לונדון האחרת – טעמים, צלילים ואמונות

לא המוזיאונים, לא הפארקים, לא המבנים המלכותיים, אף אחד מאלה לא זכה להיות התשובה שענו רוב הלונדונים שהשתתפו בסקר שערכה עיריית לונדון, ובו הם נתבקשו לציין מהו הגורם שהופך את לונדון לעיר כל כך מושכת בעיניהם. רוב האנשים ציינו את רב התרבותיות שלה במקום ראשון. כך הפכו דורות של מהגרים מאפריקה, הודו, פקיסטן, בנגלדש, הקריביים ומקומות רבים אחרים את לונדון לעיר התוססת והמרתקת שהיא כיום.

קצת מספרים: בלונדון מדברים 193 שפות. יותר משליש מתושביה שייכים למיעוט אתני. יותר מרבע מתושבי לונדון נולדו מחוץ לבריטניה. את המגוון הלאומי-תרבותי של לונדון אפשר למצוא כמעט בכל רחבי העיר: ישנם אזורים שבהם מיעוט מסוים דומיננטי יותר, וישנם אזורים רבים שבהם אפשר למצוא את העירוב האתני-תרבותי שהוא-הוא לונדון. הבנגלים, למשל, התיישבו באזור האיסט אנד, שהיה קודם לכן האזור היהודי. היהודים בינתיים עברו לשכונות בצפון העיר, במיוחד גולדרס גרין, המסטד וסטמפורד היל. קפריסאים-יוונים רבים גרים באזור קמדן טאון, בעוד קפריסאים-תורכים מעדיפים את דלסטון וסטוק ניואינגטון. הודים רבים מתגוררים ברובע סאות'הול, ובאזור בריקסטון נמצאת אוכלוסייה אפרו-קריבית גדולה.

נוסעים ברכבת התחתית של לונדון. בעיר מדברים 193 שפות | צילום: אייסטוק

זה נכון שבקוסמופוליטיות של לונדון מהולה גם שנאת זרים, בעיקר מתחת לפני השטח, עתיקה ומגוונת כמו הזרים עצמם. בעבר סבלו מגילויי גזענות שונים בעיקר שחורים, סינים והודים, ובעקבות האיסלאמופוביה הכלל עולמית אחרי 11 בספטמבר – גם מוסלמים. ועדיין, הפתיחות לרב תרבותיות וההכרה ביתרונותיה התרבותיים, החברתיים והכלכליים הן אלה שנותנות את הטון. ואם הלונדונים חושבים שהצבעוניות הזאת היא סוד הקסם של עירם, למה לא נצא גם אנחנו מרחוב אוקספורד ומכיכר טרפלגר, לטעום אוניברסליות בריטית במיטבה.

נוטינג היל: שכונה קטנה, קרנבל גדול
מה שהחל כאירוע אפרו-קריבי שכונתי בשנות השישים הפך עם השנים לאחד הקרנבלים הגדולים של אירופה. את מסורת הקרנבל של נוטינג היל – מעין גרסת קיץ של הקרנבל הטרינידדי שמתקיים בפברואר מדי שנה – הביאו עמם מהגרים מטרינידד (אי בים הקריבי, חלק ממדינת טרינידד וטובגו), שחצו את האוקיינוס בשנות החמישים כדי למצוא עתיד כלכלי טוב יותר. רוב המהגרים הללו חיים אמנם בבריקסטון ובדלסטון, אך דווקא לקהילה הקטנה שמתגוררת בנוטינג היל יש חשיבות מיוחדת הנובעת מהקרנבל הגדול.

שורשי הקרנבל המקורי של טרינידד נטועים בשנת 1833, אז בוטלו חוקי העבדות באי על ידי השלטון הבריטי. בשנת 1962 קיבלה טרינידד עצמאות מהבריטים, והאפשרות להגר ללונדון קסמה לרבים. האלמנט המרכזי של שני הקרנבלים – זה של טרינידד וזה של נוטינג היל – הוא ביטוי של תרבות קריבית. במרכזו חמישה אלמנטים: מאס (Mas) – תהלוכות תחפושות; קליפסו – מוזיקה טרינידדית מסורתית; סוקה – הגרסה המודרנית האנרגטית יותר של קליפסו; סטיל פאן (Still Pan) – תופי מתכת טרינידדיים, בגרסה נייחת או ניידת; סאונד סטטי – במקור ממערכות שמקורן בג'מייקה. כיום, לצד הקליפסו והסוקה אפשר לשמוע בקרנבל גם היפ הופ, האוס וסלסה.

זה לא טרינידד, אלא לונדון. צועדות בקרנבל הקריבי בנוטינג היל

אם קהל גדול לא מרתיע אתכם ואתם בסביבה בסוף השבוע האחרון של אוגוסט (בימים שבת, ראשון ושני), תוכלו להצטרף לכמיליון חוגגים. הקרנבל כולל תהלוכות תחפושות מרהיבות, שנעות בנתיב שאורכו כחמישה קילומטרים, ועל במות המפוזרות ברחבי השכונה יש הופעות מוזיקה. לרוב, יום שבת ערוך לילדים, ואילו ימים ראשון ושני הם ימי הקרנבל הגדול: רחובות צפופים עד כדי חוסר אפשרות לזוז ודציבלים מחרישי אוזניים. העסק מתחיל להתחמם בסביבות 12 בצהריים ונוטה להסתיים לקראת שבע-שמונה בערב. בקרנבל כמו בקרנבל, כדאי להיזהר: לא להביא שום דבר יקר ערך, לא ארנקים ולא תכשיטים. כדאי מאוד להצטייד בבקבוק גדול של מים. מלבד ביומו הראשון, הקרנבל לא מומלץ לילדים בשל הדוחק.

מתי: בסוף השבוע האחרון של אוגוסט (ימים שבת, ראשון ושני)
מידע נוסף באתר האינטרנט

צ'יינה טאון: סין הקטנה
אם אתם מגיעים ללונדון בזמן ראש השנה הסיני, שנחגג בסביבות פברואר (התאריך המדויק משתנה בהתאם למולד הירח), שווה לעבור בצ'יינה טאון של העיר כדי לראות ולשמוע את התהלוכות שבהן קבוצות של אנשים מתחפשים לדרקון.

האוכלוסייה הסינית בלונדון מוצאה בעיקר מהונג קונג, מלזיה, וייטנאם וסינגפור. ברובה היא אינה מרוכזת במקום אחד בעיר, אך יש צ'יינה טאון קטנה באזור הסוהו. יש להבהיר: הצ'יינה טאון של לונדון היא קומפקטית, שלא לומר מיניאטורית. המוקד שלה הוא הרחובות ג'רארד (Gerrard Street) ולייל (Lisle Street), הסמוכים ללסטר סקוור (Leicester Square). הסינים הגיעו לאזור זה בשנות החמישים בעיקר בשל שכר הדירה הנמוך. מאז עברו הרבה מים בתמזה, שכר הדירה כבר רחוק מלהיות נמוך, ורק מעט מאוד מהסינים הלונדונים עדיין מתגוררים כאן.

מסעדה בצ'יננה טאון הלונדונית. הבחירה הטבעית לפני הצגה | צילום: אייסטוק

ועדיין, הרבה מאוד סינים באים לצ'יינה טאון בגלל החנויות לצמחי מרפא סיניים, המינימרקטים הסיניים, סוכנויות הנסיעות הסיניות, ובעיקר – המסעדות. האוכל הסיני מביא לאזור גם רבים אחרים: הקִרבה לרובע התיאטראות הופך את המסעדות הסיניות של האזור לבחירה טבעית לארוחה לפני ההצגה או אחריה.

תאילנד: בודהה מהפרברים
אם חשקה נפשכם להרגיש מעט תאילנד, לתרגל מדיטציה של ישיבה או של הליכה, לשמוע הרצאה על בודהיזם, או סתם ליהנות ממקדש יפהפה במקום בלתי צפוי – שימו פעמיכם אל ווימבלדון, אל המקדש הבודהיסטי התאילנדי. מקדש בודהפדיפה (Wat Buddhapadipa) יכול בהחלט לגרום לרגע של דיס אוריינטציה, במיוחד בימי ראשון, כשמשפחות תאיות רבות מגיעות אליו. קשה להאמין שנמצאים בלונדון ולא בבנגקוק, ואין זה מקרה: המקדש, שנחנך ב-1982 על ידי נסיכת תאילנד, תוכנן על ידי אדריכל תאי. גם ציורי הקיר שלו, המתארים אפיזודות מחייו של בודהה, נעשו כולם בידי אמנים תאים. אחת המטרות המוצהרות של המקדש היא להפוך את התורה הבודהיסטית לנגישה עבור האירופאים. יש למקדש אתר אינטרנט משלו, הכולל מידע עדכני, בין היתר על מדיטציות מודרכות והרצאות.

כדי להגיע אל המקדש צאו מתחנת התחתית של ווימבלדון (אליה מגיעים בקו התחתית District Line או ברכבת עלית), לכו על Wimbledon Hill Road לכיוון High Street, משם אפשר להאריך מעט את הדרך וללכת בפארק הענקי ווימבלדון קומון (Wimbledon Common). מהפארק תוכלו לצאת אל Calonne Road, ואחרי הליכה קצרה תגיעו אל המקדש התאילנדי. אל תשכחו להוריד נעליים בכניסה. אם אתם יושבים על הרצפה, זכרו שיש להימנע מכל תנוחה שבה כפות רגליכם מופנות לעבר בודהא.

כתובת: Calonne Road, Wimbledon
אתר אינטרנט

מקדש בודהפדיפה. תאילנד בווימבלדון | צילום: Loufrances, flickr

הינדואיזם: ככה בונים מקדש
פרויקט ענקי כזה לא ראתה אנגליה מאז בניית הקתדרלות בימי הביניים. 5,000 טון של שיש איטלקי ואבן בולגרית ו-1,500 פָסלים נדרשו כדי לבנות את המקדש ההינדואי באזור ניסדן (Neasden), העתק של מקדש אקשרדם (Akshardam), הנמצא בעיר גנדינגר (Gandhinagar) בגוג'ראט אשר במערב הודו. מאז שנפתח המקדש לקהל הרחב, בשנת 1995, מגיעים אליו יותר מחצי מיליון מבקרים בשנה.

זהו המקדש ההינדואי המסורתי הראשון שנבנה באירופה. הוא נחצב ונבנה על פי המסורת האדריכלית העתיקה של מקדשים הינדואיים, כפי שזו מתוארת בספרות סנסקריטית בנושא (כתבים אלה עוסקים באדריכלות של מקדשים ומפרטים כיצד לבחור את האתר לבנייה וכיצד לתכנן את כיוון הבניין ואת גודלו, וכן את כל פרטי המבנה, עד לעובי הקירות וגודלם של התבליטים). במקדש ישנה תערוכה קבועה הנקראת "להבין הינדואיזם", שנועדה להציג את ההינדואיזם ואת תרומתו לעולם בתחומי הרפואה, האסטרונומיה, האמנות, המתמטיקה ועוד. הצגת החוכמה העתיקה של ההינדואיזם – שתכליתו השתחררות ממחזור הגלגול של מוות ולידה מחדש – נעשית בתערוכה באמצעות ציורים וחפצי אמנות עממיים, אך גם תוך שימוש באמצעים חדשניים. כיוון שזהו מקום קדוש, יש להקפיד על לבוש הולם: הימנעו ממכנסיים קצרים, חצאיות קצרות וכתפיים חשופות.

כתובת: Brentfield Road, Neasden
אתר אינטרנט

המקדש ההינדואי בניסדן. אלפי טונות של שיש איטלקי

מסעדות: אדפטציה של טעמים
מסעדת Busaba Eathai היא יותר ניאו-תאילנדית מאשר תאילנדית, והיא מציעה גרסאות לונדוניות (טעימות!) לאוכל תאילנדי. האכילה במסעדה היא קיבוצית – על שולחנות גדולים – שזה נעים, אך לא מתאים לארוחה רומנטית אינטימית. ההצלחה של הסניף הראשון בסוהו הביאה לפתיחת סניפים נוספים, בהם אחד ליד טוטנהאם קורט רוד. כתובות, שעות פתיחה, תפריטים ומידע נוסף באתר האינטרנט.

עוד אדפטציה מוצלחת – הפעם של אוכל הודי דרומי מקראלה – אל הכאן והעכשיו הלונדוני, היא מסעדת Rasa. גם כאן התפתחה מיני רשת מסעדות בעקבות סיפור ההצלחה הראשון. המסעדה המקורית (בשכונת סטוק ניואינגטון) היא צמחונית, וכמוה גם הסניף שנפתח ברחוב דרינג. בסניף של רחוב שרלוט אפשר למצוא גם מנות בשריות. לארוחות ערב כדאי להזמין מקום מראש. אם האוכל ערב לחיככם, תוכלו גם לקנות את ספר הבישול. על המטבח של קראלה, מסעדות הרשת ומידע נוסף באתר האינטרנט.