אורך המסלול: 6 קילומטרים משך הטיול: ארבע-חמש שעות בניחותא עונה מומלצת: כל השנה, בעונת הנדידה, בסתיו ובאביב, יפה כאן במיוחד למי מתאים: למשפחות עם ילדים שאוהבים ללכת (מגיל 9 ומעלה); המסלול עביר לעגלות ילדים מה להביא: בעונת הנדידה רצוי להביא משקפת כדי לצפות בציפורים שימו לב: המסלול אינו מעגלי. אפשר להקפיץ מכונית ולהשאירה בתל שלם. איך מגיעים? נוסעים בכביש 90 דרומית לבית שאן, פונים שמאלה (לכיוון דרום-מזרח) לכביש 6678, המוביל לקיבוצים עין הנצי"ב, שדה אליהו וטירת צבי. מעט לפני שדה אליהו, סמוך למאגר המים, יש שילוט למרכז הצפרות ודרך הצפרות. פונים שמאלה ונוסעים עם הכביש מזרחה עד לתחנת הטיבוע. חונים ומתחילים ללכת. שביל עמק המעיינות מסומן בסימון כתום, במקומות שהוא מצטרף לשביל קודם, תבחינו בנקודה כתומה מעל הסימון המקורי. נצא לטייל במקטע של שביל עמק המעיינות, שתחילתו בצומת מירב-מעלה גלבוע וסיומו בחוות עז עיז במנחמיה. עמק המעיינות, בשבר הסורי-אפריקאי, נמצא על נתיב הנדידה העולמי של הציפורים, ורבות מהן עוצרות כאן בגלל בריכות הדגים המספקות מזון רב ובשל בתי הגידול המאפשרים לינה, מסתור ובמידת הצורך – קינון. הטיול שלנו עובר לאורך בריכות דגים, מתפתל בין מטעי תמרים ומגיע למעיין קטן.
לפני שנלך בשביל עמק המעיינות, המושך לכיוון דרום, כדאי לסטות ולסייר לאורך בריכות הדגים של כפר רופין (בהמשך נגיע גם לבריכות הדגים של טירת צבי). אזור הבריכות עמוס בעונה זו בציפורים ובעופות רבים. תוכלו לצפות כאן בחסידות שחורות, מגלנים, כפנים, שקנאים, אנפות, שחפים, עופות דורסים שונים ועוד ועוד. השביל ממשיך להתפתל וחולף בין מטעי התמרים של קיבוץ טירת צבי. בפנייה שמאלה באחד העיקולים מבחינים במעיין קטן ומטופח, מוקף במשטח עץ, ונעים לשבת שם למנוחה קצרה. על השלט רשום שמו של המעיין – עין מרים, והוא נבנה על ידי אבנר רוז וחבריו לזכר סבתו, מרים רוז, מוותיקות טירת צבי שנפטרה לפני כמה שנים. לצערנו, לסיפור הזה סוף עצוב: אבנר עצמו נהרג בתאונת אופנוע בעיקול הגדול בכביש המוביל לשדה אליהו וטירת צבי, בדרכו לשיפוץ המעיין. אם עצרתם כאן, אנא הקדישו כמה דקות מחשבה לאבנר, שנקטף בטרם עת.
קטע ההליכה הבא מוביל אותנו לבריכות הדגים של קיבוץ טירת צבי. גם כאן תוכלו להתרשם ממגוון גדול של ציפורים. דווקא בבריכות שהתרוקנו אפשר לראות עופות מים רבים, המנצלים את הבוץ העשיר במזון שנותר בקרקעית, ומבוססות בו ברגליהן הארוכות. עמק בית שאן בפרט והשבר הסורי אפריקני בכלל מהווים גן עדן לציפורים, ועם זאת, לציפורים הנודדות אורבות סכנות רבות בדרך, ורובן באשמת האדם: ציד, הרעלות, הרס בתי גידול, פרישת רשתות ועוד. עכשיו אנחנו סמוכים לגדר של טירת צבי. השביל מלווה את הגדר לאורך קטע ארוך יחסית, עם שטחים חקלאיים מגוונים ממזרח לו, כשבאופק נפרש הנוף הנפלא של הרי הגלעד. לאחר כקילומטר השביל פונה דרומה, עוזב את גדר הקיבוץ וממשיך על כביש אספלט המחבר בין בריכות הדגים, שממשיכות ללוות את טיולנו.
באופק, מדרום, נוכל להבחין בגבעה בצורת חרוט. זהו תל שלם, נקודת הסיום של הטיול. חוצים את בריכות הדגים ומטפסים בכביש לכיוון תל שלם. מתחתיו נבחין בבריכה שנראית כבריכת דגים, אך זהו למעשה עין אברהם, מעיין המחובר לבריכה, וכיום קשה להפריד בין מימי הנביעה למימי בריכת הדגים. נטפס בשביל המשובש עד לראשו של תל שלם, משם יש תצפית מרהיבה על כל הסביבה: ממזרח – הרי הגלעד, מצפון-מזרח – רמת הגולן, מצפון – קיבוץ טירת צבי, הגליל התחתון, רמת יששכר וכוכב הירדן, ממערב – הגלבוע, ומתחתיו עמק חרוד ועמק בית שאן, מדרום – גדר ההפרדה וכביש הבקעה. בתל הזה, ששימש עמדת שמירה, נהרג אברהם הבר, ממקימי טירת צבי, כשנפגע מכדור צלף בראשו. המעיין הסמוך, עין אברהם, נקרא על שמו. שמו הערבי של תל שלם, תל ע'דרה ("תל הבוץ") מעיד על קרב שהתחולל בעמק סביבו בין הביזנטים והמוסלמים. כאשר הביזטים זיהו את המוסלמים מתקרבים, הם פתחו את סכר המעיין והציפו את העמק המקומי, וכך הבריחו את המוסלמים לכיוון הירדן. בסמוך לתל שכן בתקופה הרומית מחנה צבאי ולידו התגלה פסל ברונזה מפואר של הקיסר אדריאנוס (הפסל עצמו מוצג במוזיאון ישראל). זהו הקצה הדרומי של שביל עמק המעיינות, וכאן גם מסתיים הטיול שלנו. מי שהשאיר מכונית ליד התל, יכול לחזור בכביש החוצה את בריכות הדגים בחזרה לנקודת ההתחלה. |
