שני אירועים דרמטיים התרחשו בשנת 1800 במנזר סן ברנרד – הנקודה הגבוהה ביותר במעבר סן ברנרד הגדול (Grand Saint Bernard), המחבר בין שווייץ ואיטליה בהרי האלפים. האחד – לידתו של בארי הראשון, ראש שושלת מפוארת של כלבי סן ברנרד, שחילץ במהלך 14 השנים שבהן שירת במנזר ארבעים אנשים שנלכדו בסערות שלגים. האירוע השני שהותיר את רישומו, לפחות על אחראי התקציב של המנזר, היה ביקורו של נפוליאון בונפרטה.
נפוליאון בא לאיזור עם ארבעים אלף חיילים באחת מגיחות ההתקפה שלו על איטליה. צבא נפוליאון העסיק מאות מתושבי עמק נהר הרון (Rhone) בסחיבת תותחים אל המעבר הגבוה, אך לאחר השלמת המשימה שלח את העובדים הביתה ללא תשלום.
נפוליאון וקציניו דווקא בילו לא רע. הם שיחקו עם כלבי הסן ברנרד של המנזר, קיבלו מקום לינה והשאירו אחריהם חוב ענקי על אוכל ועל מאות בקבוקי יין. רק בחלוף כמעט מאתיים שנה הכירה צרפת באחריותה על החוב והחזירה למנזר פרנק סמלי. | מנזר סן ברנרד, 2,472 מטרים מעל פני הים. מזג האוויר באיזור סוער, וסופות קשות מכות בהרים גם בקיץ. מאוקטובר עד יוני מכוסה האיזור הגבוה בשלג, והטמפרטורות יורדות עמוק מתחת לאפס |
מקלט לאובדי דרך
ראשיתו של המנזר, הנטוע בגובה 2,472 מטרים מעל פני הים, בברנרד ממונז'ו (Montjoux), נזיר שחי מראשית המאה ה־11 במערה בהרי האלפים. לא הרחק מפתח מערתו עברה דרך שבנה הקיסר אוגוסטוס בשנת 12 לפני הספירה. הדרך הובילה אל מעבר גבוה בהרים וירדה מעברם השני אל עמק הרון.
במשך מאות שנים היתה זו הדרך המרכזית לחצות את ההרים ולחבר את הארצות שמשני צדיהם. מזג האוויר באיזור סוער, וסופות קשות מכות בהרים גם בקיץ. מאוקטובר עד יוני מכוסה האיזור הגבוה בשלג והטמפרטורות יורדות עמוק מתחת לאפס, אבל סוחרים, שודדים, עולי רגל לרומא וחיילים השתמשו במעבר למרות הקשיים והסכנות. ההבטחה הטמונה בארץ שמעבר להרים שווה כל מאמץ.  | פוחלץ של בארי הראשון (1800-1814), ראש שושלת מפוארת של כלבי סן ברנרד, שהובילו את הנזירים בזמן סערות, חשפו את נתיב ההליכה מתחת לשלג טרי, סייעו באיתור אנשים שנקברו במפולות ונשאו על צוואריהם אוכל ושתייה חמה לניצולים | צילום: Musee d'Histoire naturelle, Berne © |
מהר מאוד מצא עצמו ברנרד (בצרפתית: ברנאר) כיחידת חילוץ של איש אחד. הוא הציל אנשים שאבדו בסערה וחילץ כאלה שנקברו במפולות שלגים. בערך בשנת 1050 הגיע ברנרד למסקנה שמוטב לנסות למנוע מראש אסונות מאשר לקפוץ מהמיטה בכל פעם שיורד שלג. הוא עזב את המערה והקים בעזרת נזירים אוגוסטינים בית מחסה בנקודה הכי גבוהה במעבר.
המקום שימש לחניית לילה לחוצים את ההרים והעניק מקלט ואוכל חם באיזור המסוכן ביותר של הדרך. עד מותו בשנת 1081 טיפל ברנרד בעשרות אלפי אנשים, רבים מהם הציל ממוות. כך הפך ברנרד לאגדה עוד בחייו ולקדוש רשמי בשנת 1123. בשנת 1923 הכתיר אותו האפיפיור פיוס התשיעי – בעצמו מטפס הרים בדימוס – כפטרון של המטפסים על הרי האלפים ושל מטפסי הרים בכלל.
ברנרד הותיר אחריו ארגון מתפקד, שלא חדל לפעול מאז. המקלט גדל בהדרגה, וככל שצמחה אוכלוסיית אירופה, כך עלתה חשיבותם של המעבר ושל המנזר. הנזירים לא הסתפקו במתן אוכל ומחסה ולקחו על עצמם גם את האחריות לתחזוקת הדרך. בחורף הם סימנו את הנתיב במוטות ויצאו לסיורים יומיים בזמנים קבועים. למרות המאמץ קרו תאונות. הנזירים חילצו את גופות האנשים שקפאו למוות או שנקברו בשלג, ונהגו להניח אותן באחד ממרתפי המנזר. שם, באוויר הקר והיבש, נחו הקורבנות עד לבוא קרובי משפחתם. חלקם עדיין ממתינים.
בזכות עבודת הקודש יצא שמו של המנזר למרחוק, והוא זכה לזרם קבוע של תרומות. מלכים, אפיפיורים ושליטים מקומיים קפצו לביקור בדרכם לבחוש בפוליטיקה האירופית. מלך אנגליה אדוארד השביעי, למשל, ביקר במנזר בהיותו עדיין יורש העצר והביא פסנתר במתנה. התרומות אפשרו לאנשי המנזר לספק מחסה, אוכל חינם ומוזיקה למאות אלפי אנשים. ברשומות המנזר נמצא שבשנת 1817 לבדה ישנו בו כעשרים אלף איש, שנהנו מ־34,863 ארוחות. כשרון טבעי לחילוץ
כלבי סן ברנרד, שהפכו למפורסמים הרבה יותר מן המנזר ומהנזיר ברנרד, הובאו למקום לראשונה לקראת סוף המאה ה־17 ככלבי שמירה. הכלבים – שכונו אז "כלבים של העמק המרוחק למטה" ומאוחר יותר "מַסְטיף אלפיני" – הצטרפו לנזירים בחיפושיהם אחרי מטיילים שאבדו בדרך, והתגלו כידידותיים במיוחד וכבעלי כשרון חילוץ טבעי: הם הובילו את הנזירים בזמן סערות, עזרו לחשוף את נתיב ההליכה מתחת לשלג טרי, סייעו באיתור אנשים שנקברו במפולות שלגים, נשאו על צוואריהם אוכל ושתייה חמה לניצולים והשרו ביטחון על ההולכים בדרך. ב־1856 טבע הצייר סר אדוארד לנסיר את השם סן ברנרד, כשהנציח את הכלבים הגדולים בסדרה מפורסמת של ציורים.
בשנות השישים של המאה העשרים נחפרה מנהרה באורך כשבעה קילומטרים מתחת למעבר סן ברנרד והותירה את המנזר קילומטר מעליה בבדידותו. יחד עם פתיחת מנהרת המוֹן בְּלָן (Mont Blanc) בשנת 1965, השתנה אופי התנועה בהרי האלפים, ועם השינוי חזר השקט למנזר. כיום הוא מתפקד כקהילה דתית פורחת וכאכסניה. בחודשי החורף הארוכים עושים את דרכם אל המנזר אלפי אנשים על מגלשי סקי – חלקם בטיול יום, מסתפקים במרק חם וגולשים בחזרה למכונית, אחרים לשהות של לילה ויותר.
הנזירים עדיין שומרים על הדרך ועל ההולכים בה, מפקחים על מפולות השלגים ועל המעבר הבטוח. כלבי הסן ברנרד, אשר בשנות שירותם במנזר הצילו יותר מ־3,000 בני אדם, הוצאו לגמלאות. אביזרי בטיחות אלקטרוניים החליפו את ידידו הטוב של האדם. לאות כבוד ולזכר ימים עברו מתגורר במנזר בחודשי הקיץ בארי התשיעי, צאצאו של בארי הראשון. בחורף הוא מועבר לעמק, שם יוכל לחמם את עצמותיו הזקנות ולהרהר בימים היפים שחלפו לבלי שוב. |
