ישראל ממעוף הציפור – חלק ב', המרכז

תקציר הפרק הקודם:
התכנית: לחצות את הארץ מהצפון ועד הדרום, לחוות את נופיה מזווית אחרת, של מעוף הציפור, ובאותה הזדמנות להכיר מקרוב כמה מאמצעי הרחיפה והתעופה ההולכים ומתווספים לשמי הארץ.

אמצעי התחבורה: כל אמצעי רחיפה ותעופה ספורטיבית שניתן היה לשלב במסלול, שזה אומר כמעט הכול חוץ ממטאטא של מכשפות או קופסה סגורה של ג'מבו ממרומי 30,000 רגל. הרעיון כאן הוא אמנם לחוות את הארץ מלמעלה אבל הכי קרוב שאפשר לטבע ולנוף.

היום הזה, שהחל עם כדור פורח בזריחה, נמשך ברחיפה חווייתית באזור מבוא חמה ומשם – באולטרלייט למנחת תנובות שבשרון, עדיין רחוק מלהגיע לסיומו. אתם מוזמנים להצטרף אלינו להמשך ההרפתקה בשחקים.

תחנה רביעית: סופר דריפטר מתנובות לעין ורד
אנחנו נוחתים במנחת תנובות, מנחת הבית של חברת "אומני הורייזן" בו פועלים גם בית הספר לטיסה ומכון הבדק למטוסי אולטרלייט, ופוסעים שוב על קרקע מוצקה, אבל לא לזמן רב: כאן ממתין לנו כלי תעופה מדליק במיוחד שנקרא "סופר דריפטר". הוא דומה יותר למטוס הראשון שבנו האחים רייט מאשר לכל דגם אחר של מטוס מודרני שאני מכירה: שני כסאות התלויים על צינורות אלומיניום, אליהם מחוברים מדחף, מיכל דלק כמו מהסרטים של פעם, מערכת הגאים פשוטה וכנף ממעל. וזהו פחות או יותר. אבל אל תתנו למראה שלו להטעות אתכם: הוא מצויד במנוע ארבע פעימות ולטוס עליו זה כמו לחוות את רכב השטח של המרומים.

סופר דריפטר, הכי קרוב למטוס של האחים רייט | צילום: אומני תעופה ספורטיבית

נסיעת המראה קצרה על שביל העפר, וכבר אנו מזנקים על גביו לשחקים. חשופים לחלוטין על הכיסא המעופף התלוי באוויר, בלי שום חופה או חיץ בינינו לבין המרחבים ואפילו בלי מעקה כלשהו להיאחז בו, דוהרים על ציפור הפלדה הססגונית שקורעת את השמיים מעל פרדסי השרון, מטעים, תלמים חרושים, שדות ירוקים והים המנצנץ לו באופק, אפופים בריחות של פריחה ומשב הרוח שלפעמים מכה בפנים ולפעמים מלטף, בהתאם לכיוון ולמהירות. אם האולטרלייט המחופה זה כמו לחוות הופעה טובה, הסופר דריפטר הוא כמו לחוות את כל זה, אבל בשיא הווליום. תרתי משמע.

בתוך הסופר דריפטר. כמו לחוות הופעה טובה בשיא הווליום

תחנה חמישית: טרקטורון מעופף (בקאי) מעין ורד
אנו נוחתים במנחת עין ורד. על דרך העפר כבר ממתין לנו יובל מ"נשר מצנחי רחיפה" עם הטרקטורון המעופף, המוכר גם בשם ממ"ג (מצנח ממונע גלגלי) או בקאי (על שם אחת החברות הראשונות שייצרו אותו), שהוא מין כלי טיס זעיר דו-מושבי, בעל שלדה עם גלגלים, מנוע של אולטרלייט ומצנח המייצר עילוי המשמש ככנף. הודות למבנה המצנח, האווירודינמיקה הפשוטה, המשקל הרב יחסית, טווחי ההיגוי המוגבלים ומהירות הטיסה הקבועה (כ-60-40 קמ"ש), הטרקטורון נחשב לכלי יציב שאינו מזדקר, שזה דווקא דבר חיובי כשמדובר בכלי מסוג כזה. למרות שהוא נראה כמעין הכלאה הזויה בין טרקטורון, מצנח ומכסחת דשא, על פי רשות התעופה האמריקאית למעשה זהו אחד מכלי הטייס הבטוחים בעולם.

בקאי, הכלאה הזויה בין טרקטורון, מצנח ומכסחת דשא | ציילום: גיל לופו

אני מעיפה מבט ספקני בכלי הזה, שבו אני אמורה לשים מבטחי תלויה בין שמיים וארץ, אך בכל זאת מטפסת למושב האחורי וחובשת את הקסדה הרביעית שלי להיום, אליה מחובר מיקרופון זעיר באמצעותו אוכל להתגבר על רעש המנוע והרוח ולתקשר עם יובל שתופס את מקומו בעמדת הנהג שבעוד רגע יהפוך לטייס. משיכה קטנה במצערת והטרקטורון מזנק קדימה בנסיעת המראה קצרצרה, המצנח הססגוני מתרומם ונפרש מעלינו והופ, אנחנו כבר באוויר. החוויה עדיין נראית לי מעט הזויה: כמעט כמו לרחף בשמיים באופניים של E.T. למעשה זה די מזכיר נהיגה ברכב, אלא שכאן אנו מתמרנים במרחב תלת מימדי בשמיים הפתוחים, חולפים נמוך מעל פרדסי השרון ושטחים חקלאיים שהבנייה המואצת הולכת ומכרסמת בהם, מגביהים מעל מושבי הסביבה הטובלים בירוק וממשיכים דרומה לאורך תוואי המוביל הארצי. רוח נעימה מלטפת את הפנים, נושאת עמה ריחות משכרים של פריחה. ממערב מרצד כחול הים, מצפון נחל אלכסנדר ובמזרח טובלים הרי שומרון בזוהר השקיעה, המאותת כי הגיעה העת לנחות בטרם תכסה אותנו העלטה. איזה סיום נפלא ליום רווי בנופים וחוויות.

תחנה שישית: במסוק מעל קו החוף למנחת ראשל"צ
היום השני במסע נפתח בחוויה אווירית בלתי נשכחת, כאשר אני מצטרפת אל אורי פרץ, טייס ומנכ"ל חברת "עדן תעופה", לטיסת היכרות במסוק. כבר למן הרגע הראשון אני מגלה כי מדובר בחוויית תעופה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי עד כה. כאן אין ריצת המראה על מסלול לצבירת מהירות, ולמעשה אין אפילו צורך במסלול כלשהו. המסוק פשוט מתרומם אנכית ומתנתק בקלילות מהקרקע הנותרת הרחק מתחתינו. היכולת הזו להמריא ולנחות אנכית כמעט מכל משטח אפשרי, החל מנקודה כלשהי בשטח שהגישה אליו בעייתית וכלה בגגות מבנים, היא אחד מיתרונותיו על פני כלי טיס אחרים. יתרון בולט נוסף של המסוק נעוץ ביכולת כמעט בלתי מוגבלת לתמרן במרחב, כפי שאורי שש להדגים לי שוב ושוב במהלך הטיסה.

הכותבת מטפסת למסוק. הזמנה לריקוד בשחקים | צילום: ליאור צור

אנו טסים נמוך מעל קו החוף, סמוך כל כך לגלי הים ולצמרות העצים שבדרך, עד שניתן לשאוף מלוא הריאות מניחוחם וכמעט לגעת בהם. מעט הלאה משם אנו מחרידים מרבצם כמה צבאים הפותחים בריצה מטרים ספורים מתחתינו. זהו חלק מהקסם של טיסה בגובה נמוך ממש בתוך הנוף והטבע, להבדיל מטיסה בתוך קופסה סגורה ממרום אלפי רגל.

בשלב הזה אורי מזמין אותי לריקוד. לא סתם ריקוד, אלא "ריקוד המסוק". אנו חגים מסביב לעץ במחול אינדיאני, כאשר חרטום המסוק מופנה כל העת לפנים, לכיוון הגזע תוך כדי הקפתו בטיסה לצדדים, ואז פוצחים עם המסוק בריקוד "הולה" סוער, המשלב הטיות בזויות חדות תוך תנועה לאחור ולצדדים במיומנות העולה על זו של לא מעט רקדנים עמם יצא לי לרקוד בעבר…

קו החוף כפי שהוא נראה מהמסוק. לטוס נמוך, ממש בתוך הנוף| צילום: גיל לופו

את הטיסה החווייתית הזו אנו מסיימים במנחת ראשל"צ, שם כבר ממתין לי רחמים מרציאנו עם האולטרלייט, שבו נמשיך בדרכנו דרומה. הרפתקאות הבוקר הזה, מסתבר, הן רק ההקדמה למה שעוד צפוי לנו בהמשך.

חלקו הראשון של הפרויקט:

		ישראל ממעוף הציפור – חלק א', הצפון המטרה: לחצות את הארץ מצפון לדרום, דרך השמיים. האמצעי: כל אמצעי הרחיפה והתעופה (חוץ ממטאטא של מכשפות או מטוס ג'מבו). התוצאה: הרפתקה יוצאת דופן ומרגשת, שמשלבת נופים ממעוף הציפור והמון אדרנלין. מיני סדרה מיוחדת למסע אחר אונליין, והפעם – הצפון