יפן – חשיבות הטבע בתרבות

עולם עסקים בלתי פוסק, סדר מופתי של נחילי אדם הנפלטים מרכבות דחוסות, ממהרים לשוב ממקום עבודתם, ושלטי ניאון ענקיים ונוצצים של מיטב מותגי האלקטרוניקה מקדמים את פני המטייל ביפן. אולם אפילו במרכז טוקיו הסואנת ובסביבתה ממתין טבע מדהים ביופיו: בפארקים רחבי ידיים, בגינות זעירות עד כדי אדנית שהטבע משתקף בהן במלוא הדרו, ובהרים מיוערים המקיפים את המטרופולין.

בארכיפלג היפני חמש עונות בשנה: קיץ, סתיו, חורף, אביב ועונת הגשמים, הנמשכת שלושה עד חמישה שבועות. למי שגדל בארצנו, שבה שתי עונות בולטות, קיץ וחורף, קשה לדמיין עד כמה משתנה יפן בתפאורותיה השונות עם התחלף מחזור העונות. פריחת הדובדבן האביבית היא אחד הסמלים של יפן ועילה לשפע חגיגות עממיות. קצת פחות מפורסמת היא השלכת היפנית, הקויו (מילולית: "עלים אדומים"). עם בוא הסתיו, בספטמבר, מתחילים עצי האדר היפניים לעטות שלכת בשלל גוני אדום, כתום וצהוב. אין פלא שבסופי שבוע סתוויים נוצרים פקקי תנועה אינסופיים בדרכי הרים נפתלות.

פריחת הדובדבן האביבית, מהסמלים הבולטים של יפן

הרגישות ותשומת הלב לעונות השנה מתבטאות בכל התחומים. בכל בית יפני מסורתי יש פינה מיוחדת הנקראת טוקונומה והמוקדשת לקישוט – בדרך כלל ציור וסידור פרחים – המדגיש את העונה. מכתבים רשמיים יחלו בדרך כלל בברכה עונתית טיפוסית. בסתיו, לדוגמה, ייפתח מכתב במשפט כמו: "מיום ליום אנו חשים ברוח הקרירה, מה שלומכם?". במהלך הקיץ נוהגים לשלוח גלויה, שבה שואלים הכותבים את מכריהם כיצד עובר עליהם החום.

גם האופנה משקפת את העונתיות. שום אישה יפנית שמכבדת את עצמה לא תלבש באביב או בקיץ קימונו עם דגם שלכת סתווי. לעתים די בפריחת השזיף כדי לבשר ששיא החורף חלף, וחיש מהר יסירו את בגדי החורף ממדפי החנויות ויחליפו אותם בבגדי אביב, עם דוגמאותיהם האופייניות.

הר פוג'י בשעת דמדומים

מחזוריות החורבן והלידה מחדש
הטבע היפני, היפה כל כך, נתון למחזוריות קשה של חורבן ולידה מחדש: יפן היא ארץ הררית, שבה הרי געש פעילים רבים – לפי הערכה מקובלת, יותר מארבעים. כתוצאה מכך יש באיים מעיינות חמים רבים וגם סכנות הטמונות בהתפרצויות געשיות תכופות ובפעילות סיסמית המביאה לכאלף רעידות אדמה בשנה. רובן אמנם אינן מורגשות, ורק אחת לעשרות שנים הן גורמות להרס ניכר, כמו רעידת האדמה שהחריבה חלקים מן העיר קובה (Kobe) ב־1995. כאשר רעש האדמה מתרחש בקרקעית האוקיינוס, נוצרים לעתים צונאמי, גלי גאות ענקיים השוטפים את היבשה ומותירים אחריהם חורבן והרס. המשמעות המעשית של כל אלה היא הרס רב ממדים של פני האדמה.

יפן היא ארכיפלג געשי, השוכן במערב האוקיינוס השקט וממזרח ליבשת האירו־אסייתית. שטח המדינה כ־378 אלף קילומטרים רבועים, בערך אחד חלקי עשרים וחמישה מגודלה של ארצות הברית ופי אחד וחצי מבריטניה. יפן מורכבת מכמה אלפי איים ואיונים. העובדה שהיא פרושה על פני כעשרים מעלות אורך מבטיחה גיוון אקלימי. בצפון יפן האקלים ממוזג ודומה לזה שבקוריאה ובסין, וככל שמדרימים, האקלים נעשה חם יותר. באיי ריוקיו
(Ryukyu) אקלים טרופי.

חורש עצי במבוק במקדש זן בקיוטו

הגיוון האקלימי הוא אחת הסיבות לעושר הרב של הצמחים ובעלי החיים המאפיינים את יפן. 66 אחוז משטח המדינה מכוסים יערות, ויש בה כ־4,500 מיני צמחים, מהם 1,600 אֶנְדֶמיים, ייחודיים ביפן. בעלי החיים פזורים ביפן באופן המעיד על ההתפתחות הגיאולוגית שלה, שבמהלכה התנתקו האיים מהגוש המרכזי האירו־אסייתי, שבו והתחברו אליו ושוב התנתקו ממנו. הרשימה החלקית הבאה מדגימה את המגוון הרב של בעלי החיים ביפן ואת פיזורם הבלתי שיטתי לאורכה.

מהאזורים החמים בדרום יפן הגיעו קופי המקוק היפניים, איילים יפניים, דובי ההימלאים וסנאים מעופפים ענקיים. מהאזורים הקרים, כנראה בתקופות קרח שבהן היה גשר יבשתי לצפון יפן, הגיעו בעלי חיים אחרים, כמו תת מין של הדוב החום ומינים אחדים של כלבי ים. בגלל בידודה הגיאוגרפי של יפן יש בה בעלי חיים אנדמיים, כמו סרו יפני (מין של עז). בעלי חיים מסוימים, כמו חתולי איריומוטה, נמצאים באחד מאייה הזעירים בלבד.

מפלים בקרבת העיר ניקו

מקדשי טבע לאלים
היפנים הביטו בטבע סביבם וניסו לחקותו: מראה עץ אורן הצומח בפסגות האלפים היפניים הוא מקור השראה למעצבי גנים ולאמני בונסאי. נראה שפולחן הטבע היה הבסיס לדת השינטוֹ היפנית. היפנים הקדמונים האמינו כי האלים (הקאמי) מעדיפים להימצא באתרים של טבע רב הוד, מעין מקדשי טבע עוצמתיים. כך, למשל, עץ עתיק ועב גזע נחשב קדוש, וכאות לכך הוא הוקף בחבל שאליו היו קשורים סרטי נייר גזורים. כדי לקרב את האלים לבני התמותה נבנו המקדשים במקומות של יופי טבעי. גני המקדשים וגנים בכלל, מעשה ידי האדם, תוכננו כחיקוי כמעט מושלם לטבע. בדרך כלל יש בהם מקווי מים, הרים ומפלים, בין אם באופן ממשי ובין אם בייצוגים סמליים.

לבעלי החיים ייחסו היפנים הקדמונים תכונות על טבעיות ופיתחו מיתולוגיה מרתקת המספרת את סיפוריהם. העגור והצב, למשל, מסמלים חיים ארוכים; השועל הוא שליח האלים, המסוגל להפוך לכל דמות שיבחר ולשטות בבני אנוש; גם האיילים הלבנים, שאותם אפשר למצוא בקרבת המקדשים בנארה (Nara), בירתה הקדומה של יפן, ובאי קינקזאן (Kinkazan), נתפשו כשליחי האלים.

המקדש המוזהב בקיוטו. רבים מהמקדשים ביפן נבנו במקומות של יופי טבעי

החיים בסמיכות לטבע והמשיכה אליו השפיעו רבות על היווצרות אלפי סיפורים נפלאים המכונים מוקשיבנאשי (מילולית: סיפורי פעם), שהם אוסף אגדות שבהן מככבים בני אנוש, בעלי חיים, שדים ורוחות רפאים. על רקע זה מפתיעה העובדה שבשפה היפנית העתיקה לא היתה לטבע מלה המייחדת אותו, והמלה שפירושה הר שימשה גם לציון הטבע בכללותו. עם חשיפתה של יפן לתרבות המערב קיבלה המלה שיזֶן (Shizen) בהדרגה את המשמעות הספציפית "טבע".

אין בכך לומר כי ליפנים לא היתה הבנה בטבע. להיפך. לכל אורך השנים הם גילו סקרנות כלפי עולם החי והצומח ביבשה ובים. טיבם של כל פטרייה במעבה היער, שרך, צמח או אצה במעמקי הים נבדק: האם הם אכילים, האם ניתן להפיק מהם צבע מסוים או אולי תרופה. ההיכרות האינטימית הזו של היפנים עם הטבע הפכה אותו לחלק בלתי נפרד מהעולם, מהתרבות, מהחיים.