתית לצד דמויות מפורסמות מגולפות מ… ניחשתם. המקום נמצא במדרחוב בלב העיר העתיקה, מול בית העירייה המרהיב. מי שמעדיף עוגות או ממתקים שאינם מכילים מרציפן, גם את אלה תמצאו כאן. כתובת: Breite Str. 89, אתר.

אם אתם רוצים לנסות משהו שונה, קבלו המלצה לטעימת יינות אצל H. F. von Melle. לפני שלוגמים מהיין האדום המקומי, שנקרא Rotspan, אולי שאלתם את עצמכם מה הקשר של ליבק ליין, הרי ליד הים הבלטי התנאים לא מתאימים לגידול גפנים. ובכן, גם כאן יש סיפור היסטורי: שורשיו של היין המקומי נטועים בתקופה לפני מאות שנים, אז סוחרים שעשו את דרכם בין צרפת לליבק הביאו איתם חביות יין בתמורה למלח לשימור הדגים. גם היום von Meller מייבאים את היינות מבורדו, מכינים את הבלנד ומבקבקים. כל היינות התיישנו בחביות עץ לפחות שלוש שנים לפני שהם מוצעים למכירה או לטעימה. התוצאה: יין יבש, חלק ונעים מאוד לחיך.

הכנות אחרונות לטעימת יינות ושוקולד ב-H. F. von Melle

מלבד יינות אדומים מפתיעים בטעמם, בחצר הפנימית של חנות היינות היפה משלבים טעימת יינות עם שוקולד. אם אתם אוהבי שוקולד או חובבי יינות – מצפה לכם חגיגה של ממש. לפני שאתם עוזבים אל תשכחו לקנות בקבוק או שניים, המחירים סבירים ביותר, ודאי יחסית לאיכות. כתובת: Beckergrube 86, אתר.

מפת ליבק, גרמניה:

• מידע רב על האטרקציות המרכזיות והמלצות לינה ואוכל בליבק תמצאו באתר של לשכת התיירות.