טרק הבאבא פס (Bhaba Pass Trek), בין ספיטי לקינור, הוא אמנם קצר יחסית – הוא נמשך חמישה ימים – אך הוא מציע בפרק זמן קצר זה נופים רבים ומגוונים וחוויה בלתי נשכחת. ספיטי ועמק קינור נמצאים במדינת הימאצ'ל פאראדש (Himachal Pradesh) שבצפון הודו, הנופים בהם שונים מאוד. אזור ספיטי (Spiti) מאופיין בנוף מדבר גבוה והוא מוקף בפסגות ההימלאיה המושלגות. האוכלוסייה היושבת בו היא בעיקר טיבטית, דבר המתבטא בצורת הבנייה וניכר במקדשים, הסטופות והגומפות שבכל עיירה וכפר. בעמק קינור (Kinnaur) הנוף צבוע בירוק עז של שדות, יערות, מטעים ופרחים. גם כאן פסגות הרים מבצבצות מכל עבר. במהלך הטרק המטיילים זוכים ליהנות במשך יומיים וחצי מהנוף המדברי של ספיטי, ובשאר הזמן מהנוף הירוק והמשגע של קינור, כאשר הניגוד בין האזורים מעצים את החוויה.
את הטרק ניתן להתחיל או מהכפר מוד (Mud) בספיטי ולסיים בכפר קאפנו (Kafnu) שבעמק קינור, ואפשר גם להתחיל בקינור ולסיים בספיטי. אנחנו בחרנו להתחיל בספיטי. אל נקודת ההתחלה הגענו דרך מנאלי בנסיעה ארוכה ארוכה לקאזה (Kaza), בירת ספיטי, שנמצאת בגובה 3,500 מ' מעל פני הים. נשארנו באזור יום נוסף כדי להתאקלם לגובה ואת הזמן ניצלנו לביקור במנזר קי ובכפר קיבר. ביום השלישי המשכנו, עם עצירה בדרך במנזר דאנקאר, אל הכפר מוד, נקודת ההתחלה של הטרק. מזג האוויר בהרי ההימלאיה לא יציב, ולמרות שהגענו בעונת הטרקים, גשם במקומות הנמוכים ושלג בגובה ליוו אותנו החל מהיציאה ממנאלי ועד ההגעה למוד, ואף עיכבו את היציאה, עד כדי חשש לביטול הטרק. אבל כמו שתמיד קורה בהודו, בסוף הכל מסתדר, וכשצריך – השמש זורחת. הכפר מוד יושב בגובה של 3,750 מטר, דבר הניכר בקצב ההליכה ובתחושה כללית. כל טיפוס במדרגות וכל קימה ממצב של שכיבה או ישיבה לעמידה נעשה בקצב איטי יותר בגלל דלילות החמצן בגבהים. מוד יושב בנוף יפההפה וגם מי שלא יוצא לטרק כדאי שיגיע לכאן. התושבים נעימים ומסבירי פנים ובכפר יש כמה אכסניות ומסעדות, ובהחלט אפשר לטייל באזור.
היום הראשון של הטרק הוא, פלאי פלאים, במגמת עלייה. הליכה איטית, אבל הנופים המשגעים של עמק פין (Pin), בו יושב הכפר מוד, משכיחה במעט את המאמץ הפיזי. למרות שהשמש זורחת והשמים כחולים, רוח קרה מצליפה בפנים ומייבשת את השפתיים, אבל העיניים גומעות בשמחה את נופי הבראשית מסביב. לאחר כשבע שעות הליכה מגיעים אל המחנה הראשון. כל עוד השמש זרחה, היה חמים ונעים. ברגע שהיא שקעה, זה היה סימן ללבוש את מיטב ומירב שכבות הביגוד, לאכול אוכל חם, להתחפר בשק שינה ולרעוד מקור בשקט. ביום השני חיכינו שהשמש תזרח על המחנה, מסרבים לצאת מהאוהלים ושקי השינה לפני שקרניה יחממו מעט את האוויר הצונן. ארוחת בוקר, קיפול המחנה, ואנחנו בדרכנו אל מחנה הבסיס של הפס (pass, מעבר הרים). הליכה של חמש שעות בנוף מדברי-סלעי צחיח, כשפסגות מושלגות ענקיות מזדקרות מולנו, מביאה אותנו אל מאהל היום השני. ממנו רואים בבירור את הפס אותו אנו עתידים לחצות מחר. הקור כאן קשה, אבל הנוף מדהים. גם כאן נוהל "יורדת השמש, מתחפרים נגד הקור" עובד. אכלנו את ארוחת הערב והלכנו לישון מוקדם (לא שיש יותר מדי מה לעשות כאן אחרי שהשמש שוקעת), לקראת היום הגדול שמחכה לנו מחר – חציית הפס בגובה 4,850 מ'.
לכאורה, נראה היה שחציית הפס תהיה סבירה, מה שהתברר כטעות כבר לאחר שעת ההליכה הראשונה ביום השלישי. שיפוע העלייה החד מאוד והשלג שירד יומיים-שלושה לפני כן הפכו את המסלול למאתגר ביותר. רוח חזקה בפנים וצעידה בשלג שהגיע עד מעל הברכיים בצירוף עם גשם מעורב בשלג בפס עצמו אתגרו אותנו בצורה בלתי רגילה. בתנאים האלה, מה שנראה מלמטה כהליכה של שעתיים עד לראש ההר, לקח לנו כארבע שעות. מזג האוויר הקשה ששרר בפס אילץ אותנו לרדת למטה אחרי זמן קצר. וכך, בזריזות, בלי תמונות ניצחון ובלי להרים את הראש יותר מדי ירדנו-החלקנו במורד ההר במשך כשעה. פתאום, בתוך דקה, השמים התבהרו והנוף הירוק של עמק קינור נגלה לעינינו. ירידה של עוד שלוש שעות הביאה אותנו אל מחנה היום השלישי עייפים, רצוצים ובעיקר מרוצים על כי החלק הקשה מאחורינו. זה היה יום מדהים! הוא התחיל בנוף המרהיב של ספיטי עם הליכה בשלג, לצדם של יאקים, המשיך בחציית הפס בתוך עננים אפורים-שחורים, והסתיים בשמש זורחת מעל הנוף הירוק של עמק קינור. אני חושב שכולם ישנו טוב יותר בלילה הזה. בגלל המאמץ, בגלל שבצד הזה של ההר היה "חם" יותר (הכל יחסי) וגם כי מכאן הדרך היא רק במגמת ירידה.
היום הרביעי, במגמת ירידה, עובר דרך עמקים ירוקים וחוצה נהרות רחבים, ועדיין קצת קשה לעכל שרק אתמול היינו בצדו השני של הפס, במדבר הגבוה ובשלג. מחנה היום הרביעי יושב בנקודת נוף מדהימה מעל נהר, בין סוסים וחמורים שרועים באחו. בבוקר היום החמישי הכל נעשה באיזי. נהנינו מהנוף שנשקף מהמאהל, יודעים שהיום האחרון יהיה קצר וקל. מצאנו את הזמן להתחרדן על הדשא ולטייל קצת בסביבה לפני שגלשנו אל הקטע האחרון של הטרק. היום החמישי נמשך כחמש שעות של הליכה והסתיים בכפר קאפנו, נקודת הסיום של הטרק. ואם לסכם: לאוהבי טרקים הקצרים בזמן, קבלו המלצה חמה ולכו על הטרק הזה. |
