טיסות ישירות או קונקשיין? עושים סדר

השינויים הגדולים, הדרמטיים אפילו, שעוברים על עולם התעופה מאז שטיסות לואו קוסט תופסות נתח משמעותי מהענף, באים לידי ביטוי גם בסוג הטיסות שרבים מאיתנו בוחרים להזמין. אם פעם, הבחירה הטבעית היתה טיסה ישירה, ודאי ליעדים קרובים באירופה ובאסיה, הרי שהיום הבחירה הזאת לא בהכרח טבעית. מתי כדאי להתעקש על טיסה ישירה ומתי עדיף להתפשר על עצירה אחת או אפילו שתיים בדרך אל היעד? אנחנו עושים סדר:

ישיר או עקיף?

קודם כל, הסבר קצר. טיסה ישירה, כשמה כן היא – יוצאים מנקודה אחת ונוחתים ביעד הסופי, בלי לעצור בדרך ובלי להחליף מטוס. טיסה כזאת תמיד תהיה המהירה ביותר, אבל לא בהכרח הנוחה ביותר. למה אנחנו מתכוונים? אם, למשל, אתם טסים לדרום אמריקה וטיסה ישירה אורכת 13 שעות ויותר, לפעמים עדיף לעצור בדרך לכמה שעות, לחלץ את העצמות, לאכול משהו בשדה התעופה (תתפלאו לגלות, שפה ושם אפשר למצוא מסעדות מצוינות בשדות תעופה), לקנות כמה דברים בדיוטי ורק אז לעלות לטיסת המשך אל היעד. יש גם אנשים שמעדיפים לקטוע את הטיסה הארוכה ולבלות יום או אפילו שניים בעיר כלשהי באמצע הדרך לפני שהם ממשיכים ליעד הסופי. לכאורה זה בזבוז של זמן, אבל אם תחשבו על זה רגע – גם בעצירת האמצע אפשר לבלות וליהנות, וכך תגיעו ליעד הסופי המרוחק פחות מרוטים ועם פחות סיכוי לסבול מג'ט לג.

ההחלטה אם לבחור בטיסה ישירה או בקונקשיין תלויה בכמה גורמים, בעיקר במחיר

טיסת המשך, או קונקשיין, יכולה להיות עם עצירה אחת בין המקום ממנו יוצאים למקום שאליו מגיעים, או עם שתי עצירות ואף יותר. נהוג לבחור בקונקשיין בכמה מקרים: הסיבה המרכזית היא רצון להגיע ליעד אטרקטיבי שאין אליו טיסות ישירות מישראל (יפן או וייטנאם, למשל) כך שהדרך היחידה להגיע לשם היא בטיסת המשך; ויש גם מקרים רבים, שבהם טיסת קונקשיין זולה באופן משמעותי מטיסה ישירה. ברור שכדי לחסוך כמה עשרות שקלים ממחיר הכרטיס, אין טעם לבחור בקונקשיין שמאריך מאוד ואפילו מכפיל את זמן ההגעה ליעד. וגם אם תרכיבו סדרה של טיסות קונקשיין שיחסכו לכם סכום משמעותי ממחיר כרטיס בטיסה ישירה, אם זה אומר הגעה לברלין 30 שעות אחרי שהמטוס המריא מנתב"ג, לנו זה לא נשמע כעסקה מוצלחת במיוחד…

כמה שווה לכם לחסוך בתמורה להמתנה ממושכת בשדה תעופה?

לאן יש טיסות ישירות מישראל?

בשנים האחרונות, עם מדיניות השמיים הפתוחים וכניסתן חברות תעופה חדשות רבות לישראל, מספר היעדים שאפשר להגיע אליהם בטיסה ישירה מסחרר ממש. נכון לכתיבת שורות אלו אפשר לטוס בטיסה ישירה מישראל לבוסטון, מיאמי, סן פרנסיסקו, אורלנדו, וושינגטון די.סי ולאס וגאס בארצות הברית; בייג'ינג וצ'נגדו בסין; ריגה (ליטא), סיביו (רומניה), באדן-באדן וממינגן (גרמניה), ליסבון (פורטוגל), קרקוב (פולין), ניס, נאנט וליון (צרפת), מנצ'סטר (אנגליה), ברגמו (איטליה), פאפוס (קפריסין) ובקרוב, כך מבטיחים לנו – גם קיגאלי, בירת רואנדה. היעדים החדשים הללו מצטרפים ליעדים ותיקים כמו לונדון, פריז, ציריך, פרנקפורט, וינה, בודפשט, ניו יורק, לוס אנג'לס, בנגקוק, סיאול, הונג קונג, אדיס אבבה, יוהנסבורג ויעדים רבים אחרים, שאל כולם יש טיסות ישירות מישראל מזה שנים. כלומר, היום קל ופשוט מאוד למצוא טיסות ישירות גם ליעדים שבעבר אפשר היה להגיע אליהם רק בקונקשיין. עם זאת, כמו שכבר ציינו, יש יעדים שאליהם אין ברירה אלא לבחור בטיסת המשך, ולפעמים, בעיקר בניסיון להוזיל את מחיר הכרטיס, תעדיפו קונקשיין על פני טיסה ישירה.

אורלנדו, פלורידה. גם לכאן אפשר להגיע בטיסה ישירה מישראל | צילום: Robert Hoetink / Shutterstock

זמן שווה כסף?

זה הזמן לברר האם קונקשיין באמת זול יותר? בואו נעשה ניסוי קטן: במנוע חיפוש טיסות, דוגמת סקייסקנר, קיאק או מומונדו, בחרו בתל אביב כנקודת היציאה וביעד הסופי רשמו שם כלשהו, רצוי כזה שאתם יודעים שיש אליו גם טיסות ישירות מתוך המבחר שהוזכר למעלה. עכשיו לחצו על כפתור החיפוש ובדקו את התוצאות. חשוב לא להכניס שום מסנן למשוואה, כדי שהתוצאות יכללו טיסות ישירות וטיסות המשך, עם עצירה אחת או יותר.

מנועי החיפוש מסדרים בדרך כלל את התוצאות על פי מחיר, מהזול ליקר. וכך, רוב הסיכויים שתגלו שטיסות ישירות, במיוחד ליעדים במרחק בינוני וארוך מישראל, יקרות יותר מטיסות קונקשיין. לצד כל הצעת מחיר מופיע גם משך הזמן הנדרש להגיע אל היעד – השוו בין החיסכון הכספי לתוספת בזמן והחליטו האם זה שווה לכם: האם תעדיפו לחסוך חיסכון משמעותי במחיר הכרטיס גם אם פירוש הדבר תוספת של 8 שעות לזמן ההגעה ליעד? האם כרטיס טיסה זול יותר מצדיק עצירה לילית ארוכה בשדה תעופה שכל החנויות בו סגורות והתחבורה הציבורית למרכז העיר לא פועלת בין חצות לחמש לפנות בוקר? חושבים שזה קורה רק בשדות תעופה נידחים בקצות תבל? ממש לא. טרמינל 3 בנתב"ג, הפתוח 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, הוא בהחלט יוצא דופן. במקומות רבים, גם בלב אירופה, נמלי התעופה בלילות שוממים ומדכדכים.

כמה מהר אתם מסוגלים לרוץ?

חיסכון כספי הוא רק צד אחד שכדאי לבדוק לפני שמזמינים טיסת קונקשיין. חשוב לא פחות, אולי אפילו יותר, לבדוק בקפידה את משך הזמן בין שתי הטיסות. לכאורה, שעה בין טיסה לטיסה נשמע אידיאלי, למעשה זהו מתכון בטוח לאסון: מספיק שהטיסה הראשונה יוצאת מישראל בעשר דקות איחור, המטוס מקבל אישור לנחות אחרי עשר דקות של סיבוב באוויר מעל שדה התעופה ולוקח לכם עוד עשר דקות כדי לרדת מהמטוס. נאמר זאת באופן הברור ביותר: אין שום סיכוי שתגיעו בזמן לטיסת ההמשך.

גם אם אתם אצנים אולימפיים, אם לא השארתם די זמן בין הטיסות, אין סיכוי שתספיקו לטיסת ההמשך

יש שדות תעופה גדולים ועמוסים במיוחד, כמו הית'רו בלונדון, שארל דה גול בפריז, אטאטורק באיסטנבול ודומודדובו במוסקבה, שבהם תידרשו לגמוע מרחקים ארוכים במיוחד בין המקום בו תרדו מהטיסה הראשונה ועד שער היציאה לטיסה הבאה. גם אם אתם אצנים אולימפיים, לא תצליחו לעשות זאת בכמה דקות. ועוד לא הזכרנו את התור לבדיקה הביטחונית של תיקי היד או את הדרישה ברוב שדות התעופה להגיע לשער העלייה למטוס לפחות חצי שעה לפני הזמן. ונגיד שהצלחתם לרוץ במהירות הבזק בין הטרמינלים השונים, לא היה שום תור לאורך כל הדרך, הגעתם לפתח המטוס רגע לפני שהדלתות נסגרו והצלחתם לעלות לטיסה הבאה – מה הסיכוי שהמזוודה שלכם תצליח להגיע מהטיסה הראשונה לשנייה בזמן? התשובה חד משמעית: אין סיכוי קלוש שבקלושים.

אז מה עושים? מוודאים שיש לפחות שעתיים בין שתי הטיסות, במקרים של שדות תעופה הידועים לשמצה בצפיפות ובתורים, למשל פיומיצינו ברומא, עדיף מרווח של שלוש שעות. כל מי שרץ אי פעם כמטורף מטיסה לטיסה, דחף ונדחף והגיע מיוזע ומתנשף אל הגייט רק כדי לגלות את הדלפק ריק והכניסה לשרוול סגורה, יודע שעדיף להתייבש שעה על ספסל בשער העלייה למטוס מאשר לפספס את טיסת ההמשך ולקוות שהטיסה הבאה ליעד הסופי יוצאת באותו יום…