טריוויה לונדונית

ב־1387 הוזכרה העיר לונדון בראשונה בספרות, ב"סיפורי קנטרברי" של צ'וסר. בדרכם לקנטרברי, מתכנסים העולים לרגל בבית המרזח טאבארד־אין שבסאותרק
(Southwark).

בניגוד למה שמקובל לחשוב, "ביג־בן" אינו שמו של השעון המפורסם הנמצא במרומי מגדל סנט סטפן של בתי הפרלמנט, אלא שמו של הפעמון שבתוך המגדל. הפעמון המקורי עוצב בשנת 1856 ושקל 15 טונות, אך נסדק. פעמון חדש וקל יותר, רק 13 טונות, הותקן שנתיים אחר כך.

הרוטב האנגלי המפורסם HP נקרא כך על שם בתי הפרלמנט
(Houses of Parliament), שם נרקח לראשונה על ידי שף של בית הנבחרים.

מאז שנת 1066 הוכתרו בכנסיית ווסטמינסטר כל מלכי  אנגליה ומלכותיה, מלבד אדוארד החמישי ואדוארד השמיני.

ב־14 ימי תחרות הטניס הבינלאומית היוקרתית הנערכת בווימבלדון, שבדרום־מערב לונדון, מספקים שירותי הקייטרינג למקום 12 טונות דגי סלמון, 23 טונות תותים
ו־12,500 בקבוקי שמפניה ומגישים לא פחות מ־285,000 ספלי תה. זה התחיל כתחרות צנועה שבה השתתפו 20 שחקנים (רק גברים), וכל אחד שילם דמי השתתפות בסך גיני אחד. האליפות הראשונה על מגרשי דשא נערכה ב־1877, וב־1884 היתה מוד ווטסון לאשה הראשונה שזכתה באליפות ליחידים. ב־1922 עברו התחרויות למגרשי צ'רץ' רוד בווימבלדון, שם הן נערכות גם היום.

הדיירת הוותיקה ביותר בגן החיות של לונדון היא ג'וזפין, קלאו הודי גדול
(Great Indian Hornbill), הנמצאת בביתן העופות הטרופיים מאז שחולצה מקרקס בניו־ברייטון, בשנת 1945.

מהירות הנסיעה הממוצעת ברכב פרטי בלונדון היא 18 קילומטרים בשעה. הרכבת התחתית, לעומת זאת, נעה במהירות של 33 קילומטרים בשעה (כולל זמן העצירה בתחנות). זאת כנראה הסיבה לכך שבשנה שעברה השתמשו בה 784 מיליון אנשים, שנסעו יחדיו שישה מיליארד ו־337 מיליון קילומטרים.
כשני מיליון וחצי איש משתמשים בתחתית מדי יום. תחנת Victoria היא השוקקת ביותר: בשנה שעברה התחילו בה את נסיעתם, סיימו או החליפו בה קו 86 מיליון איש. בOxford- Circus עשו זאת 85 מיליון וב־s Cross’King 69 מיליון.
קו התחתית הראשון, מ־Paddington ל־Farringdon, נחנך ב־1863, ומאז לא הפסיקו

צילום: אירית זילברמן

להיחפר תעלות ולהימתח קווים. היום מכסים מסלולי הקווים יחדיו 392 קילומטרים, והתעלה הרצופה הארוכה ביותר (בNorthern Line-,
מ־East Finchley ל־Morden, דרך Bank), נמתחת לאורך 27.8 קילומטרים. הרכבת נוסעת לאורך 139 קילומטרים מתחת לפני הקרקע ו־32 קילומטרים על פניה. הנסיעה הארוכה ביותר האפשרית ללא החלפה היא ב־Central Line, מ־West  Ruislip
לEpping-, סך הכל 54.9 קילומטרים.
תחנת התחתית הנמוכה ביותר היא Hampstead, 58.5 מטרים מתחת לפני הקרקע. קו הרכבת שעובר בתחנה יורד לעומק של עד 67.4 מטרים (העומק הממוצע שבו עוברים פסי התחתית הוא 24.4 מטרים).
בכל מערכת התחתית יש 3,988 קרונות, 303 מערכות של מדרגות נעות, מהן 15 בתחנת Bank (המדרגות הנעות בתחנת Angel עולות בשיפוע של 27.5 מטרים לאורך 60 מטרים), 64 מעליות (שהארוכה בהן יורדת 55.2 מטרים, בתחנת Hampstead) ו־65 חניונים למכוניות.
המפה של התחתית היא פרי המצאתו של הארי בֶּק. זהו שרטוט גיאומטרי שמקל על ההתמצאות, אך אינו תואם את העובדות הגיאוגרפיות. בק "סיפח" שטחים למרכז לונדון, שירטט את כל הקווים אופקיים, אנכיים או בזווית של 45 מעלות זה ביחס לזה, והמציא את שיטת הצבעים לסימון הקווים השונים. עבור המאמץ שהשקיע קיבל בק סכום של 5 גיני בלבד, אך עד 1960 שמו הופיע על כל עותק של המפה.
שני חוקי היסוד של התחתית: כאשר עולים במדרגות הנעות חייבים להשאיר, אפילו בשעות העומס, מקום מצד שמאל לאלה שמעדיפים לעלות בהליכה או בריצה; לפני שנכנסים לקרון, חובה לתת זכות קדימה ליוצאים ממנו.

הלוטו הבריטי העניק בשלוש השנים האחרונות 200 מיליון לירות שטרלינג לכיפת המילניום בגריניץ', 55 מיליון למרכז הסאות־בנק, 68.7  מיליון לטייט גאלרי, 31.5 מיליון לתיאטרון הלאומי המלכותי, 30 מיליון למוזיאון הבריטי ועוד כרבע מיליארד לירות שטרלינג למוזיאונים, תיאטראות ומוסדות תרבות ואמנות שונים.

מעל התמזה יש 28 גשרים למעבר כלי רכב, רכבות והולכי רגל. בקרוב יימתח הגשר
ה־29 בדארטפורד, והגשר ה־30 מתוכנן להיחנך בתחילת האלף הבא.
במדריך הרחובות של לונדון רבתי, Z־A, מופיעים כ־55,000 שמות של שדרות, כבישים, רחובות, סמטאות, פינות, גינות וכו'. לשם השוואה: בתל־אביב, יפו, רמת־גן וגבעתיים יחדיו יש פחות מ־2,600.

בית הכנסת העתיק ביותר בלונדון (ובאנגליה כולה), Bevis Marks, הוקם בשנת 1701 בסיטי. זהו בית כנסת ספרדי, המשמש היום קהילה של פחות מ־200 אנשים. בכל לונדון חיים היום כ־215,000 יהודים.

בלונדון יותר מ־7.2 מיליון מטרים רבועים של משרדים. 30 אחוזים מבנייני המשרדים של תעשיית ההיי־טק נבנו בעשר השנים האחרונות. לונדון היא המרכז הפיננסי הבינלאומי המוביל בעולם, עם 555 בנקים ממדינות זרות, יותר מאשר בכל עיר אחרת בעולם. 75 אחוזים מכוח העבודה בעיר מועסק בתחומי הכספים, בנקאות, ביטוח, בורסה וכדומה.

בשנת 1477 הדפיס וויליאם קקסטון את הספר הראשון באנגלית, ברחוב פליט
(Fleet St.) אשר בלונדון.

המרתון של לונדון נערך לראשונה ב־1981, והשתתפו בו עד כה 352,748 איש ואשה. בכל מרתון עומדים הכן 68 אמבולנסים ו־1,500 מתנדבים עם 500 אלונקות. במהלך המרתון הם מחלקים למשתתפים יותר מ־32 אלף סנדוויצ'ים ויותר מ־600 אלף בקבוקי מים מינרליים.

הרבה אסונות פקדו את לונדון, אך שלושה נחשבים לקשים ביותר. במגיפה השחורה שפרצה בשנת 1348 מתו כשליש מתושבי העיר, ורק בשנת 1600 חזרה האוכלוסיה לממדיה מלפני המגיפה. בשנים 1664־1665 מתו במגיפה נוספת בין 69,000

צילום: אירית זילבמן

ל־110,000 איש (כרבע עד שליש מהאוכלוסיה). בטרם הספיקו תושבי לונדון להתאושש מהמכה, פרצה בסיטי, ב־2 בספטמבר 1666, השריפה הגדולה. האש השתוללה ארבעה ימים והחריבה כארבע חמישיות מהעיר, בהן 13,200 בתים ו־89 כנסיות.

כעשרים מכתבים עדיין מגיעים מדי שבוע לרחוב בייקר 221B, ומיועדים לשרלוק הולמס!

הרבה פצצות הוטלו על לונדון במהלך השנים. במלחמת העולם הראשונה גרמו הפצצות הגרמנים ל־670 הרוגים ויותר מ־2,000 פצועים, וב־1915 הותקפה לונדון בראשונה באמצעות צפלין. במהלך מלחמת העולם השנייה גרמו הפצצות הגרמנים ל־29,890 הרוגים. הסיטי נהרס כמעט לחלוטין ורבים עזבו את העיר. שיא ההפצצות, "הבליץ על לונדון", שהתחיל ב־7 בספטמבר 1940, נמשך 57 לילות רצופים. בסך הכל הוטלו על לונדון במלחמה 18,800 טונות פצצות.

בשנת 1675 הורה צ'רלס השני על בנייתו של הרויאל אובזרווטורי – מצפה הכוכבים שבמרכז פארק גריניץ'. המטרה: חישוב המרחק אל הכוכבים, כדי לקבוע את קווי האורך של כדור הארץ. ב־1884, בוועידה בינלאומית שנערכה בארצות־הברית, הוחלט לאמץ את שעון גריניץ' כמדד בינלאומי לקביעת השעה. שעון – מדויק עד כדי מיליוניות השנייה – מראה שם את הזמן שנותר עד תחילת האלף הבא.

בלונדון 64 קילומטרים של תעלות עירוניות. רובן נחפרו בתחילת המאה ה־19 כדי לאפשר העברת סחורות מנמל לונדון. כיום משמשות כמה מהן לשיט ולדיג.

פינת הנואמים בהייד פארק הוכרזה ככזו בשנת 1872, לאחר שהפארק כבר היה איזור פופולרי לנאומים פומביים.

במוזיאון הבריטי יש ארבעה קילומטרים של מסדרונות, יותר משבעה מיליון מוצגים, ושישה מיליון מבקרים בו בשנה.

בלונדון פועלות כיום יותר מ־20,000 מוניות שחורות. כדי לקבל רשיון להפעיל אחת מהן,

צילום: אירית זילברמן

יש צורך לשנן את שמותיהם ומקומם של עשרות אלפי רחובות ברדיוס של כעשרה קילומטרים מצ'רינג קרוס, ועוד כמה אלפי מועדונים, בתי חולים, בתי מלון, תיאטראות, כנסיות, תחנות רכבת, בתי מקדש בודהיסטיים, בתי כנסת ועוד.
בשנת 1729 היו בלונדון 2,484 מרכבות פרטיות, 1,100 מרכבות להשכרה ו־22,636 סוסים. ב־1829 פיתח ג'ורג' שיליבר את מה שנחשב לאוטובוס הראשון – מרכבה רתומה לסוסים, שהסיעה 22 נוסעים בכוח של שלושה סוסים בלבד – וב־1835 כבר פעלו בלונדון 600 אוטובוסים מסוגו.
היום, כארבעה מיליון אנשים נוסעים בכל יום באוטובוסים של לונדון, שמסלוליהם מכסים
כ־2,900 קילומטרים מבירת הממלכה. המודל המפורסם ביותר של אוטובוס שתי הקומות הלונדוני, זה שבחלקו האחורי יש פלטפורמה פתוחה לנוסעים, עוצב בשנות החמישים.