את הסיפור הזה אפשר להתחיל במסעו רב הדמיון של אוטו לידנברוק, פרופסור גרמני לגיאולוגיה, שבחודש יוני 1863 לקח את אחיינו אקסל למסע מרגש אל העולם שמתחת לאדמה. מדובר כמובן ב"מסע אל מרכז כדור הארץ" של הסופר הצרפתי ז'ול ורן ובשני גיבוריו הדמיוניים, שעוברים שורה ארוכה של הרפתקאות בעולם התת קרקעי. ירידה אל מתחת לקרום האדמה תמיד הציתה את הדמיון, והסיפור הנפלא של ורן הוא הד למספר רב של אגדות ומיתוסים שהופיעו בעבר בתרבויות שונות ואשר סיפרו על עולמות המצויים כביכול מתחת לאדמה.
המציאות קצת מאכזבת. למרות העובדה שקידוחים פיזיים, גם העמוקים שבהם, לא הגיעו לעומק של יותר מ־11 קילומטר, יודעים הגיאולוגים במידה רבה של ודאות את הרכבו הפנימי של הכדור שלנו. אין שם מקום לחללים גדולים מדי.
 |
| מערת למפרכטזופן באוסטריה, שהחזיקה מ-1998 ועד ינואר 2001 בתואר המערה העמוקה ביותר בעולם – 1,632 מטר מתחת לפני האדמה. את הפסגה – יותר נכון לומר, התחתית – כבשה ב-2001 מערת קרוברה וורוניה שבגרוזיה. במערה האוסטרית יש מערכות מחילות ונקיקים נוספות, שעשויות לקרב אותנו עוד טיפה למרכז האדמה. בחודשים הקרובים תתרכז כאן פעילותם של יורדי המערות, במרוץ אחר שיא עולמי חדש |
מי שבכל זאת יבקש לשחזר את התסריט של ורן ולהגיע אל פתח הכניסה אל העולם הדמיוני ההוא – הלוע של הר הגעש סנפלס
(Snaefells) שבמערב איסלנד – יגלה שמדובר בהר געש רדום וסתום, שלועו מכוסה כבר כמה מאות שנים בשכבה עבה של כ־250 מטר של קרח.
זה לא מסע תענוגות
דרך אחרת להציץ אל מה שקורה מתחת לרגלינו היא לרדת במערות – אותם חללים טבעיים באדמה שמאפשרים לבני אדם להיכנס אליהם. המערות הן תוצרים מובהקים של הטבע, אבל עומקן נמדד על פי קריטריון אנושי: הנקודה אליה הגיעו בני אדם. במובן זה, יש בעולם עשרות מערות עמוקות מאוד, שחלקן מגיע לעומקים של 1,500 מטר ויותר (העומק נמדד מפתח המערה). פועל יוצא מכך הוא קיומם של ארגונים בינלאומיים ומקומיים של "יורדי מערות" (ספלאולוגים בעגה מקצועית), חובבים ומקצוענים, המבקשים כל העת לרדת נמוך יותר. המערות העמוקות הן ברובן מערות קרסטיות שנוצרות כאשר מי גשמים החודרים לקרקע סופחים פחמן דו חמצני והופכים לחומצה פחמתית הממיסה בתהליך כימי את סלעי הגיר, ויוצרים נקיקים וסדקים עמוקים. ירידה למערות מהסוג הזה אינה מסע תענוגות, בלשון המעטה. היא דומה במידה רבה לטיפוס על הרים, ובמקרים מסוימים מסוכנת הרבה יותר. יורדי המערות המקצועיים, שהם בדרך כלל שילוב של חוקרים עם רקע מדעי, יחד עם שוחרי ספורט ואקסטרים, צריכים להתמודד עם שורה של סכנות והפתעות, החל מבורות, סדקים וסלעים חלקלקים וחדים, וכלה במפולות אבנים פתאומיות, בוץ, רוחות ומים זורמים. כיבוש המערות העמוקות נעשה בדרך כלל בשלבים. היורדים משתמשים בציוד
 |
| לחצן מצוקה במערת למפרכטזופן. בספטמבר 1998, עקב גשם כבד, הוצפה המערה ונלכדו בה 14 תיירים ממדינות שונות, בהם שבעה ילדים. המטיילים חולצו לאחר כמה שעות ללא פגע |
מודרני הכולל חבלים, אמצעי קשר וניווט, תאורה וכלים שונים, ובונים בחלל המערה תחנות ביניים ובהן ציוד אספקה ואמצעי מנוחה שמאפשרים לאנשים לשהות במעמקי המערה פרקי זמן ממושכים. הסיפור החם ביותר בתחום הזה הוא המסע שערכה בסוף יולי 2004 משלחת של אוקראינים, רוסים וכמה בני לאומים אחרים למערת העורבים – "וורוניה" – מסע שבסופו הוכתרה וורוניה כמערה העמוקה בעולם.
צלילה במי קרח
קרוברה וורוניה (Krubera Voronia) נמצאת באזור אבחזיה (Abkhazia) – גוש הרים של סלעי גיר המהווה חלק מהרכסים המערביים של הרי הקווקז, בצפון־מערב הרפובליקה של גרוזיה. במערה יש סדקים ומחילות, שחשיפתם בעבר אפשרה ירידה למפלסים נמוכים יותר ויותר: בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת עמד עומקה על 607 מטר; בשנת 1999 נמצאו שני פתחים חדשים ומחילות שהביאו את עומקה הידוע אל מעבר לאלף מטר; ובמהלך אוגוסט־ספטמבר 2000 גילתה משלחת של אוקראינים, צרפתים וספרדים נתיב נוסף בעומק של 1,300 מטר. הנתיב הוביל את חברי המשלחת לעומק של 1,410 מטר.
בתחילת ינואר 2001 כבר היתה תמונה ברורה יותר של חלל המערה. התברר שהיו בה שלש הסתעפויות, שתיים מהן מסתיימות בעומק של כמה מאות מטרים, ואחת נמשכת עמוק הרבה יותר והובילה את החוקרים לעומק שיא של 1,710 מטר! אבל זה עדיין לא הסוף. לאחר ניסיון כושל שנערך לפני כשנה, שבה למערה משלחת בינלאומית חדשה, שהצליחה לצלול דרך בור עמוק, רווי מי קרח, ולהגיע לנקבה חדשה שהביאה אותם בסופו של דבר 120 מטר נמוך יותר. התוצאה: שיא עולמי של 1,830 מטר!
השיאים הללו, צריך לומר, נכונים להיום. וורוניה עדיין מלאה סודות, ויורדי המערות של העולם לא יושבים בשקט. הפעילות בחודשים הקרובים מתרכזת בשתי מערות בחבלי ארץ אחרים: מערה באוסטריה בשם למפרכטזופן
(Lamprechtsofen) ומערה במקסיקו בשם צ'ווה (Cheve). כל המערות הללו מכילות כנראה מערכות של מחילות ונקיקים שעשויות לקרב את היורדים בהם עוד טיפה למרכז האדמה.
