כדור פורח בשמיים: לזרום עם הרוח

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ישראל, בהנחה לגולשי מסע אחר! הכדור הפורח מעל לשדות הקיבוץ רוחמה. בן ששון: "בחורף 1994 הבחנתי בסל של כדור פורח במחסן מעופש ליד שדה התעופה רמון שבנפת באר שבע. ככה הכרתי לראשונה את הכדור. בשנת 2000 יצרתי קשר עם קריסטין קלקוקה, טייסת הכדורים הפורחים הבכירה בעולם, בת שבעים, שעזרה לי לרכוש כדור פורח משלי"

הכדור הפורח הראשון טיפס למרומים ב־1783. עם המצאת המטוס על ידי האחים רייט, הוא חדל להיות יעיל ככלי תחבורה אבל הוא לא נעלם.
כדורים פורחים משמשים לתחרויות ספורט ובידור, לפיקוח על  אירועי ענק ולאיסוף נתונים אטמוספריים וצבאיים, אך השימוש הנפוץ ביותר בהם הוא כתחביב. הבלונאות נפוצה בכל היבשות, ועדת העוסקים בה מתרוצצת בין עשרות פסטיבלי כדורים פורחים הנערכים מדי שנה במדינות שונות ברחבי העולם.
בגובה אלף רגל רואים את עזה מדרום ואת ארובות תחנת רבין שבחדרה מצפון. הכדור שט ברקיע באטיות ובדממה. "בחיים אנחנו לא שומעים שקט, אין דבר כזה", אומר יזהר, "אבל כשאתה טס בכדור ומכבה את המבער, אפילו את הרוח לא שומעים. כיוון שהכדור נע בתוך קוביית אוויר, אין קול חיכוך של הרוח, וכך אתה הוא בעצם הרוח".
הוא מעלה את עוצמת המבער, והכדור עולה גבוה יותר. יזהר מספר שעל כל מאה אלף שעות טיסה בתעופה אזרחית בעולם, יש 1.7 אחוזים של אירועים חריגים בכדורים פורחים, לעומת 2.3 אחוזים במטוסי נוסעים. בגובה כזה, כשאנחנו נצורים בסלסילת קש, הנתונים האלה לא מפיגים את החשש, אבל הוא נשכח מעט אל מול יופיים של השדות שלמרגלותינו.
הכדור מנמיך טוס, ויזהר עושה קונטור, כלומר מלטף את קפלי הקרקע בטיסה נמוכה וחרישית. רכבי השטח עוקבים אחרינו. באחד מהם נוהג יריב, שרוצה להיות בלונאי. כיום יש רק בלונאים מורשים אחדים בארץ. כדי לקבל רשיון טיס בכדור פורח ממינהל התעופה, עליו לעמוד בכמה בחינות עיוניות ולצבור שלושים שעות טיסה.
"זה לא מספיק", אומר יזהר על הדרישות האלה של מינהל התעופה. "ההטסה היא סוג של ביצוע ומיומנות שאתה לומד לתוך הבטן שלך, זאת לא עבודה עם מכשירים, כמו באווירון. צריך המון שעות אימון". יזהר משתתק. מתכוננים לנחיתה. צריך לכופף ברכיים כדי לא להיחבט מהמפגש עם הקרקע. יזהר אומר שהחלום שלו הוא לצבוע את השמים המקומיים בכדורים פורחים. הסל נוגע בקרקע. חוזרים לאדמה.