בחירת סוף העונה – כרתים

הקצב שונה. נינוח יותר, איטי יותר ובעיקר לא צפוף. מספר התיירים קטן מאוד. מספר התושבים המקומיים הצטמצם גם הוא באופן דרמטי מאז שנגמרה העונה. "עוד לא ראינו אף יווני" אמרו הילדים בדרך לבית המלון ליד הבירה הרקליון. החוכמה היא כנראה לא ל"ראות" יוונים, אלא לגלות מה מאפיין את כרתים, האי הגדול ביותר מכל האיים שמאוגדים תחת הדגל הכחול-לבן של יוון. כחצי מיליון תושבים מתגוררים בכרתים. מחציתם גרים בעיר הרקליון. אלה מארחים במהלך שנה אחת שני מיליון תיירים. הרוב המכריע של המבקרים (יותר משני שליש) מגיע במהלך שלושה חודשים, בין החודשים יוני עד ספטמבר.

הכחול של הים וזווית השמש קצת מבלבלים את האוריינטציה הישראלית שבה מקובע הים במערב והשמש זורחת במזרח. "יש ים גם בצפון!" ציינו הילדים. האי שאורכו כ-260 קילומטר משתרע כמלבן שצלעו הארוכה נמתחת ממזרח למערב. את עדר הכבשים הראשון שרועה על צלע ההר ראינו כמה דקות לאחר שיצאנו משדה התעופה. "עדרי" התיירים הממלאים את האי בחודשים יולי-אוגוסט נעלמו כלא היו. עונת התיירות הרשמית מסתיימת בסוף אוקטובר. רבים מהמקומיים עוסקים בשירותי תיירות יותר מ-120 ימים בעונה. הממשלה מסבסדת את חייהם באי עד לאביב ולתחילת העונה הבאה (אולי זו אחת הסיבות לנינוחות ולרוגע שלהם). החורף הממשי מגיע רק בינואר ועד אז יש לא מעט זמן לטייל.

לא רק נופש

לפני התורכים ולפני הוונציאנים שהותירו באי חותם ממשי, הייתה כאן תרבות מינואית מפותחת ומרהיבה. בביקור בארמון קנוסוס (חמישה קילומטרים דרומית להרקליון הבירה) אפשר לראות חלק מן המבנים ששרדו וגם כמה ממצאים. ממצאים ארכיאולוגיים רבים ניתן לראות דווקא במוזיאון הארכיאולוגי בהרקליון, המוקדש לתרבות המינואית. במתחם הארמון בקנוסוס 1,300 חדרים, ביצורים וקירות מעוטרי פרסקאות. את המינוטאור ואגדת המבוך, את דדלוס שתכנן את המבוך ואת איקרוס בנו כבר אי אפשר לראות, אבל רוחם שורה כאן יותר מבכל מקום אחר.

אם רוצים חוויה חיה וממשית קצת יותר כדאי לנסוע לכפר טרפסאנו (Thrapsano), כשעה מקנוסוס. הצצה בכדי הענק בהם אוכסנו שמן זית ויין הופכת את חווית הביקור בכפר לחיה ונושמת ולממשית מאוד. בלב הנוף היפה, העשיר בעצי זית וכרמים המשתפלים במורד הגבעות, פועלות 15 סדנאות קרמיקה. 150 מאנשי הכפר עוסקים בקדרות בדיוק באותה הטכניקה בה עבדו אבות אבותיהם. רק תנור השריפה פועל כאן באופן חשמלי. מרתק להסתכל ולהתפעל מהמיומנות המופלאה בה צומח על האובניים גוש חומר מקומי ואפרפר, ונהפך לכלי אכסון יפהפה ומושלם.

את עקבות הוונציאנים אפשר לראות ברחבי האי כולו. הדרך ההררית מניאפולי לכפר אלונדה גולשת דרך נקודות תצפית על ים כחול, בתים צבעוניים ולבנים ומרינות מנוקדות בספינות דיג. שיט בן עשרים דקות וטיול היסטורי קצר באי ספינלונגה, שכולו מצודה אדירת קירות, מחברים אותנו לוונציאנים שבנו את המקום ב-1579. הוונציאנים החזיקו מעמד כמעט חמישים שנה אחרי נפילת כרתים בידי התורכים. ב-1715 נכנעו ושבו למולדתם.

שלושה קילומטרים מאלונדה לכיוון כפר הדייגים פלאקה, אפשר לדלג בקפיצה בזמן לפסגת הנוחות התיירותית של המאה ה-21. כדאי להיכנס ולבקר במלון הספא גם אם לא מתכננים לגור בו. "בלו פאלאס הוטל" נחשב לאחד היפים מסוגו באירופה. המקום צופה על נוף יפה ומשלב פינוק מודרני בעיצוב יפהפה המתבסס על עבודות יד כרתניות מסורתיות.

מספינלונגה נמתח כביש יפהפה שמתפתל דרך איוס ניקולאוס, מעל מפרץ מיראמבלו ועד מוכלוס הממוקמת בקצה המפרץ.

פנייה אל ההרים בדרך מרתימנו לכאניה, מובילה לכפר קורנס (Kournas) ולאגם קורנס. זהו מקום בילוי שחביב על תושבי האי. הדרך ההררית היפה עשירה בצמחייה. הכפר שוכן בקצה ההר, כחמישה קילומטרים מעל האגם שבתוך עמק סגור. הכביש מספק כמה נקודות תצפית על מים בצבע ירוק עמוק שמעוטרים בשוליים בצבע טורקיז (הבדלי עומק באגם). סירות פדלים וקיאקים, טברנות על שפת האגם, מסלול רגלי סביב האגם ושמורת טבע, הם רק התוספת לתפאורה הדרמטית שמספק ההר אליו צמוד האגם.

בחאניה, אחת מפנינות האי בייחוד מחוץ לעונה הבוערת, אפשר לשוטט בנחת בין הסמטאות ולהתרשם מיופי בתיה, מהנמל ומהמרינה. המגדל הוונציאני מתיחת פנים, סיבה טובה לחזור לחאניה כבסיס לטיול במערב האי.

את הבוזוקי היווני מחליף בכרתים כלי נגינה עתיק שדומה לנבל – לירה, שיש לה צליל שונה. גם לאוכל יש מאפיינים ייחודיים ומנהגים: ביוון משפדים את כל הכבש על שיפוד מסתובב שנקרא סופלה (Souvla). בכפרי כרתים הדרך הטיפוסית לטפל בבשר הכבש היא לחלקו לארבעה נתחים על שיפוד מול האש, מה שנקרא אנדיכריסטו-מול. אם חשקתם בביצים לארוחת בוקר, האומלט הכרתי – ספוגאתו – מורכב מזוקיני עגבניות ותפוחי אדמה לצד בלילת הביצים המקובלת. שמן זית, ירקות והרבה מיץ עגבניות, מרכיבי המטבח הכרתי בסיסיים כמו האי עצמו. להבדיל מאתרים ים תיכוניים נוצצים, הקסם של כרתים בפשטותה, בתפריט המציע נופים יפים, מסלולים רגליים נהדרים, היסטוריה מגוונת ועשירה, ואנשים חמים ולבביים.