טנריף – רקע והיסטוריה

התיאוריה פשוטה מאוד: האיים הטובים ביותר מצטיינים ביחס ישר בין גודלו של האי לגובה ההר המתנשא במרכזו. ככל שההר במרכז האי גבוה יותר ושטחו של האי מצומצם יותר – ההבטחה למקום נפלא גדולה יותר. התיאוריה הזו מוכיחה עצמה במקומות רבים ועשוייה לשרת שוחרי איים בכל העולם. היא מוכיחה עצמה טוב במיוחד בטנריף שבאיים הקנריים.

טנריף, אי לא גדול בצורת משולש, שאורכו בשתי הנקודות הרחוקות ביותר כ-120 קילמטרים, הוא האי הגדול ביותר בקבוצת האיים הקנריים. המרחק בינו לבין חלקה הדרומי של מרוקו כמאתיים קילומטרים בלבד.

האיים הקנריים הם הקבוצה המרכזית מבין שלושת קבוצות האיים הגדולות במזרח האוקיינוס האטלנטי. האיים האזוריים ממוקמים צפונה ומערבה יותר ואיי כיף ורדה ממומקמים דרומה מהאיים הקנריים, מול חופי מערב אפריקה. מיקומם של הקנריים הפך אותם בתקופות מסוימות לתחנה חשובה בחציית אוקיינוס. היוונים הכירו אותם, קולומבוס חלף על פניהם ועצר באחד מהם, האנגלים התאהבו בהם במאה ה-19, אבל כל אלה לא מפחיתים מתחושת הבידוד והניתוק ששורה על האיים, גם עתה, כאשר הם חלק מספרד ושייכים בעצם לאירופה.

שבעה איים גדולים נכללים באיים הקנריים: גראן קנריה, פוארטו ונטורה ולנזארוטה מהווים את הקבוצה המזרחית בעוד שטנריף, גומרה, היירו ולה פאלמה הם הקבוצה המערבית.

במשך מאות שנים סבלו תושבי טנריף מן העובדה שהכובשים האירופאים הפכו את כלכלתם למעבדת נסיונות לא מוצלחת. את לקח חשיבות טיפוחם במקביל של כמה מקורות פרנסה לא למדו בטנריף עד היום. בדיוק כשם שבמהלך ההיסטוריה העגומה התבססו באי בכל פעם על מקור הכנסה יחיד ופגיע, כך עושים גם עתה. פעם גידלו כאן סוכר, רק סוכר. אחר כך גידלו ענבים ויצרו יין, כולם. אחר כך באו העגבניות ואחריהן הבננות, שאת שרידיהן אפשר עדיין לראות בכמה מקומות באי. כל אחד מן הגידלוים האלה שלט פעם שליטה מוחלטת על כלכלת האי. כל אחד מהענפים הביא ממון רב למקימיו בתקופת הפריחה והותיר את רוב תושבי האי על סף רעב, כאשר קרס. בסיומו של כל גל פריחה כזה בא גל הגירה גדול, שהביא רבים מבני האיים הקנריים למרכז אמריקה ולדרומה.

תיירות היא הענף העכשווי בסדרת הענפים השולטים בלעדית על כלכלת האיים. בתחילת המאה העשרים הגיעו רק קומץ של עשירים , רובם אנגלים, להחלים באי החמים במהלך החורף. העיצה המקובלת שנתנו לידידיהם עם שובם ללונדון היתה להצטייד בתרופות משלשלות, שיקלו קצת על הצרבת שגורמים השום ושמן הזית, שהמקומיים מרבים כל כך להשתמש בהם בתבשיליהם.

יותר משמונה מיליון מבקרים מגיעים לאיים הקנריים בכל שנה. טנריף זוכה בחלק הארי מנתח אדיר זה. הנתונים של ממשלת ספרד מראים שההכנסות מתיירות מגיעות ל-120 אלף דולר לכל מטר חוף בטרניף. קנה המידה הזה – מטר חוף – אינו מקרי. רוב המגיעים לטנריף עוזבים אותו לאחר ביקור מהנה מבלי שראו אפילו חלק קטן מנוף האי. רבים מהם מסתפקים ב"פלאיה דה לאס אמריקס", בדרום או "בפלאיה דה לה ארנה" במערב. חופים יפים מאוד שלא עושים צדק עם טנריף.

עבר מעורפל
מוצאם של הגואנצ'ס, תושביו המקוריים של טנריף, אינו ברור עדיין. רבים מן החוקרים העוסקים היום בשחזור התרבות העלומה הזו, קושרים אותם לעמים הברברים בצפון אפריקה. יש זהות בשמות בין מקומות רבים באיים הקנריים למקומות במרוקו. על פי מעט התיאורים ההיסטוריים שיש בידינו עולה כי הגואנצ'ס חיו בערות טבעיות, אותן אימצו לצרכיהם. מערה כזו נמצאה בעיר גימאר, מדרום לסנטה קרוז. גימאר שימשה, על פי עדויות רבות, כבירת מלכיהם של הגואנצ'ס. החוקר הנורבגי תור היירדאל חשף בשנות התשעים בעיר זו כמה מבני פירמידה גדולים, ששימשו לטענתו כמקדש של בני הגואנצ'ס. העובדה שהפירמידות האלה בנויות כך שצלען הארוכה פונה בדיוק לכיוון זריחת השמש ביום הארוך ביותר בשנה עשויה לתמוך בטענותיו של היירדאל.

ממצאים ארכיאולוגיים העלו שתפקיד מרכזי בתרבות הגואנצ'ס נודע לנשים. חשיבות רבה נודעה בתרבות זו לקדרות ומוצרי אמנות. אלה שימשו כנראה גם לעבודות הקודש של הגואנצ'ס המסתויים. הפיגור הגדול בחקר תרבות הגואנצ'ס לעומת תרבויות מקבילות באירופה ובמזרח התיכון נובע מסיבות פוליטיות. במשך כל שלטונו של פרנקו טענו הספרדים שתרבות הגואנצו'ס נכחדה כליל וכי תושבי האי הנוכחיים הובאו לשם, כחלק מסחר העבדים במאה ה-17. חששם העיקרי של הספרדים היה מפיתוחן של נטיות לאומיות בדלניות בקרב תושבי האי, או מדרישה של מרוקו לספח את האיים הקנריים לשטחה.

השפה היחידה בה דוברים 700 אלף תושבי טנריף היא אמנם ספרדית, אך בחנויות הספרים מוכרים עשרות ספרים על תרבות הגואנצ'ס ובהם שיחזור חלקי של האותיות הקדומות. את השפה קשה עדיין, לאור מיעוט הממצאים הארכיאולוגיים, לשחזר.