אוגוסט פיקאר היה במובנים רבים "האסטרונאוט הראשון". ב-27 במאי 1931 המריא בחברת פול קיפפר לגובה 15,781 מטרים, ומשם מנבכי הסטרטוספירה, התבונן על כדור הארץ המשתרע מתחתיו וחייך בסיפוק. הפיסיקאי השוויצרי וידידו היו ברגעים אלה האנשים הגבוהים בעולם; איש לא הגיע לפניהם לגובה כה רב, שבו האוויר כה דליל. הלחץ האטמוספירי בגובה זה הוא עשירית בלבד מלחץ האוויר הסמיך שאנו רגילים לשאוף בגובה פני הים. פיקאר ישב אותה שעה בתא לחץ מיוחד שתכנן, תא הקשור לתחתיתו של כדור פורח. תא לחץ זה היה החידוש העיקרי והחשוב ביותר שהושג בטיסתו ההיסטורית של פיקאר, ולמעשה הטכניקה שהשתמשו בה לא השתנתה עד היום; בכל מטוס נוסעים נשמר לחץ האוויר הרגיל, המאפשר לנוסעים להיצמד להרגלי הנשימה המוכרים שלהם. הטיסה ההיסטורית של 1931 לא נסתיימה בנחיתה חלקה. כאשר החליטו פיקאר ושותפו לחזור לאדמה, הסתבר להם שאחד השסתומים, שמהם אמור להיפלט אוויר, סתום. הריחוף נמשך שעות רבות מעל המתוכנן ורק בשעות הלילה הקרירות הצליחו להחזיר את הכדור לקרקע מוצקה. כאשר נחתו סוף-סוף, התברר להם שהם עומדים על קרחון בלב אוסטריה. העניין הציבורי שעוררה הטיסה היה כמובן עצום, ומכיוון שלא היה שום קשר עם המדענים, רווחה במשך מספר ימים הדיעה שהם מצאו את מותם על מזבח המדע. כאשר נמצאו ה"אסטרונאוטים", נערכו להם קבלות פנים נלהבות בציריך ובבריסל (בלגיה השתתפה במימונו של הפרויקט). התאומים הזהים אוגוסט וז'אן פיקאר, נולדו ב-28 בינואר 1884 בבאזל, שווייץ. כאשר מתו, בתחילת 1962, בהפרש של חודשים ספורים, נחשבו בין גדולי המדענים וההרפתקנים באירופה ובעולם כולו. בהתאם למסורת המשפחתית פנו שני התאומים לעסוק במדע. ז'אן הפך פרופסור לכימיה ואוגוסט עסק בפיסיקה. את ההמראה בכדור פורח לגבהים שמעל ל-50,000 רגל יזם אוגוסט במסגרת התמחותו בקרניים קוסמיות. הניסוי שהגה הונחה על ידי הרעיון, שהצפייה בקרניים אלה תהיה יעילה יותר כאשר תיעשה מן הסטרטוספירה. פיקאר עצמו, הוא שתכנן את הבלון החדשני ואת תא הלחץ. ב-1932, כשברשותו תא חדש המצויד במכשיר רדיו, הגיע אוגוסט פיקאר לגובה 16,940 מטרים. בשנים שלאחר מכן, כשהם משתמשים באותה הטכניקה אך בכדורים גדולים יותר, הגיעו הרפתקנים רוסיים לגובה 18,500 מטרים וכמה אמריקאים – לגובה 18,665 מטרים. בשנת 1934 הצטרף ז'אן ל"עסק" המשפחתי. הוא צירף אליו את אשתו הטייסת והמריא בחברתה לגובה 17,550 מטרים. בשלב זה חש אוגוסט פיקאר כי השמים הפכו מעט צפופים עבורו והוא הפנה את התעניינותו לכיוון ההפוך. עד לאותה תקופה נערכו כל צלילות העומק באוקיינוס בתאים הקשורים בכבל לספינה הממתינה להם. פיקאר החליט לטבול את הכדורים הפורחים שלו במים ועל-ידי כך להפוך את תאי הצלילה ניידים יותר ופחות תלויים בעזרה מלמעלה. הצמדתם של הבלונים לתאי הצלילה העניקה להם את האפשרות להיות קלים מן המים, דבר שהיווה מהפך בתחום זה. לאחר מספר נסיונות שנעשו בשיתוף עם הצי הצרפתי, נעכרו היחסים בין פיקאר ובין שותפיו. בנו של אוגוסט, ז'אן פיקאר, היה כלכלן, ועד לאותה תקופה התרחק מהרפתקאותיו המדעיות של אביו. בשנת 1953, עת שהה באיטליה לרגל עסקיו, פנו אליו אנשי אקדמיה כדי שיסייע כלכלית בבנייתו של תא צלילה חדש. ז'אן הזעיק את אביו לאיטליה, וכך, באוגוסט אותה שנה, התחרו במי הים התיכון שני תאי צלילה בצליללות עומק מרשימות; בטולון ערך הצוות הצרפתי את ניסוייו ובנאפולי השיקו אנשיו של פיקאר את תא הצלילה החדש שלהם. הצוות הצרפתי צלל לעומק 2,100 מטרים, ומיד לאחר מכן העמיק התא של משפחת פיקאר, שזכה לכינוי "טריאסט", לעומק 3,150 מטרים. אוגוסט חגג אז את יום הולדתו ה-69, וכאשר הודיע בנו על החלטתו לנטוש את הכלכלה לטובת המשך הרפתקאות הצלילה, הודיע אוגוסט על פרישתו. הצי האמריקאי מימן 26 צלילות של "טריאסט" בנמלי איטליה בטרם רכש את התא והעביר אותו לארצות-הברית. ז'אק פיקאר נסע גם הוא לארצות הברית ובינואר 1966 הגיע תא הצלילה לעומק המדהים של 10,916 מטרים. אוגוסט לא זכה להיות עד להישג זה. הוא מת מהתקף לב ב-24 במרס 1962 בלוזאן, שווייץ. בנו ובני משפחתו האחרים עסקו גם בשנים שלאחר מכן בצלילה, בכדורים פורחים (בן אחיו הקים מפעל המייצר אותם עד היום), ובאווירונאוטיקה.
|
אוגוסט פיקאר היה במובנים רבים "האסטרונאוט הראשון". ב-27 במאי 1931 המריא בחברת פול קיפפר בכדור פורח לגובה 15,781 מטרים, ומשם מנבכי הסטרטוספירה, התבונן על כדור הארץ המשתרע מתחתיו וחייך בסיפוק פורסם 2.9.08 |
מונטנגרו בסרטון
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3867
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )