כשהאוזניים קרובות ללב – מעגלי הקשבה

תשאלו את הילדים
בחודשיים האחרונים הקשיבו לי, לפחות פעמיים, במסגרת "מעגלי הקשבה" שהשתתפתי בהם.
"מדיטציה בהקשבה" כך קורא לזה ג´ק צימרמן, שפיתח את דרך "מעגלי ההקשבה" בעולם המערבי, וספרו "דרך מעגל ההקשבה", הופיע לאחרונה בעברית בהוצאת "ברמבל". המעגל של צימרמן התפתח בהשראת מסורות שבטיות עתיקות, בעיקר של שבטי האינדיאנים של צפון אמריקה. כדי להבין את מהות המעגל דמיינו לעצמכם את התמונה הבאה:
בכל פעם שהתמקמו בני השבט במקום חדש היה תוקע ראש השבט את המקל שלו במרכז. באותה העת היה הופך המקל למרכז התרבותי, מרכז השבט או מרכז היקום. בערב, ליד המדורה, היה נותן ראש השבט את המקל לאחד הסובבים ולרגע, היה הופך אותו אדם למרכז היקום. זו המהות והכוונה העמוקה של המעגל המזמין כל אחד מהמשתתפים בו לחוות את התחושה הזאת – אני נוכח ואני המרכז.
בחודש מאי הגיע צימרמן לישראל כאורחם של חבריו וחברותיו הפעילים בשדה ההקשבה המקומי. בין מעגל למעגל נפגשנו לשיחה בה סיפר על הרומן שלו עם ההקשבה ועל התפתחות דרך עבודתו. צימרמן, 73, נחשף אל מעגל שכזה לראשונה ב-1980 בקהילת אוהיי (Ojai ) הקרובה ללוס אנג´לס "ומיד הרגשתי בבית," נזכר. באותה שנה, כשהתחיל לנהל את בית הספר הנסיוניHeart Light בקליפורניה, הוא החליט שכל בוקר ייפתחו השיעורים במעגל הקשבה. כשיום אחד הגיע אורח ושאל מה הם עושים, הסבירו לו הילדים, שהם יושבים במעגל ורק מי שחפץ הדיבור בידו מורשה לדבר.
כששאל האורח מה החוקים של המעגל, ביקש צימרמן מהילדים, בני 6 עד 17, להסביר לו. הם אמרו ארבעה דברים, מאוחר יותר קרא להם צימרמן ארבע כוונות המעגל, ואלה אינם חוקים, אלא רעיונות מנחים ליושב במעגל:

לדבר מהלב – להיות כן ואמיתי, להיות אכפתי בקשר למה שאתה אומר.
להקשיב מהלב – כששאל האורח למה הכוונה, ענו הילדים: "שהאוזניים שלך יהיו יותר קרובות ללב מאשר לראש."
דיבור ספונטני – אל תחשוב על מה שתגיד לפני שחפץ הדיבור יגיע אליך.
דיבור בתואם – הילדים הגדירו זאת: "אל תדבר יותר מדי זמן", עיקרון שהפך בהמשך לדיבור מדויק, בלי לחזור על הדברים, לחשוב מה המילים תורמות לך, למעגל, לקהילה. עיקרון חשוב נוסף הוא שצריכה להיות לכל יושבי המעגל האפשרות לדבר. לא מגיבים בזמן שאדם מדבר, התגובה היחידה שניתן להשתמש בה היא "הו" מילת הסכמה שפירושה באינדיאנית "אני מוסיף את הקול שלי לשלך". לא חייבים לדבר במעגל, אבל רצוי להחזיק בחפץ הדיבור לפחות מספר שניות ולו רק על מנת לחוש לרגע את תחושת הנוכחות. עדיף לדבר בגוף ראשון ולא לברוח ל"אתם יודעים איך זה כש…". עדיף גם להשתדל להגיד מה אני מרגישה באותו רגע, או מה חשתי ברגע נתון כלשהו, בלי שיפוטיות ובלי בריחה שכלתנית. קשה.

החוק החד-משמעי היחיד במעגל הוא: מה שנאמר במעגל נשאר במעגל. לכן לא אוכל לכתוב כאן את כל הדברים הנוגעים ששמעתי במעגל שהשתתפתי בו, אותו הנחו (המינוח האנגלי למנחה הוא Facilitator, אנשי המעגל בארץ עדיין לא מצאו מילה דומה או תואמת בעברית) יחד טל אבן, 26, ויעל מי-אורה, 41.

בלי "ווי לאב יו"
היינו תשעה אנשים, רובנו זרים זה לזה. ישבנו על הרצפה כשבמרכז המעגל, על מצע של עלים עמד נר – המסמל את אש המרכז. אי-אפשר לחצות את האש, כלומר, אי-אפשר

מקלות דיבור בשלל צבעים

להגיב זה לזה. חפצי הדיבור עמדו גם הם על המצע: צפרדע מעץ, אבן רוז קוורץ בצורת לב, לימון וצב מפוסל. הצגנו כל אחד את עצמו בתורו, טל הציגה את עקרונות המעגל. היא אמרה שמתחילים את המעגל בהדלקת האש ובהקדשתו למישהו, מי שרוצה בקול, מי שרוצה לעצמו, חלק מהאמונה היא שהאנרגיה העוצמתית של המעגל מאפשרת לבקשות להתממש. מתוך ההקדשות צף ועלה נושא – אומץ. טל ויעל השתמשו במה שצמח מתוך המעגל לשאלה הראשונה שהעלו בו. התבקשנו לספר סיפור על אומץ, בגלל הקרבה לחג הפסח הן השתמשו בדימוי של חציית ים. כל אחד בחר את חפץ הדיבור מתוך מרכז המעגל. לרוב אנשי המעגל היתה זו הפעם הראשונה בהתנסות הזאת. זה מרגש לשמוע את הקול שלך, סליחה, שלי, בתוך שקט של קבוצה עם כוונה אמיתית להקשבה. הבמה רק שלי, אף אחד לא מפריע או מרשה לעצמו לספר על משהו דומה שקרה לאחותו לפני שבוע. אז המיתרים קצת רועדים בהתחלה, מתרגלים למצב הלא מוכר, הנשימה קצרה, והמחשבות חולפות בראש: לדבר מהר? לדבר לאט? יש זמן? לא נעים, מה להגיד מה לא להגיד? איך לעניין את הקבוצה? איך להיות הכי שנונה, חכמה, מצחיקה במעגל? רגע, אני בכלל לפי העקרונות? אני מדברת מהלב או מספרת סיפור שטחנתי לעצמי אלף פעם, זה ספונטני או ממוחזר? קשה לי להסתכל בעיניים, אנשים זרים, סיפור אינטימי, למה בחרתי דווקא את זה? ממתי אני יושבת בקבוצות ושופכת את קרבי? יגידו בסוף "אוהבים אותך טל"?

סיימתי לדבר (כך נראה לי), החזקתי עוד חמש שניות את חפץ הדיבור והעברתי ליושבת משמאלי, היא חייכה אלי, שום קריאות Love You לא נשמעו בחדר, הבחורה משמאלי מדברת. עניין אחר, סיפור אחר, קרביים אחרים מעולם אחר. השקט בחדר נשמר, רוב המבטים מופנים אליה. אני מנסה להקשיב לה מהלב, לא מכירה אותה אבל מנסה שהמילים שלה יגיעו אלי, לא להשוות סיפורים, להיות טבולה רסה עבור מישהו אחר.
"אנחנו אומרים לפתוח את הלב," אומר ג´ק צימרמן "בכזאת פשטות, כשהלב שלנו הוא למעשה כמו דלת ששוקלת טונות וחורקת. צריך לפתוח אותה בכוח רב," (מדגים תנועה של סחיבה מאומצת). במעגל, קורה משהו שמקל על פתיחת הדלת הזאת, כמו סוג של שמן צירים, זז – קל. זה הקסם שבמעגל, כל מי שהשתתף לא יכול להתכחש אליו. צימרמן מסביר את הקסם בהתכווננות: "מה ההבדל בין לגור יחד ולהתחתן? הטקס. הכוונות יוצרות נוכחות של משהו בלתי נראה, יש משהו גדול יותר מהמעגל עצמו, המון יצירתיות, תחושה של קבלה אפילו כשיש אי-הסכמה."
יעל מי-אורה מסבירה את הקסם בדרכה: "ביומיום אנחנו במין קרנבל מסכות בלתי פוסק, המעגל מאפשר לנו להשיל את המסכות האלה, יש פה חוזה של מפגש אמיתי ואיפה שיש חוזה של מפגש בין אנשים – אלוהים בא."
טל אבן מכנה זאת: "לאסוף את כל המיטב שלי למען מטרה מסוימת. הרעיון הוא ליצור יישות נוספת שהיא היופי של כולנו, החוכמה של כולנו והאמת של כולנו."
להקשיב לתגובות הפנימיות

ישבתי במשך שעתיים עם לחלוחית בעיניים והתרגשתי, על אף שחלק מהסיפורים היו קלילים או אפילו מצחיקים. ראיתי כמה אמת ויופי יוצאים מאדם, אפילו מישהו שלא הייתי מתחברת אליו ביומיום באופן טבעי, כשהוא מקבל במה, כשיש לו זמן ומקום לאסוף את המחשבות שלו לכדי סיפור, כשהוא מדבר בצורה רגועה בלי צורך להתגונן או להגן על מחשבה שחלפה בראשו או על התנהגות שבחר ברגע נתון. היה לי מוזר לראות איך נוצרה סינרגיה בצורה כל כך מהירה בקבוצה של זרים? בדרך הביתה אמרתי לטל אבן שאני מרגישה מין מאוהבות כזאת. היא ענתה שהמעגל משפיע כך על חלק מהאנשים.
ובכל זאת, פשוט ככל שזה נשמע, למעשה, היה לי קשה להקשיב באמת, להתנתק מהמונולוג הפנימי, מהרצון לשתף חזרה, להסכים, לשלול, להגיד "ידעתי", או "את זה כבר שמעתי", אבל צימרמן אומר שזה אפשרי: "זהו אתגר, אבל בכל פעם שעולה בך תגובה או מחשבה, תנשמי, תנסי לשחרר ולחזור להקשיב לדובר במעגל." הוא לא נאיבי בקשר לקושי שבכך: "החברה האינדיבידואליסטית שאנחנו חיים בה ממש לא מעודדת הקשבה, אפילו הסאונד בייטים בטלוויזיה שהתקצרו כל כך למסרים מהירים, משנים את הנוירולוגיה במוח שלנו."
אבל האם המעגל יכול לתת מענה לבעיות פסיכולוגיות עמוקות שבגללן אדם לא יכול להקשיב? צימרמן מעריך ש"המעגל לא יכול לפתור בעיות פסיכולוגיות אך הוא יכול לשנות אותך או לעזור. במעגל אתה גם מדבר וגם הופך לצופה של עצמך. האני הגבוה שלך צופה בך, ואז תוך כדי דיבור אתה מרגיש את השינוי שאתה עובר, חלק מהנוכחות היא הצפייה בעצמך, זהו המפתח למעגל, גם לצפות וגם להיות נוכח – זוהי המדיטציה. להערכתי יש אולי עשרה אחוז של אנשים באוכלוסייה שממש לא יכולים להשתתף במעגל, מלבד אלה שלא נחשפו עדיין לרעיון של המעגל."
מעגל בית ספרי
צימרמן אומר שכמו בכל מדיטציה גם במעגל הפועל היוצא הוא ריפוי. כדוגמה קיצונית לכך הוא נותן את צ´לסי, נכדתו הסובלת מאוטיזם: "כשהיתה צעירה היכולת שלה להישאר ממוקדת היתה מוגבלת, כשאני ואשתי ז´קלין עשינו מעגל היא היתה יושבת על הברכיים שלי במשך ארבעים וחמש דקות רצופות, מה שגרם לה להישאר ממוקדת, משהו בסיטואציה גרם לה לפעמים גם לדבר בצורה קוהרנטית."

צימרמן, שבמקצועו האחר הוא חוקר בתחום הביולוגיה המתמטית, מסביר שהמעגל יוצר שדה חזק של אנרגיה שמשפיע על הסינפסות במוח. הוא מספר על ניסוי שערך בביתו עם קבוצת ילדים אוטיסטים והוריהם: "התחלנו בשעות הצהריים המוקדמות עם שנים-עשר ילדים, המעגל הראשון היה כאוטי לחלוטין. אחרי הפסקה עשינו מעגל נוסף שהיה יותר ממוקד, לאחר הפסקה נוספת הפך המעגל יותר ממוקד. לאחר ארבע שעות ערכנו מעגל נוסף בו חלק מהילדים דיברו, חלקם ניגנו, חלקם שתקו, ההורים היו המומים, ההשפעה ניכרה עוד כמה ימים לאחר המפגש."
צימרמן מספר שהשפעת מעגלי ההקשבה היא כבירה גם על ילדים שאינם סובלים מאוטיזם. כדוגמה הוא מביא את בית הספר "פאלמס" – בית ספר רב-תרבותי בלוס אנג´לס. פרויקט מעגל ההקשבה החל שם בשנת 1992, חלק מתלמידי בית הספר בכיתות ו´-ח´ חוו מעגלי הקשבה פעם או פעמיים בשבוע כחלק משגרת השבוע. בשנה התשיעית העבירה שם חברה המתמחה במחקרים השוואתיים שאלון המעריך כישורי תקשורת אצל תלמידים לפני ואחרי שנה של מעגלי הקשבה. על פי התוצאות כישורי התקשורת עלו וכללו גם חצי נקודה של עלייה בציונים על כל שנת מעגל הקשבה. צימרמן אומר: "זה הגיוני, מי שיודע להקשיב יהיה תלמיד טוב יותר, מי שיודע לספר סיפורים, כושר ההתבטאות שלו יגדל והוא יידע לקלוט טוב יותר ספרות, יכולת ההתמקדות גם היא עולה בהדרגה." הוא גם מוסיף כי "אין ספק שמעגל הקשבה תורם רבות לחיזוק הערכה עצמית של תלמידים, משפר תקשורת בין כותלי הכיתה ומפחית בצורה משמעותית את האלימות." חלק מרכזי בחזון של צימרמן הוא שמעגלי ההקשבה יהיו חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים גם בבתי הספר הציבוריים בארצות הברית.

עם חזון דומה חזרה לישראל רונית רינת, 59, לשעבר מלכת היופי וסגנית מיס תבל. רינת רוצה שכל ילדי ישראל יפתחו את הבוקר שלהם במעגל הקשבה. את הרעיון היא מקדמת בשנים האחרונות גם דרך עמותת "מעגל הקשבה", אותה הקימה בשיתוף ליאון ברג, שהיה גם חלק מקהילת ה"מקום" במצוקי דרגות. למעגלי ההקשבה ולג´ק צימרמן נחשפה רינת לפני שבע שנים: "הייתי נשואה למעלה משלושים שנה, ותמיד ידעתי שחסר לי משהו בתקשורת הבין זוגית, לא ידעתי להסביר מה, קיוויתי שיכול להיות משהו יותר טוב. בתי סברינה שמעה על הסדנה שג´ק מעביר באוהיי, בעלי ואני נסענו לשם. הבנתי מיד שזה הכלי שחיפשתי, הסדנה הזו שינתה את החיים שלנו. וזו היתה המתנה הכי גדולה שקיבלנו: המון אהבה, הערכה והקשבה ממקום חדש."
לאחר שעברה הכשרה של מנחים והעבירה מעגלים בבתי ספר בארצות הברית, החליטה רינת שהיא רוצה להביא את המעגלים לישראל. בעלה נפטר לפני שלוש שנים והיא החלה לממש את החלטתה. תחילה קיבלה כיתה בבית ספר "שיפמן" בטירת הכרמל, ומאוחר יותר מספר הכיתות גדל בחמש נוספות. רינת: "זה דבר שמשנה את כל ההתייחסות של

מעגל הקשבה עם ג'ק צימרמן (למעלה משמאל)

הילד אל עצמו, ראיתי שינוי אדיר גם אצל הילדים וגם אצל המורים, האנרגיה השתנתה לחלוטין. כשהייתי מגיעה לבית הספר הילדים היו רצים אלי. המורות שאלו איך עשית את זה? פשוט הקשבתי ונתתי להם ביטוי אמיתי." היא מוסיפה: "אנחנו לא פסיכולוגים, אבל קרה כבר שילדים שהיו ביישנים בתחילת השנה, נפתחו לאט לאט ואמרו שמעצם זה שישבו במעגל וידעו שהם לא חייבים לדבר, זה העצים אותם. המעגל מזכיר לנו דברים שאנחנו זקוקים להם, כמו מקום רק להיות בו, כשילד לא מקבל הקשבה הוא נהיה מתוסכל ואלים רק כדי לזכות בתשומת הלב הזאת."
זה בוודאי יכול להיות מנחם עבור ילד להגיע לבית ספר, מקום שעלול להיות די מרתיע, ולפתוח כל בוקר ברגע קט אחד שבו אתה מרכז היקום.

מעגלים הולכים וגדלים
בשנה הבאה מתחיל קורס נסיוני בבית הספר להכשרת מורים "אורנים" שבמסגרתו יוכשרו מורים לעתיד גם כמנחים של מעגלי הקשבה. מורים שמשתמשים בשיטה הזו, מספרים על יכולת חדשה להוציא מכל תלמיד דברים חבויים, על האווירה בכיתה שהשתפרה, תחושת אחווה שגדלה וגם רוגע יחסי.

עמותת "מעגל הקשבה" פועלת באופן רשמי כשנתיים וחובקת מגוון רחב של אוכלוסיות מלבד ילדים: "מאוד קשה לדעת בכמה אנשים כבר נגע המעגל," אומרת אלה מרום, 26, מתאמת הפעילות של העמותה. "כמו אבן שנזרקת למים, נוצרים מעגלים מתרחבים בהדרגה של דו-קיום כדוגמת אלה הנערכים בכנס הסולחה, ועבודה של דו-קיום של מתנחלים ושמאלנים בגוש קטיף שעושה עמותת ´שביל זהב´ שחלק מאנשיה הוכשרו כמנחי מעגל. בימים אלה אנשי העמותה שומעים מה עובר עכשיו על המתנחלים לפני הפינוי."
בנוסף, יש מעגלי נשים כבר מספר שנים ולאחרונה גם מעגלים לגברים בלבד אותם מארגן ערן הלוי מאלוני אבא. בחודש מאי האחרון התקיימה בקיבוץ ענבר סדנה של מעגלי הקשבה לזוגות שהעביר ג´ק צימרמן.

גלית חנין, 35, מנחת מעגלים ומנהלת משאבי אנוש מספרת: "המעגל גרם לי להבין כמה לא הקשבתי לבן הזוג שלי, ביומיום גם תוך כדי ויכוח אני מנסה להביא את ההתכווננות של המעגל ולהקשיב בצורה נקייה, זה פשוט שיפר את התקשורת בינינו פלאים, לפעמים אפילו בלי שבן הזוג שלי יודע שהוא במעגל איתי. אבל לפני הכול," אומרת חנין, "המעגל איפשר לי ליצור הקשבה לעצמי. קיבלתי אפשרות לעשות מעגל עם כל הגליות שנמצאות בתוכי, זאת שאומרת – ´את מצוינת´, זאת שאומרת ´את על הפנים´, המקל עובר ביניהן ובכל רגע נתון הוא יכול להיות אצל מישהי אחת, ויש לי אפשרות לדעת מתי הן עומדות בכוונות של המעגל הפנימי, מתי שמענו כבר את הסיפור הזה והוא לא ספונטני, מתי תסיימי כבר. במעגל הזה גלית הגדולה והקטנה נמצאות באותו גובה, לכולן יש אותו משקל והן לא שופטות אחת את השנייה, כולן נכונות, גם גלית שמפחדת."
על מנת ללמוד להקשיב רצוי לשמוע קודם כול את הרעש או השקט הפנימי. רינת: "לי אישית השתנתה ההקשבה כשהייתי במדבר, בשקט הזה עלו דברים מעניינים מבפנים. אני משתמשת בזה במעגלים של ילדים, ואם יש חוסר שקט חשוב גם לאפשר לו מקום." אלה מרום אומרת ש"במעגל יש מקום להבין ולשים לב לתנודות העדינות של הלב. למה לא אמרתי משהו, מה בחרתי להגיד במקום. על איזה מילים בחרתי לוותר, באינטראקציות יומיומיות אין מקום לרגישות הזאת."
מילים, מילים, מילים. הן מהוות את אמצעי התקשורת אך גם גורמות לכשל בתקשורת בינינו המסתובבים כאן. שש מיליארד שפות לשישה מיליארד בני אדם. אם מהות המעגל היא לאפשר לך רק להיות, מילים לא מקלקלות את זה? מה עם פשוט לשתוק במעגל?
טל אבן: "אפשר לעשות מעגל שתיקה. זה פשוט קצת יותר קשה, מצב שאנשים לא מורגלים אליו. המעגל מאפשר להיות גם דרך מילים. כשאת מספרת משהו אף אחד לא רץ לנחם אותך, או לתת לך טישיו ואז תשומת הלב שלך עוברת מהעצב שלך אליו. במעגל מילה היא כמו טיפת מים, ועוד טיפה ועוד אחת, נהיה אגם כייפי שכולם משכשכים בו את הרגליים, נהיה יופי אנושי, מפגש, נוצרת חכמה."
המעגל מתחיל אצל כל אחד פנימה, אבל ג´ק צימרמן מאמין שככל שנכנסים לעומקו היכולת שלו חוצה גבולות: "למעגל יש כוח שיכול לשרת את היושבים בו, אבל הוא יכול להגיע גם למעגלים גדול יותר, לקהילה, ובמקום כל כך קטן כמו ישראל המעגל יכול להשפיע בסופו של דבר גם על המדינה כולה."

לאתר של עמותת "מעגל הקשבה"