עדכון 12.21 דרך פתלתולה ויפה מטפסת למצפה מכמנים שבפסגת הר כמון, אל ביתם של טאייקו ושלמה אליאש. בסופה תבחינו ודאי בילד ישראלי שעיניו מלוכסנות. הילד הזה, אחד מילדיהם של בני הזוג, מסמל את הסיפור כולו: יפן בישראל.
טאייקו, אמנית קימונו וציירת, פגשה את שלמה בארצות הברית ובעקבותיו "עשתה עלייה" לישראל. בביתם שעל ראש ההר היא מביאה את הניחוח, הטעם והאסתטיקה היפניים למזרח התיכון. אל הבית, המשקיף על נוף שמתחיל במפרץ חיפה ולא נגמר עד שמגיע לארבל ולגולן, אפשר לבוא בזוג או בקבוצה, לארוחה או לטקס תה, לסדנת ציור או לקניות בגלריה. הארוחות נערכות בימי שישי בערב מ- 20:00 ובשבת בצהריים מ- 14:00, אך קבוצות של יותר מעשרה אנשים יכולות להזמין ארוחה גם במועדים אחרים. בכל מקרה, יש לתאם מראש את ההגעה. נעים לעין, ערב לחך
"העין טועמת לפני הפה", מאמינים ביפן, ולכן מקדישים תשומת לב רבה לעיצוב המנה על הצלחת, לצבעיה ולחיבור בין הפריטים השונים, ובארוחה יפנית מסורתית – מספרם רב. הדרך היפנית גורסת כי קצת מהרבה עדיף על הרבה מקצת, ולמה להיתקע עם צלחת גדולה של ספגטי, למשל, אם אפשר להכין ארוחה המורכבת ממגוון "טעימות". תהייה אוחזת את הסועד המערבי – האם גם ייצא שבע מההרפתקה הקולינרית הזאת, אבל עד סוף הארוחה נמוגה התהייה לנוכח בטן מלאה במטעמים. במטבח של טאייקו מתבשל אוכל יפני ביתי, שהיא למדה להכין בבית של אמא. רוב הנשים הנשואות ביפן אינן עובדות, וההגשמה עצמית שלהן מתבטאת רק במסגרת הבית. יש להן פנאי רב לבשל ולהשקיע באוכל מגוון ומוקפד. יש וריאציות רבות בבישול היפני – סוגים שונים של סלטים, מרקים, אטריות, בשר ודגים – אך שיטות ההכנה דומות תמיד: בישול קצר ועדין באידוי או בצלייה, כזה שלא פוגע במרקמו של המזון ובטעמו הטבעי, תוך שימוש מינימלי ומעודן בתבלינים. הרעיון העומד במרכז שיטות הבישול היפניות הוא להבליט את טעמו המיוחד של כל אחד מסוגי המזון, ולא להסתיר אותו תחת טעמים אחרים. את הסעודה המסורתית שמגישה טאייקו פותח מרק, ואחריו מקבץ טעימות כמנה ראשונה – סלט תרד ושומשום, גזר ואצות, אומלט יפני וסושי צמחוני. מנת הביניים היא טֶמפוֹרָה של ירקות, ולמנה העיקרית צריך לבחור בין דג סלמון בגריל, בשר בקדרה, עוף טריאקי או מנת טופו. בדרך מתכבדים גם באורז וחמוצים יפניים. לקינוח מקבלים עוגה ביתית, ישראלית דווקא, ואולי זה לטובה, שכן קינוחים יפניים מסורתיים מכינים משעועית. הגשת האוכל מלווה בהסברים, והסועדים יכולים להזמין בירה יפנית מצוינת או יין שזיפים משכר (מחיר הארוחה 135־150 שקל, תלוי בסוג המנה העיקרית, לא כולל שתייה).
הגיעה שעת התה
לא מגיעים צמאים לטקס תה. זה לוקח קצת זמן (כשלושת רבעי השעה) עד שמקבלים משהו לשתות, והתה, שמוכן מאבקה ירוקה מוקצפת, הוא בעל טעם של דשא קצוץ. אז למה בכל זאת? בשביל החוויה. עלי התה הגיעו מסין ליפן עם הנזירים הבודהיסטים, שמצאו כי שתיית תה ירוק מעוררת אותם ועוזרת להם להישאר ערניים במהלך אימוני המדיטציה הארוכים. הפיכת שתיית התה לאירוע טקסי מורכב שכזה קשורה לאומנויות שהתפתחו ביפן בהשפעת הזֶן בודהיזם. הזן גרס שהמדיטציה לא צריכה להיות מנותקת מחיי היומיום. יש להעלות לדרגה של פעולה מדיטטיבית בריכוז מלא כל פעולה שאנו עושים. ומכאן הכנת התה בטקס ארוך ורב שלבים על ידי המארח, כשאורחיו יושבים, מביטים ומעריכים את דיוק תנועותיו, שלוותו וריכוזו המלא בתהליך. על מתקן מיוחד ובו גחלים, שניצב ליד המארח, עומד קומקום עם מים רותחים. המארח יתחיל את הטקס בבחינת הכלים שבהם ישתמש. כלי הקרמיקה יוצרו במיוחד בעבור טקס התה. הספלים הנראים מעוכים במקצת עלולים להיראות לנו פגומים, אולם הם מייצגים נאמנה את פילוסופיית הזן הטוענת שהיופי הוא בדבר הפשוט, זה שעברו עליו חיים. טביעת אצבעו של האמן ניכרת בכלי, והוא בכוונה מייצר כלי לא מושלם. כעת יתחיל המארח לנקות את הספל. הוא ישפוך לתוכו מים רותחים בעזרת מצקת במבוק, ירוקן את הכלי וייבש אותו במטפחת. הוא יחזור על התהליך בשנית (ושלא תחשבו שהכוס לא היתה נקייה מלכתחילה). עכשיו כבר אפשר לשים בספל כפית אבקת תה ירוק, להוסיף מעט מים, להקציף היטב את התערובת עם מקצפת עדינה עשויה מגזע במבוק ולהוסיף עוד מים. בשלב הבא מעבירים את הספל הראשון, שעל הכנתו עמלו כחצי שעה, אל האורח החשוב ביותר (בדרך כלל המבוגר שבחבורה), שזוכה להתכבד ביצירת הסבלנות והריכוז הזאת. עם התה המר מוגשת גם עוגייה קטנה, יציקת סוכר מרוכזת ויבשה שממתיקה את החוויה. בטקס התה שעורכת טאייקו אין צורך לשבת דוממים שעה שלמה. טאייקו מלווה את הטקס בהסברים על ההיסטוריה שלו, על הכלים שבהם היא משתמשת ועל התרבות והמסורת היפניות בכלל. טקס תה מיועד לקבוצה ומחייב הזמנה מראש (800 שקל לכל הקבוצה). פריחת הדובדבן על הקימונו
לקימונו, לבושן המסורתי של בנות יפן, גזרה קבועה, אין חידושים ואין המצאות. זאת כנראה הסיבה לכך שאת כל הדמיון והיצירתיות מפנים ביפן לעיצוב הבד שממנו ייתפר הקימונו. יש בדים רקומים ביד, בחוטי משי או זהב, יש הארוגים ויש הנצבעים בשיטת הבטיק. אלה המצוירים ביד הם אולי היקרים ביותר, ואם הציור נעשה על ידי אמן מפורסם, יהיה ערך הקימונו כשל יצירת אמנות. בין אם מדובר בציור, ברקמה או באריגה, תהיה הדוגמה לרוב של פרחים, עלים או ציפורים. היפנים, מעריצי טבע מושבעים, עוקבים בתשומת לב רבה אחר חילופי עונות השנה ומבטאים זאת גם בעולם הטבע שבדוגמאות. בקימונו שמיועד לאביב, למשל, תהיה דוגמה של פרחי דובדבן או שזיף, ואת הקימונו של הסתיו יקשטו עלי שלכת אדומים.
טאייקו היא אמנית שהתמחותה בציור בדים לקימונו. יש לה אוסף חלוקי קימונו גדול מעשה ידיה, שחלקו מוצג בגלריה הצמודה למסעדה. שיטת הצביעה של הקימונו מתחילה בהכנת גלופה מנייר יפני מיוחד, שבאמצעותה תוטבע הדוגמה על הבד. הגלופה תשמש להכנתו של קימונו אחד בלבד – עובדה שתהפוך אותו ליצירת אמנות חד פעמית. אפשר להתנסות בטכניקת הצביעה בסדנה שעורכת טאייקו. אמנם לא תצבעו קימונו שלם, אבל תוכלו להתאמן על חולצת טריקו, שאחר כך תיקחו הביתה למזכרת. סביר כי הגלופה שבה תשתמשו תהיה של פרח יפהפה, מעשה ידיה של טאייקו. סדנת הציור מיועדת לקבוצות בנות עשרה אנשים לפחות, ויש לתאם את ההגעה מראש. חלוקי קימונו יפים מפארים את הגלריה שליד המסעדה. חלקם יצירותיה של טאייקו וחלקם דוגמאות נבחרות מהאוסף שלה. הם מוצגים יחד עם כל האביזרים הנלווים ללבישת הקימונו – בגדים תחתונים, כפכפים, אובי (האבנט הרחב שקושר את הקימונו) ומניפות. הקימונו אמנם לא עומד למכירה, אך אפשר לקנות פריטים מאוסף יפה של כלי קרמיקה לאירוח שהובאו מיפן וציורים של טאייקו על נייר יפני עשוי מקליפת עץ. במתחם הוקמו לאחרונה 3 אוהלי אירוח מונגולים שעוצבו בסגנון יפני טאיקו אירוחמצפה מכמנים, משגב שלמה 054-217-6872 או בבית 04-9884989 בתיאום מראש בלבד |
