טיקאל, לא הרחק מהעיירה פלורס (Flores) בצפון מערב גואטמלה, היא לא רק אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. טיקאל הפכה גם לאתר לעלייה לרגל של טיילים הרפתקנים, שלא נרתעים מהוריקנים, חום ולחות, מגשמים ויתושים… וגם לא מטיפוס על פירמידות בגובה של עשרות מטרים. ועוד לא דיברנו על רעידות אדמה והרי געש שהם עניין שבשגרה הגואטמלית.
בלב הג'ונגל של צפון מערב גואטמלה גילתה משלחת של ממשלת גואטמלה בקיץ 1847 את הפירמידות הגבוהות ביותר ביבשת. מאז ועד היום, רב הנסתר על הגלוי והאתר עדיין נותר אפוף מסתורין: כ-20% בלבד מעיר המאיה העתיקה נחשפו. צילומים של נאס"א מעידים על אלפי מבנים נוספים שמכוסים בצמחייה סבוכה של יערות הגשם, מספיק כדי להצית את דמיונם של חוקרי תרבויות, ארכיאולוגים וסתם אנשים שחולמים להיות אינדיאנה ג'ונס לכמה ימים. בעידן שבו כמעט הכל ידוע לכל, לא נותרו מקומות רבים שכל כך מגרים את הדמיון ומפתיחים הפתעות רבות גם לדורות הבאים של הרפתקנים סקרנים.
טיקאל היא סיפור של דת, הון ושלטון: בלב הג'ונגל, הרחק ממקורות מים טבעיים, אבל קרוב לצומת דרכים של נתיבי מסחר, הוקמה אחת מערי המאיה העשירות והחזקות. באקרופוליס שליד הכיכר המרכזית אפשר לראות עד היום את שרידים המרשימים של מבני ציבור, דת ושלטון. למלכים לא חסר ממון והם בנו פירמידות בגובה של עשרות מטרים שמשלבות הנצחה עם קדושה: ככל שמספר המלכים הקבורים בפירמידה גדול יותר, כך גם קדושת המקום גדולה יותר. בצמרת הפירמידה, המקום הקרוב ביותר לאלים שבשמיים, ניצב מקדש.
אבל לא רק הרווחה הכלכלית של תושבי טיקאל מסבירה את בניית הפירמידות הגבוהות: במקום כה שטוח עם עצים כה גבוהים, היה צורך לבנות בניינים מאוד גבוהים כדי להיות קרובים לאלים. כמו ההרים המקודשים אצל בני המאיה, גם הפירמידות אפשרו מבט-על מרוחק על המתרחש, בדומה לזווית הראיה של האלים על האנושות.
למרות מאמציה הבלתי נלאים של האינקוויזיציה הספרדית, בני המאיה לא נעלמו בעמקי ההיסטוריה ותרבות המאיה לא כוסתה על ידי יערות הגשם של מרכז אמריקה. אבל זמן רב עבר עד להצפתה המחודשת של תרבות המאיה על פי השטח הנוצרי השמרני: רק בשנות האלפים ממשלת גואטמלה החזירה לתרבות האמריקאית העתיקה מעט מן הכבוד האבוד, ולראשונה מזה 500 שנה מאפשר השלטון הנוצרי לקיים טקסי מאיה דתיים ליד המקדשים העתיקים של טיקאל.
עד לא מזמן, לא רק טיקאל אלא כל מקום ציבורי היה מחוץ לתחום לקיום טקסי פולחן. השמאנים וכהני הדת בני המאיה לא הורשו לקיים את פולחנם לעיני רבים, אלא רק בסתר ביתם. כיום, השלטונות הסכימו להתפשר ולאפשר בשלושה מתוך רבים של מזבחי טיקאל לקיים טקסים מסורתיים. ואכן, השמאנים, המכונים גם "שומרי הזמן", חוזרים לעבודה ומתקשרים בין האלים לבין האדם, כמו לפני 2,000 שנה.
|
.jpg)
