אם חשבתם שיוון היא רק אתונה או איים שטופי שמש, אתם לא יודעים מה מחכה לכם: הפנינים היפות ביותר של יוון נמצאות, לדעת רבים, דווקא במרכז המדינה ובצפונה, באזור המכונה יוון ההררית. כאן תגלו רכסי הרים, יערות והרבה מאוד מים, ובלב הנופים המפעימים פזורים כפרים קטנים ומסורתיים ולהשלמת החוויה – שמחת החיים, המוזיקה הסוחפת והאוכל הנהדר. הנה כמה סיבות טובות למה כדאי לטייל דווקא ביוון ההררית. אחרי שתקראו, ויותר מזה, אחרי שתטיילו באזור, תתפלאו למה לא הגעתם לכאן קודם.
חשבתם שיוון היא רק שמש וחופים? חכו עד שתגיעו לצפון יוון ותגלו הרים בגובה 2,300 מ' | צילום: צחי גלובין
בגלל ההפתעה
"וואו", זאת המילה הראשונה שרוב המטיילים אומרים מיד אחרי שיורדים מהכביש המהיר, המוביל מאתונה לכיוון צפון. וגם המילה השנייה. והשלישית. התחושה העיקרית היא של הפתעה. גם אם חשבתם שאתם מכירים היטב את יוון, אחרי נופש ברודוס, טיול בכרתים או סוף שבוע באתונה, תגלו עולם אחר לגמרי. כשעתיים טיסה מישראל בסך הכל, ונסיעה לא ארוכה מאתונה, ואתם מוקפים בנופים מפתיעים ושובי לב: הרים, יערות, נחלים, כפרים אותנטיים. למרות שאולי תחשבו על שווייץ, זוהי יוון, על כל הטוב המשתמע מכך – מהמוזיקה ועד האוכל.
אגם פלסטירה. במהלך הטיול ביוון ההררית לא תפסיקו להגיד "וואו" | צילום: אייל דואר
בגלל הנופים
לאן שלא תסתכלו תראו ירוק וכחול: מצד אחד היערות, החורשות וכרי העשב, ומנגד, כחול השמיים, האגמים והנהרות. יוון ההררית כשמה כן היא, עם פסגות וקניונים, מפלים, אגמים ונחלים צלולים. חבל אבריטניה (Evrytania), במרכז יוון, זכה לכינוי "שווייץ של יוון ההררית", בשל ההרים בעלי הפסגות המחודדות, היערות והכפרים הקטנים הפזורים במורדות ההרים. הגובה המרבי של פסגות האזור הוא כ-1,700 מטר, אבל התחושה היא שאתם נמצאים הרבה יותר גבוה, והנופים הנשקפים מכל עבר יגרמו לכם להחסיר פעימה.
שווייץ או יוון? הנופים ביוון ההררית יזכירו לכם מחזות רחוקים | צילום:צחי גלובין
בגלל המים
תשכחו מהנופים הצחיחים שמאפיינים כמה מאיי יוון. במרכז המדינה ובצפונה רואים המון, אבל ממש המון מים. אחרי שהתפעלתם מהנחלים הרבים, מגיעה שעתם של מפלי פנטברכי (Panta Vrechi), המכונים "מפלי הגשם הנצחיים". ההגעה למפלים, שנופלים מקירות הקניון, מצריכה הליכה במים עד הברכיים, חוויה מיוחדת במינה. וכשמגיעים למפלים עצמם, היופי רב כל כך עד שהבעיה העיקרית היא איך להתנתק מהם ולהמשיך הלאה… פנינת יופי נוספת היא אגם פלסטירס (Plastiras), שצבע מימיו כחול עמוק והוא מוקף בפסגות של הרי הפינדוס. בחורף, כשהפסגות מכוסות בשלג, המראה דרמטי במיוחד.
נהר הוידומטיקס. יוון ההררית שופעת מים ולא שלא תגיעו תמיד תגלו אגם, נהר, נחל או מפל | צילום: אייל דואר
מעל הנחלים והנהרות נמתחים גשרים מהתקופה העות'מאנית (רק אל תקראו להם "גשרים תורכיים" בנוכחות תושבי האזור, ממש כמו שלעולם אל תבקשו מיווני לשתות "קפה תורכי"…). גשרי האבן המקושתים מוסיפים לתמונת הנוף הייחודית. יפים במיוחד הם גשר קלידוניה, גשר קאלוגריקו וגשר קוקורי.
5. גשרי האבן העתיקים מוסיפים חן מיוחד לאזור | צילום: אייל דואר
בגלל הכפרים
גם אם הגעתם מצוידים ברשימה ארוכה של מקומות לראות ודברים לעשות, יש סיכוי טוב שברגע שתגיעו לכפר היווני הראשון תרצו להשתקע בו, או לפחות לבלות בו שעות ארוכות – לטייל בסמטאות, לספוג את האווירה, לשבת עם הזקנים בבית קפה מקומי. בכיכר המרכזית תמיד תגלו כנסייה ציורית, מזרקה, עץ דולב עתיק יומין שמצל על סביבתו.
הכפרים של חבל אבריטניה מהווים הצצה לעולם הולך ונעלם. רוב רובם של הצעירים עזבו, בכל כפר נשארו ארבעה או חמישה זוגות של זקנים. אבל גם עם מספר תושבים זעום, הכפרים שמורים ומטופחים, עם בתים מקסימים, שחלונותיהם מעוטרים בתריסים ואדניות של שתילי גרניום, ולצד הבית גינת ירק קטנה. אחד הכפרים היפים באזור הוא מגאלו חוריו, הממוקם על מורדות הר, מוקף ביערות אורנים ובפלגי מים.
פפינגו, אחד מכפרי זגוריה. גם הכפרים שנותרו בהם רק כמה זקנים מטופחים להפליא | צילום: אייל דואר
יפים אף יותר הם הכפרים של חבל זגוריה בצפון יוון. גם כאן לא נותרו הרבה תושבים, אבל הכל נקי ומטופח, עם אדניות פורחות וגפנים שמשתרגות על קירות הבתים. הבתים בזגוריה בנויים מאבן מקומית עם גגות אבן משופעים, מראה המאפיין את כל הבנייה, כולל בתי המלון הכפריים. ואיזה נוף מסביב! אם באבריטניה חלמתם להישאר עוד כמה שעות בכפר, כאן העזיבה קשה אף יותר. רק ההבטחות שמחכות בהמשך הדרך מקלות על הפרידה.
בגלל קניון ויקוס
אי אפשר לכתוב על יוון ההררית בלי לתת תשומת לב מיוחדת לקניון ויקוס (Vikos) שבחבל זגוריה. אולי תופתעו לגלות, שזהו הקניון העמוק בעולם ביחס לרוחבו, והוא אף מחזיק בשיא גינס על כך. מעל קרקעית הערוץ מתנשאים קירות תלולים לגובה של עד אלף מטר. בתחתית הקניון זורם נהר וידומאטיס, אחד הנהרות הצלולים באירופה. מי הטורקיז שלו צלולים כל כך עד שאפשר לראות היטב את חלוקי האבן שעל הקרקעית. אם תסתכלו טוב תגלו בין האבנים את הדגים המסתתרים מפני הציפורים, שלא יתפסו אותם… גם ביום החם ביותר בשנה מימי הנהר קרים להפליא, שבע מעלות בסך הכל.
קניון ויקוס, הקניון העמוק בעולם ביחס לרוחבו | צילום: אייל דואר
בגלל מטאורה
קשה להצהיר על אתר אחד יפה מכולם, ובכל זאת נסתכן ונאמר שגולת הכותרת של הטיול באזור היא מטאורה. ביוון לא חסרים מנזרים מרשימים, אך מנזרי מטאורה עולים על כולם. פירוש השם "מטאורה" הוא בין שמיים לארץ, וכשמגיעים למקום מבינים בנקל את פשר השם. במטאורה יש כשישים עמודי סלע תלולים, תופעת טבע מרשימה בפני עצמה, המוקפים ביערות של עצי אלון ודולב. על הצוקים האלו נבנו בימי הביניים מנזרים מבודדים, הנראים כתלויים בין שמיים וארץ. באותן השנים הנזירים הגיעו לפה כדי להתבודד, והטיפוס למנזרים היה אפשרי רק באמצעות סולמות וחבלים, מה שהבטיח ניתוק ובידוד מוחלטים.
מנזרי מטאורה תלויים בראשי צוקים, בין שמיים לארץ | צילום באדיבות MEDRAFT
היום המנזרים באתר נגישים יותר (אם כי הטיפוס לחלקם יותיר אתכם קצרי נשימה), וזהו יותר אתר תיירות ופחות דתי. אבל המנזרים עדיין פעילים ומרתק לבקר בהם. במקום פועלים שישה מנזרים, ארבעה מהם של גברים ושניים של נשים, ולכל אחד אופיו המיוחד. מנזר מגאלו מטאורו הוא הוותיק והגדול מבין המנזרים, מנזר אגיוס סטפנוס, בו מתגוררות נזירות, הוא הנגיש מכולם, והוא משמש גם כמוזיאון, ומנזר אגיאס טריאדס הוא המרשים ביותר והקשה ביותר לגישה.
בגלל האתגר
הנתונים הטבעיים של האזור משמשים כר פורה להרפתקאות בטבע, מטיולי הליכה ועד נסיעות ברכבי שטח. הג'יפים מאפשרים, בראש וראשונה, להגיע למקומות שאינם נגישים לכלי רכב רגילים. למפלי הגשם הנצחיים, למשל, אפשר להגיע רק ברכבי שטח. דרכי השטח אינן מאתגרות במיוחד והן נוחות לנהיגה גם למי שמעולם לא ישב מאחורי הגה של ג'יפ. אלו דרכים נופיות מאוד, ואם לא תנאי השטח, הרי שהנופים מסביב יקפיצו לכם את האדרנלין.
רפטינג בנהר מוקף בצמחייה, אחת מהחוויות הטיול | צילום באדיבות MEDRAFT
רפטינג זאת עוד אחת מהחוויות שהאזור מציע, כמו גם ויה פרטה, טיפוס בעזרת סולמות ויתדות על מצוקי סלע במערה השחורה, דיווש באופני מים באגם פלסטירה וירי בחץ וקשת.
דיווש באופני מים באגם פלסטירה | צילום: צחי גלובין
האוכל
האוכל ביוון הוא חגיגה אמיתית, ואזור צפון יוון אינו יוצא דופן מהבחינה הזאת. האוכל כאן פשוט, טרי וטעים מאוד: בכל מקום תוכלו להזמין סלט יווני מירקות טריים עם "טעם של פעם" וגבינת פטה נהדרת. ואחרי הסלט מגיע תור הממולאים: חצילים, פלפלים, קישואים, כרוב, עלי גפן – נראה שאין ירק בגינה היוונית שלא זוכה למילוי טעים להפליא. ואי אפשר לוותר על המוסקה – שכבות של חצילים, עגבניות ובשר טחון.
האוכל היווני, מהסלט הטרי ועד הקינוחים המפתים, הוא בגדר חגיגה של ממש | צילום: צחי גלובין
וביוון, איך אפשר בלי דגים? בנחלים ובנהרות של יוון ההררית יש שפע של דגי מים מתוקים – קשה לחשוב על תענוג גדול יותר מלשבת במסעדה הממוקמת על גדות נחל או נהר ולאכול דג פורל טרי על הגריל. כבר אמרנו שהכי פשוט זה הכי טעים? וכמובן הצזיקי, יוגורט מקומי עם מלפפונים, שום ועירית קצוצה שאוכלים בכל מקום, הגרסה המקומית לחומוס… ומה לקינוח? אותו יוגורט מקומי סמיך, אלא שהפעם מעורבב עם מעט דבש או עם ריבה של פירות יער. תענוג.
_____
תודה לצחי גלובין, מדריך ראשי ב-MEDRAFT, על עזרתו בהכנת הכתבה