ירוק וכתום – אלה שני הצבעים ששלטו ברחובות אמסטרדם ב"יום המלכה", החג הלאומי של הולנד ואחת מחגיגות הרחוב השמחות והצבעוניות ביותר באירופה. את הירוק תרמו עשרות אלפי פחיות בירה הייניקן מעוכות, שהיו פזורות בכל פינה בעיר; הכתום הוא צבע הבלונים, הבגדים, הכובעים, האיפור ולפעמים גם השיער של החוגגים – כצבעו של בית המלוכה ההולנדי, שמקורו בבית אוראנז' (Orange) הצרפתי.
באופן רשמי, נערכות החגיגות לציון יום הולדתה של מלכת הולנד; אבל מים רבים זרמו בתעלות אמסטרדם מאז נקבע יום ההולדת המלכותי כ"יום המלכה", וגרסת שנות התשעים לחג הלאומי מבטאת את רוחה המשוחררת של הולנד המודרנית. קשה להעלות על הדעת חגיגות מסוג זה לציון יום הולדתה של אליזבת מלכת בריטניה, למשל.
ב"ליל המלכה", המקדים את "יום המלכה", כבר התמלא הצנטרום (Centrum) של אמסטרדם בכ־200 אלף צעירים בני המקום. הלילה הזה שייך להם. הם השתלטו על הרחובות המרכזיים וחגגו בשתייה לשוכרה, בעישון חשיש ומריחואנה ובשילוב מקורי בין שירת הלל למלכה ומוסיקת דאנס.
הצירוף של סמים, אלכוהול ומוסיקה עלול ליצור רושם מוטעה. החוגגים ההולנדים אינם שיכורים כמו אוהדי ליברפול, אינם מסוממים כמו ג'נקיז בהארלם ואינם מתפרעים כמו גרופיז של להקות רוק. ברוב המקרים, גם אם הם מתנדנדים מעט, הם אינם אגרסיביים ואפילו לא מאבדים את נימוסיהם הטובים. המון בני אדם ברחובות – וכמעט אף אחד לא דוחף ולא מקלל. הם בעיקר שמחים, וחיוך ענק מרוח על פניהם.
תופעת הלוואי העיקרית לצריכת כמויות האלכוהול היא השתנה במקומות ציבוריים; בכל מקום עומדים הגברים ההולנדים ומטילים את מימיהם – מהגשרים לנהרות, על קירות הבתים, בפינות רחוב, על העצים. עיריית אמסטרדם ניסתה להילחם בתופעה באמצעות הצבת שירותים כימיים במקומות רבים בעיר, אבל לך תילחם במיליוני ליטרים של בירה.
לקראת שש בבוקר נערכים חילופי משמרות: חוגגי הלילה מתפזרים לאיטם והולכים לתפוס כמה שעות שינה לקראת יום החגיגות, ואנשי הדוכנים מתחילים לתפוס את מקומם. הדוכנים הללו הם אחת האטרקציות של יום המלכה. למשך יום אחד הופכת הולנד כולה, ואמסטרדם במיוחד, לשוק פשפשים גדול. המוני הולנדים מוציאים דוכנים לרחובות ומוכרים מזון, תכשיטים, יצירות אמנות ומלאכת יד, בגדים משומשים, כלי בית ישנים, וכמובן – בירה.
מסורת מקומית גורסת, כי מקור החגיגה בימי הביניים, כאשר לאזרחים מן השורה היה קשה להשיג רשיון רוכלות, ורק פעם בשנה יכלו התושבים לסחור ללא רשיון – ביום ההולדת של המלך או של המלכה. גלגולה המודרני של המסורת מתבטא לא רק בכך שלכל אחד מותר למכור כל מה שעולה על דעתו, אלא גם בכך שהמכירות ביום הזה פטורות ממע"מ וממיסים אחרים.
קצת לא נעים להשבית את השמחה על גלגולה של מסורת מימי הביניים לשוק פשפשים מודרני, אבל בדיקה היסטורית מעמיקה מעט יותר מגלה שאין זה אלא מיתוס מודרני. מעולם לא נחגג בהולנד יום הולדת של מלך או מלכה לפני זמנה של המלכה וילהלמינה. וּוילהלמינה, מה לעשות, נולדה רק ב־1880.
וילהלמינה, יוליאנה, ביאטריקס
ההיסטוריון פרופ' מיכאל הרסגור מספר כי יום המלכה הראשון נערך ב־1890, עם הכתרתה של וילהלמינה, בהיותה בת 10 בלבד. כמו בבתי מלוכה אחרים, יורש הבן, גם אם אינו בכור, את הכתר. אך זה כמה דורות שבבית המלוכה ההולנדי נולדות רק נסיכות. וכך, מאז הכתרתה של וילהלמינה, נמצא שרביט המלוכה ההולנדי בידי נשים, אחרי מאות שנים של מלוכה גברית. את וילהלמינה החליפה בִּתה יוליאנה, ואחריה חבשה את הכתר בתה ביאטריקס, המלכה הנוכחית, שחגגה השנה את יום הולדתה השישים.
מאז 1948 חוגגים ההולנדים את יום המלכה ב־30 באפריל, שהוא דווקא יום הולדתה של המלכה יוליאנה. ב־1980, כשהתיישבה ביאטריקס על כס המלכות, היתה המלכה הפורשת יוליאנה עדיין בחיים (והיא עדיין חיה, גם אם מעט סנילית). ביאטריקס בחרה לחלוק כבוד לאמה, והשאירה את יום המלכה בתאריך הולדתה. סיבה נוספת לשימור התאריך מצביעה על האופי המתחשב של ביאטריקס בנתיניה: היא נולדה בחודש ינואר הקר; והרבה יותר נעים לחגוג ברחובות באפריל האביבי.
אחרי שתפנה ביאטריקס את כס המלכות, ייאלצו ההולנדים להתמודד עם מצב חדש: לביאטריקס אין בנות. היא אם לשלושה בנים, ויורש העצר הוא הנסיך הג'ינג'י, ווילֶם אלכסנדר. איש אינו יודע אם כאשר יעלה למלוכה יהפוך יום המלכה ליום המלך. בעניין התאריך, לא נראה שצפויה בעיה: ווילם נולד ב־27 באפריל, שלושה ימים בלבד לפני המועד הרשמי לחגיגות; ואם ביאטריקס הסכימה שיחגגו את יום הולדתה באיחור של יותר משלושה חודשים, הוא מן הסתם לא יתנגד – למען המסורת – לאיחור של שלושה ימים. אגב, לפי הרכילות החמה, אלכסנדר, כיום בן 31, כלל אינו רוצה להיות מלך. הרכילות המרושעת אף מציינת את משקלו הרב, וקובעת כי הוא שמן מכדי למלא את התפקיד הייצוגי החשוב.
יום המלכה אינו רק יום הולדת, אלא גם מעין מקבילה ליום העצמאות. להולנדים אין יום עצמאות רשמי, ובמקומו הם מציינים שני מועדים: ב־30 באפריל חוגגים את יום המלכה וב־5 במאי את יום השחרור מהכיבוש הנאצי, שהוא בעל אופי רשמי וטקסי יותר.
המלכה יוצאת לפרובינציה
בבוקר התחילו לצוץ הדוכנים. בשנים עברו נהגו בעלי הדוכנים לפרוס את הסחורה כבר בשלוש לפנות בוקר, כדי לתפוס מקום טוב. השנה התירה להם עיריית אמסטרדם להציב את מרכולתם רק בשבע. ההולנדים לקחו את זה קשה. בעשר בבוקר כבר בקעה מוסיקת דאנס רועשת מרמקולים ברחבי העיר השלווה בדרך כלל. יום המלכה הוא שבתון מלא. מרבית החנויות סגורות, האנשים יוצאים לרחובות ואמסטרדם משותקת לחלוטין. הכל שובת, אפילו התחבורה הציבורית. גם לו רצו נהגי החשמליות (הטראם) להפעילן, נראה כי הם היו מתקשים בכך מאוד: משעות הבוקר גדשו נחשולי אדם את רחובות העיר בחגיגה ענקית של אלכוהול, אוכל והתרוממות רוח. "נחשולי אדם" אינו ביטוי ציורי בלבד: כ־600 אלף איש חגגו השנה ברחובות העיר הקטנה. בשנים עברו השתתפו בחגיגות יותר מ־750 אלף איש, ובעיתונים המקומיים הסבירו את הירידה התלולה במספר המשתתפים באקלים הקר ששרר השנה וכן בגזירה של העירייה לגבי שעת ההצבה של הדוכנים.
כיכר דאם המפורסמת היתה מרכז החגיגות, והמונים נהרו ממנה ואליה ללא הרף. בלב הכיכר הוקם לונה פארק נייד, וגלגל ענק, גדול במיוחד, העלה את האמיצים למרומים, כדי לצפות על העיר מלמעלה. באחדים מהרחובות עמדו האנשים בפקק תנועה אנושי והמתינו דקות ארוכות בקור, רק כדי לפסוע כמה צעדים קדימה, ולהיעצר שוב.
גם ב־Rembrandtplein (כיכר רמברנדט) וב־ Leidseplein (כיכר ליידסה) הצטופפו אלפים, וברחובות רבים הוצבו במות למופעים ונפתחו רחבות לריקודים. בכל הרחובות, הכיכרות והפארקים המרכזיים הוצבו דוכנים, ובפאבים ובמועדונים קטנים רקדו ההולנדים ושרו שירי עם. בתעלות שטו סירות שהפכו לבמות בידור מאולתרות, ועליהן נערכו מסיבות צפות. מדי פעם עגנו בגדת התעלה, נפרדו מחוגגים עייפים וצירפו לחגיגה רוקדים נוספים.
בשעות הצהריים כבר הפכה אמסטרדם כולה לקרנבל עצום וססגוני, צבוע בהרבה כתום, הצבע הלאומי. כך גם אפשר היה להבחין בקלות יחסית בין תיירים (והיו הרבה כאלה) לבני המקום: ההולנדים מצטבעים בכתום, לובשים כתום, חובשים כתום, מפריחים בלונים כתומים. רק הדגל, הפלא ופלא, נשאר בצבעי האדום־כחול־לבן. המסורת מספרת כי במאה ה־17 היה צבע הדגל כחול־לבן־כתום, אבל הצי ההולנדי המפואר גילה כי צבע התפוז דוהה בשמש, והחליפו באדום. נבחרת הולנד בכדורגל, לעומת זאת, שמרה אמונים לכתום המסורתי של בית אוראנז'.
א־פרופו מסורת: מדי שנה עורכת המלכה ביקור מלכותי באחת מערי המדינה. השנה יצאה ביאטריקס לעיר העתיקה זוטפן (Zutphen) שבמזרח הולנד. תושבי העיר חיכו לה ברחובות, מנופפים בדגלי האדום־כחול־לבן, ובכל רחבי המדינה צפו בה בטלוויזיה, בשידור ישיר. רק עניין קטן העיב על השמחה: המלכה לבשה שמלה בירוק־ליים וכובע ירוק תואם; ראש עיריית זוטפן, גם היא אשה, הפתיעה בשמלה באדום צועק וכובע תואם, שהאפילו על בגדי המלכה. רבים הביעו פליאה, כיצד לא תואם מראש עניין חשוב כל כך.
יום כתום, יום ורוד
בעשורים האחרונים, מאז הפכה אמסטרדם לבירת הגייז של אירופה, נוספה ליום המלכה משמעות נוספת. חגיגות יום המלכה משמשות מעין יום גאווה נוסף של הקהילה ההומוסקסואלית והלסבית באמסטרדם, אליה מצטרפים גייז מרחבי המדינה וממדינות נוספות באירופה. גם שמו של החג – queen day – תרם לכך (queen היה בעבר כינוי גנאי להומוסקסואלים נשיים. בעשורים האחרונים, עם התעצמות כוחה והעלייה בביטחון העצמי של הקהילה ההומוסקסואלית, אימצו הגייז עצמם את המושג, והפכו אותו משם גנאי לכינוי חיבה).
חגיגות יום המלכה שלהם לא נערכו בנפרד, אבל ברחובות של הגייז בעיר – בעיקר ב־Kerkstraat וב־Regulierdwarsstraat – נשמעה המוסיקה הטובה ביותר, נצפו הריקודים הסוערים ביותר, וגייז וסטרייטים חגגו יחדיו בהופעות דראג. באמסטרדם, לאף אחד לא ממש אכפת מהן הנטיות המיניות שלך. זו, אגב, העיר היחידה בעולם שהקימה אתר הנצחה מיוחד להומוסקסואלים שנרדפו ונרצחו על ידי הנאצים – ההומו־מונומנט – משולש גרניט מרשים, שמזכיר את המשולש הוורוד שחויבו הומוסקסואלים לענוד במחנות הריכוז הנאציים.
על שפת נהר האמסטל, קרוב מאוד לכיכר רמברנדט, חגגו הגייז המבוגרים יותר, רבים מהם בבגדי עור, ובכיכר עצמה חגגו הלסביות עם כוסות בירה ביד. באחד הרחובות הציעו שני דראג־קווין שירותים מסודרים לחוגגים. על השלט במקום צוין מחירון מפורט – השתנה: גילדן אחד בלבד; חירבון: 2.5 גילדן; שיחה: חצי גילדן; גילוח: 25 גילדן; אוננות: חינם, על חשבון הבית. בנוסף לכך, נמכרו במקום קונדומים, טמפונים וכמובן – אלכוהול.
עוגיות חשיש ומדיניות הסמים בכל הדוכנים בעיר הציעו שתייה (אלכוהול, אלכוהול, אלכוהול, ומיץ תפוזים סחוט), מזון ודברי מתיקה. בקופי שופס (coffee shops), המוכרות בהולנד בעיקר כחנויות לממכר חשיש ומריחואנה, הציעו לחוגגים ג'וינטים מוכנים בחמישה גילדן ועוגיות חשיש (space cake) בעשרה.
זה המקום לסלק כמה אי־הבנות לגבי מדיניותה הרשמית של הולנד בנוגע לשימוש בסמים. בניגוד לדעה הרווחת, השימוש בסמים אסור על פי חוק. עם זאת, כל המבקר באמסטרדם אינו יכול שלא להבחין ב"קופי שופס", המוכרות באופן גלוי חשיש ומריחואנה. פרופ' חנן פרנק, החוקר את הנושא ויליד הולנד בעצמו, מסביר את הסתירה לכאורה: "מצד אחד, זוהי ארץ ליברלית. ההולנדים מטילים על התושבים את האחריות למעשיהם. מצד שני, הם מודעים לנזקים שעלולים להיגרם לאוכלוסיה כתוצאה משימוש בסמים: נזקים בריאותיים, חברתיים ובעיקר כלכליים, שהרי ההולנדים הם עם של סוחרים טובים.
"כבר בשנות השישים הם הגיעו למסקנה שאמנם יש חוק, אבל עדיף לא לאכוף אותו, כל עוד מדובר בסמים קלים (חשיש ומריחואנה) וכל עוד מדובר בכמות לצריכה אישית, שהוגדרה סביב 30 גרם. המשטרה ההולנדית מבינה, שככל שאוכפים את החוק ביתר חומרה, כך מחדדים את הבעייתיות. אם המשטרה עורכת פשיטה ותופסת את הספקים – מחיר החומר עולה. כשעולה המחיר – גם הרווחיות עולה, ונוצר דור חדש וגדול יותר של ספקים, ובסופו של דבר ייצא הרווח בהפסד".
ההולנדים, עם מעשי, תקפו את הנושא מזווית אחרת מזו המקובלת במרבית ארצות המערב. מצד אחד, הקשיחו מאוד את מדיניות הענישה ביחס לסמים קשים (הרואין, אופיום, קוקאין וכו'), אך במקביל התירו את המכירה ואת השימוש בכמויות קטנות של סמים קלים יותר לצריכה אישית. כך הוקמו בתי הקפה הנתונים לפיקוח, שבהם ניתן למכור, לקנות ואף לעשן סמים קלים, כל עוד מקפידים על מכירה של סוג אחד בלבד של חשיש, הנקרא Cannabis Sativa Hollandica, שהמקומיים מכנים אותו Nederwied. "הזן הזה", מסביר פרופ' פרנק, "הוא בעל פוטנטיות נמוכה יחסית לווריאנטים אחרים של הצמח", או במלים פשוטות: חלש יותר.
כצפוי, מדיניות זו שנויה במחלוקת, במיוחד בקרב שכנותיה של הולנד, גרמניה וצרפת, החוששות מכניסה של סמים לשטחן דרך הגבולות האירופיים הפתוחים. ההולנדים דווקא רואים במדיניות זו הצלחה גדולה. צריכת הסמים הקשים לא עלתה מעבר לזו המקובלת במדינות מערביות אחרות, ולפי דיווחים מסוימים אף ירדה. למעשה, כמות המכורים לסמים קשים בהולנד נמוכה אפילו מזו של שוויץ (1.6 לכל מאה אלף לעומת 5.3).
למדיניות ההולנדית יש גם היבטים כלכליים. המגאזין הכלכלי "פורבס" הקדיש באחרונה כתבה לנושא, ובה תיאר את ההשלכות הכלכליות של המצב: "ראשית, הממשלה גובה מיסים עקיפים ממכירת הסמים הקלים, וזהו רווח נטו משוק שלא שילם מיסים בעבר. שנית, יש רווח במטבע חוץ. בעבר, הוברחו הסמים הקלים להולנד ממרוקו, מאפגניסטאן ומתורכיה; כלומר, ההולנדים הוציאו מט"ח לצורך רכישת סמים. היום מותר להולנדים לגדל בעצמם כמויות מוגבלות של מריחואנה, וכך 65 אחוזים מ־500 מיליון הדולר של שוק הסמים הקלים בהולנד מקורם במגדלים הולנדים זעירים, שהתמחו בשיטות לגידול השתיל למרות מזג האוויר הקר".
להערכת המגאזין "פורבס", 25 אחוזים מהכנסות התיירות של הולנד, כ־1.3 מיליארד דולר בשנה, מקורן ב"תיירות סמים". בין יתר האטרקציות המוצעות למבקרים בהולנד ניתן למנות את היריד השנתי, הנערך בנובמבר ומוקדש לנושא הסמים: שיטות גידול, מכשירים ואף טעימות של זנים חדשים, שפותחו על ידי חקלאים המתמחים בנושא.
ריקוד אחרון ופרידה
עד תשע בערב, אז מתחילה החשיכה לרדת על אמסטרדם, נמשכו חגיגות יום המלכה במרץ רב. בסביבות 11 בלילה התחילו הרחובות להתרוקן. מי שכוחו עוד היה במותניו נכנס למועדוני הריקודים – בהם הסם הפופולרי ביותר כיום, למרות שאינו חוקי, הוא אֶקְסְטַזי – ובשעות הבוקר המוקדמות ניסה למצוא את דרכו הביתה.
את מקום החוגגים ברחובות כבר תפסו מאות עובדי ניקיון. אחת ממשימותיהם המרכזיות היתה לחלץ באמצעות מטאטאים את עשרות אלפי פחיות ההייניקן הריקות מפסי הרכבת הקלה. למראה כמויות האשפה שכיסו את העיר, אפשר היה לצפות שיעברו שבועות עד שתחזור אמסטרדם למראהָ הרגיל; אבל בבוקר שלמחרת התעוררו התושבים לעוד יום של שגרה: הרחובות היו נקיים, התחבורה הציבורית פעלה כתקנה, משרדים וחנויות היו פתוחים לקהל, וב"קופי שופס" המשיכו למכור ג'וינטים מגולגלים ועוגיות חשיש. סתם עוד יום של חול באחת הערים הליברליות, הנעימות והכתומות ביותר בעולם.