כנסיית הקבר – המפתח הקדוש

הכנסייה החשובה ביותר בעולם נמצאת במרכז הרובע הנוצרי בעיר העתיקה ירושלים. זהו המקום שלפי המסורת ישו מנצרת נצלב בערב פסח על ידי החיילים הרומאיים לאחר המשפט שערך לו בשעות הבקר פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי של יהודה. על הצלב הוציא את נשמתו, נקבר וקם לתחייה תוך פחות מיומיים לאחר מותו. אתרים רבים בעולם הנוצרי מקבלים את משמעות קדושתם מההקשר שלהם לכנסיית הקבר, והאתרים של הכנסייה כגון הגולגולתא (גבעת הצליבה) ואף הדרך ממקום המשפט שוכפלו בכנסיות רבות וברחבי העולם הנוצרי. שיאו של מסע צליינות הוא בנגיעה ובתפילה באתרים שבתוך כנסייה זו.

מכאן ניתן להבין מדוע כל כך חשוב לעדות שונות לשמור על מעמדן ועל חלקן היחסי בתוך כנסייה קדושה זו. אבל לא רק זכויות על חדרים וקפלות בתוך הכנסייה נשמרים באדיקות על בסיס הסטאטוס קוו שנקבע בשנת 1852 על ידי העות'מאנים אלא אפילו מפתח הכנסייה והזכות לפתיחה וסגירת הכנסייה נחשבים כנכס, שמי שמחזיק בו, לא יוותר עליו גם אם לכאורה אין לכך שום משמעות אופרטיבית עבורו.

את המפתח ואת זכות פתיחת וסגירת דלתות הכנסייה מחזיקות שתי משפחות מוסלמיות: ג'ודה ונוסייבה. הרקע הוא ללא ספק הוראה של השלטון המוסלמי, שאפשר את המשך הפולחן של הנוצרים בכנסייתם אולם שלט על הכניסה באמצעות המשפחות המוסלמיות.

מי נתן את המפתח?
ממתי אוחזות המשפחות המוסלמיות את מפתחות הכנסייה? התשובה אינה ברורה. יש מסורות מוסלמיות הטוענות שמסירת המפתחות התקיימה בימיו של הח'ליף השני, עומר אבן אלח'טאב. לפי המסורת עומר הוא זה שקיבל בכבודו ובעצמו את כניעת ירושלים מידי הבזנטים ב-638 לספירה וכי הפטריארך סופרוניוס מסר לו את המפתחות על מנת לפתור סכסוכים פנימיים של הנוצרים, והוא מצדו מסר את המפתחות למשפחת נוסייבה. חוקרים מטילים ספק במהימנות המידע הזה. הערכה הסבירה יותר מייחסת את מסירת המפתחות למשפחות המוסלמיות לתקופה האיובית, לאחר כיבוש ירושלים מידי הצלבנים ב-1099 בידי צלאח א-דין.

העדות הקדומה ביותר במקורות לגבי המפתחות הללו מספרת על הח'ליף העבאסי הארון אלרשיד (809-786), שקשר קשרים דיפלומטיים וכלכליים עם קרל הגדול שליט הממלכה הרומית העצומה ששלטה על כל מערב אירופה. מטרת הקשרים האלו הייתה האינטרס המשותף של שני הצדדים באיבתם כלפי הממלכה הביזנטית שאיימה עליהם. במסגרת יחסים אלו וכמחווה כלפי קרל הגדול שלח לו הארון אלרשיד את מפתחות כנסית הקבר.

למרות שעברו מאות שנים והשלטון התחלף, הזכויות של המשפחות המוסלמיות לא השתנו. אפילו בתקופה הבריטית, בין השנים 1948-1917, לא נשללו זכויות אלו מידי המוסלמים. מדוע ממשיכות שתי המשפחות לשאת בנטל הזה? הרי לא מדובר בזכויות כלכליות, שכן כבר ב-1831 ביטל אברהים פחה את תשלום דמי הכניסה. לאחר מכן קיבלו המשפחות משכורת מכובדת מהעדות בכנסייה, אולם לאחר 1967 הן מקבלות סכום סמלי בלבד.

כבוד? יש והרבה. שהרי עיני כל העולם הנוצרי נשואות לאתר הזה, אולם מדוע המוסלמים יתעקשו לזכות בכבוד שהעולם הנוצרי מעניק למקום הקדוש להם? ואולי שליחות? שליחות מטעם העולם האסלאמי כולו להמשיך ולהציג שליטה מוסלמית, עליונות דתית של האסלאם על הנצרות? ואם כך, מדוע העולם הנוצרי אינו מנסה לקבל לרשותו את המפתחות? סטאטוס-קוו? או שמא אין הם רואים בפתיחת הכנסייה אקט של כבוד, והפעילות של המשפחות המוסלמיות מתפרשת אצלם כאקט של מתן שירות ולא כשליטה? ננסה לפרק את הפאזל.

מחזיקי המפתח ופותחי השער
המשפחה העיקרית שאחראית על המפתח היא משפחת ג'ודה. בעבר נקראה משפחה זו בשם: אלע'ודייה והם אלו שמחזיקים בפועל, פיזית, את המפתח (door keeper) ואילו משפחת נוסייבה הם אלו שאחראים על הפעילות של פתיחת השער (open door).

כך מתבצע התהליך: בשעת הפתיחה מתייצבים בכנסייה מאחורי השער הנעול שלושה נציגים של העדות השונות – העדה היוונית-אורתודוכסית, העדה הפרנציסקאנית-קתולית והעדה הארמנית. הסמכות לפתיחה פנימית של החלון שמורה אך ורק לנציג הפטריארכיה היוונית-קתולית, אולם לכל אחד מהם יש זמן מוגדר שבו הוא בתורו זוכה להוציא את הסולם מתוך החלון שבדלת למשפחות המוסלמיות הממתינות מחוץ לדלת. את הסולם קולטים נציגי המשפחות המוסלמיות ומניחים אותו על הדלת. נציג משפחת ג'ודה נותן את המפתח לנציג משפחת נוסייבה, העולה על הסולם ופותח את דלתות הכנסייה. לאחר מכן, נציג משפחת נוסייבה הוא זה שדוחף את הדלתות – ובכך הכנסייה פתוחה למבקרים ולמתפללים.

אז מי יותר חשוב: נוסייבה או ג'ודה? תלוי את מי שואלים. כל משפחה נוטה להציג את עצמה כאחראית על פתיחת השער, והמבקר, שאין לו ידע מוקדם, מקבל את ההסבר ממורי הדרך ומספרי ההדרכה שמייחסים את הזכויות למשפחת נוסייבה בלבד, אולי בגלל שנציג המשפחה יושב על הספסל בכניסה במשך שעות לא מעטות, והוא מוכר למדריכים רבים. משפחת ג'ודה טוענת כי בני משפחת נוסייבה התבקשו לסייע לבני משפחתם, שהיו אנשים עשירים, מכובדים ושיח'ים בהר הבית ולא רצו להתאמץ פיזית, לעלות על סולם ולהתבזות, ולמעשה בני משפחת נוסייבה הם נספחים שקיבלו ברבות הימים אישור רשמי (פירמאן) על זכויותיהם. יש להדגיש כי בין המשפחות אין סכסוך וכל אחד יודע ומכיר את הזכויות המדויקות שיש לו בטקסי הפתיחה והסגירה.

עד לפני כמה חודשים נציג משפחת ג'ודה היה עבד אל-קאדר אדיב ג'ודה, מכונה אבו איהאב, יליד 1930, אולם בעקבות מחלותיו עברה החזקת המפתח לאחיינו, אדיב ג'ודה. כאן המקום לציין כי העברת הזכויות אינה בירושה מאב לבן אלא מאח לאח. רק כאשר האח הצעיר הולך לעולמו או נופל למשכב, עוברות הזכויות לדור הבא – מאח לאח. נציג משפחת נוסייבה בשנים האחרונות הוא וג'יה נוסייבה, המכונה אבו עובאדה, שיושב על ספסל המיוחד לו בכניסה לכנסיית הקבר ומרבית מורי בדרך בישראל מכירים אותו.

עבד אלקאדר ג'ודה (עם המפתח) ווגי'יה נוסייבה בפתח הכנסייה

יחסי עובד מעביד
מה התמורה לפעילות זו? בעבר היה נהוג לתת למשפחות מצרכי מזון יבש כמו קמח או שמן, כיום הן מקבלות סכום שנתי סמלי. מצד המשפחות, ההקפדה על קבלת התשלום היא על מנת ליצור רצף של חזקת הזכויות, ומצד העדות המטרה היא ליצור יחסי עובד ומעביד, כלומר להבהיר מי הוא המעסיק.

האם כל יום אנשים האלו משכימים לפתיחת הכנסייה? ברור שלא. מזה כמה עשרות שנים החליטו המשפחות להקל על עצמן ומינו (בתשלום) את אחד מעובדי הכנסייה שיפתח ויסגור במקומם את הדלת מדי יום. מי שעושה את הפתיחה בדרך כלל הוא עומר אבו סומריין, שקיבל רשות ללון במנזר אברהם היווני-אורתודוכסי, שברחבת כנסיית הקבר. הסיבה שהיוונים הסכימו שהוא יקבל חדר במנזר היא כדי לחסוך מהם את הטרחה שבהבאת פותחי הכנסייה. בעבר, העדות היו חייבים לשכור כלי תחבורה שיביא את נציגי המשפחות לשעת הפתיחה. זאת טרחה לא פשוטה, ולכן עובד שפותח את הכנסייה לן במנזר הסמוך, זה מצב שטוב לכולם.

אז מי שולט בפתיחה? לכאורה, המשפחות המוסלמיות, אבל בפועל אין אפשרות לפתוח את הכנסייה ללא פתיחה מוקדמת של הדלתות מבפנים, וזאת זכות השמורה ליוונים אורתודוכסים. באשר לזמני הפתיחה – למרות ששעות הפתיחה קבועות שנים מראש, היחידים שיכולים לערוך שינוי הם העדות הנוצריות ולא מחזיקי המפתח. שלוש פעמים בשנה, ערב שבת האור, עובר המפתח לאחת העדות, כך שהרצף השנתי נשבר וכל אחת מהעדות הגדולות זוכה לפתוח את הכנסייה. ביום חמישי שלפני שבת האור המפתח נמצא אצל היוונים-אורתודוכסים, ביום שישי אצל הפרנציסקאנים וביום שבת אצל הארמנים.

בכל טקס נוצרי חשוב יקפידו להתייצב נציגי העדות, לבושים במיטב בגדיהם, ויוכיחו לעולם כולו כי הזכויות שלהם והם רשאים לכבוד הנובע מחזקה זו.
____

עמי מיטב הוא מנהל בית ספר לתיירות במכון לנדר

לקריאה נוספת:

		כנסיית הקבר בירושלים מה יש בה, בכנסיית הקבר, אחד האתרים הקדושים ביותר לעולם הנוצרי, שגורם לעדות השונות להתקוטט ביניהן על כל עמוד, לריב על הזכות לנקות אבק מהדלת ולטאטא את המדרגות, ומדוע הופך אותה המאבק למקום כה מרתק לכתבה המלאה >