הבחור המשופם ומדובלל השֵׂער השתדל לצנף את גופו ככל האפשר כדי שלא יבלוט מעבר לגדר האבן. מבטו היה מרותק אל הדמות שפסעה יחפה במשעול המטפס מן האגם אל החצר המוקפת מבני אבן. הנערה לא השגיחה בו, היא היתה רוננת ומאושרת והנהיגה במקל פשוט שהיה לה לשרביט עדת אווזים רעשנית אל החצר. כמה חשק באותו הרגע להיות לאחד מאותם האווזים… הגבר המאוהב היה זלמן רובשוב, מי שלימים ייוודע כזלמן שז"ר, עיתונאי וסופר שהיה לנשיא השלישי של מדינת ישראל. הנערה היתה רחל. המשוררת. שנתיים בלבד שהתה רחל בלובשטיין בחוות העלמות של ד"ר חנה מייזל בכנרת. די היה באותו פרק זמן כדי ששתיהן תטבענה חותם בל יימחה זו בזו: רחל בכנרת והכנרת — ברחל. לתקן עם ועולם שוב היה זה רופין שעמד בפרץ והציע פתרון למשבר – מתן חלקת אדמה לקבוצת פועלים, לתקופת ניסיון. הקבוצה עבדה שנה תמימה בניהול עצמי והצליחה לסיים את השנה ברווח כספי. הניסיון החלוצי היה לשיטת ההתיישבות הידועה כ"קבוצה", וממנה צמח רעיון הקיבוץ. הקבוצה נשארה דרך קבע בקרקע שנמסרה לה ונקראה בשם דגניה. כך קמו בזה אחר זה רפת ולול, גן ירק ומטע, ואדמת כנרת הָמְתָה מחזון וממעש, מעבודה ומחלומות. אלא שהתברר כי בגן עדן זה שלשפת האגם שורצים גם נחשים. הדבר היה כאשר המשרד הארצישראלי הושיב בכנרת קבוצה של יהודים עולי תימן. הם שוכנו סמוך לחווה, ליד "בית המוטור", שהיה רועש יום ולילה. אף שלא היו בקיאים בחקלאות, הצליחו לראות ברכה בפרנסתם. ה"תימנים" היו שונים מאנשי כנרת בלבוש, בגיל, בסגנון החיים ובהשקפת העולם. בין שתי הקבוצות התקיימו יחסי הסתייגות הדדיים, עד אשר חשו כי האדמה צרה מלהכיל את שתי הקבוצות. בלא שמצפונם נקף אותם ולו לרגע סגרו אנשי כנרת לשכניהם את מי השתייה ואחר כך גירשו אותם בחוזק יד ובעורלת לב מן האדמה. לאחר שהשלימו את ביצוע הטרנספר האלים והגס שבו לכתוב מאמרים על אחוות האדם וטוהר חיי האומה. בתוך כך הוסיפה כנרת להיות מוקד לפעילות תנועת העבודה. כאן ישבו גרעיני התיישבות שהקימו יישובים ברחבי הארץ ונוצרו רעיונות שהיו למוסדות עתירי עוצמה ומעשה כמו "קופת־חולים" ו"המשביר", ובמידה כלשהי גם ראשי ארגון "ההגנה" גיבשו כאן את משנתם. רבים מאבות תנועת העבודה עברו כאן במהלך חייהם. הם ואחרים העדיפו להישאר כאן — גם לאחר מותם. דם הכלנית וכתם הכרכום באביב של שנת 1931 נטמנה כאן המשוררת רחל, נווה ערגתו של זלמן שז"ר ושל עוד רבים וטובים. בטקס הקבורה של המשוררת, שהיתה מוכת שחפת ועקרות, אכולת געגועים לאגם ולנוף הרי הגולן, נכחה גם תינוקת בת שנה, נעמי שמה. לימים נודעה כמשוררת נעמי שמר, ועל פי בקשתה נטמנה אף היא בבית הקברות שעל שפת האגם. נעמי שמר הלחינה את שירה של רחל "שם הרי גולן", ובכך חברו שתי ענקיות הרוח הללו ליצירה המתנגנת בלב כל למראה עין התכלת שלרגלי הרי גולן, מקום מנוחתן. |
רופין הגה את הרעיון; עגנון - את השם. וכך קמה החווה הלאומית כנרת, שהיתה לכור רוחש של רעיונות ואידאות. רבים מאבות תנועת העבודה עברו כאן במהלך חייהם. הם ואחרים נשארו כאן גם לאחר מותם פורסם 6.5.09 |
אביב בישראל - ממעוף הציפור
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 405
[name] => הכנרת וטבריה
[slug] => %d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa-%d7%95%d7%98%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 405
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 402
[count] => 113
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2779
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )