טיול בצפון: רומנטיקה וזכרונות מחו"ל

הרים
נעזוב יערות, על אף שכמה חורשות מכונות כך. אבל אוויר של חוץ לארץ מרגישים כשעולים לגולן. הצלילות והקרירות נשמרות שם גם כשבכל רחבי הארץ כבר שורר קיץ מוחלט. בחודש מאי, כשכל הירוק מצהיב, מאפיר ומתכסה אבק, עוד אפשר לראות שלג על החרמון. פיסת שלג צח, כמו גלויה עם דרישת שלום מארץ רחוקה. והמון מטעי תפוחים מקשטים את ההרים.

כשהייתי ילדה, תפוחי עץ היו פרי נדיר ויקר. כשהורי היו קונים כמה מהם, מתוך געגועים לפירות ילדותם באירופה, היו מסתירים אותם בשידה נעולה. במשך השנים נספג ריח התפוחים בשידה, ועוד שנים אחר כך, כשאלה התרבו והיו למאכל של יום חול, אהבתי לפתוח את הדלת, שכבר לא היתה נעולה, ולהסניף את הריח.

בִּרְכֶּת רם היא מקום מיוחד. שדרה של שיחי ורדים עסיסיים, אדומים, ורודים וכתומים, מובילה אל רחבת החניה. רק במקום קריר שיש בו די מים יכולים לצמוח ורדים כאלה ולגובה כזה. המסעדה, שנקראת על שם האתר, בִּרכּת רם, היא מזרחית מקומית (אהבתי את הכבש בתנור, תבשיל כבד וטעים, מתובל בציפורן ובקינמון), אבל הנוף הנשקף מהחלונות בא מארץ אחרת. האגם הכהה שקוע בלוע הר געש קדום ומוקף צמחייה עשירה של כרמים ומטעים. להישען על אדן החלון ולהתמלא געגועים אל ארצות שבהן לא נולדנו. ולא צריך להזמין מים מינרליים, מי הברז הם כאלה (בִּרכּת רם, טל' 46981638־04, פתוח כל יום מ- 10 עד 18 )

דובדבנים
אחד הרגעים היפים בחיי היה כאשר בכפר קטן בצרפת אכלתי דובדבנים ישר מהעץ, אפילו בלי לקטוף. אז, וזה לא היה לפני הרבה שנים, עוד לא היו דובדבנים בארץ. עכשיו יש המון, והם עדיין מהפירות הרומנטיים והסקסיים ביותר. הגולן מלא בהם. באפריל הם נותנים את המופע "פריחת הדובדבן".
מאמצע מאי עד סוף אוגוסט אפשר לקטוף את הפירות, יחד עם פירות יער אירופיים לחלוטין כמו דומדמניות, אוכמניות וזנים שונים של פטל, וגם שזיפים, תותים ותותי עץ, במושב שעל, ולא רק שם (טל' 6981651־04, 600465־054, בימי חול בשעות 8-15 . יש גישה נוחה לנכים).
ואל תשכחו להביא הביתה צנוברים, שילדים מוכרים בצדי הכבישים.

בקתות
את הבקתה של היידי בת ההרים, גיבורת ילדותם של מי שהתחילו להשתמש במחשב רק אחרי הצבא, אפשר למצוא במקומות רבים בארץ. זה התחיל באופן טבעי בהרי הגליל, הרי צריך הר בשביל בקתת עץ. דוגמאות מומלצות: טבע בהר, הר חלוץ, טל' 9803666־04. מה זה מותק, מה זה קיטש של בקתות מצוידות, וילונות קטנים על החלונות וכל מה שצריך בשביל חלומות בהקיץ עם ילדים או רק מבוגרים אוהבים.

הבקתות של משפחת עפרוני במצפה חֹרשים נחבאות בין עצי דפנה. הן פשוטות ונעימות, הנוף הנשקף מההר משגע, ארוחת בוקר דשנה מקבלים בדלת ואפשר לקבל כך גם ארוחת ערב. ניתוק מענג מהעולם שכאן (טל' 9802555־04).
מהרי הגליל גלשו בתי העץ ומילאו את הגליל המערבי. דוגמאות מומלצות: מושב בן עמי, אירוח עץ השדה, טל' 9822303־04. דוגמה אחרת היא שלוש הבקתות של אורנה וגידי פרי במצפה כְּליל – אחת צנועה, אחת מתוקה, רומנטית וגדולה יותר וממנה נשקף הים, ואחת בכלל וילה. בתוך הנוף, בין עשבי התבלין ועצי החרוב והזית (טל' 9968783־04).

אבל מה מתברר? שלא צריך בכלל הרים. שכונת הבקתות מהיפות שראיתי נמצאת בעמק חרוד, בקיבוץ ניר דוד. הן פזורות על דשא, מספיק מרוחקות זו מזו, על שפת נחל האסי, ולכל אחת מרפסת. בפנים הן מצוידות, ממוזגות, ובחלקן יש ג'קוזי. אפשר לשכור חכה, לדוג בנחל ולצלות את השלל. אין יותר שלווה מזה (על שפת הנחל, טל' 6488525־04).

היידי בת ההרים היתה אוכלת לארוחת הבוקר גלוסקאות חמות. לא אשכח את הלחמניות שלה, הן היו ריחניות וטעימות כל כך.

בחודש מאי, כשכל הירוק כבר מצהיב, עוד אפשר לראות שלג בחרמון. כמו גלויה עם דרישת שלום מחו"ל

מים
ימה אמיתית יש רק אחת, הכנרת. הכי ישראל והכי חוץ לארץ. מיוחדת ושונה מכל מקום אחר בארץ. גם היא מזכרונות ילדותי, שחלקה הנעים עבר בטבריה. על שפת ים כנרת/ ארמון רב תפארת/ גן אל שם נטוע/ בו עץ לא ינוע. בטח שאני זוכרת אותו, נדמה לי שגרנו שם.

הטיול האהוב עלי בכל הזדמנות, בכל עונה, הוא נסיעה אִטית מסביב לכנרת. ובכל פעם לרדת אליה מכיוון אחר. בחורף מפוריה, כי בירידה משם הכלניות מדהימות. בעונות אחרות אפשר לבחור בכל כיוון, תמיד כשהיא מתגלה המראה מפתיע ומרגש ולא ייאמן. הצבעים הרוחשים על המים, המרחב, אפילו עכשיו, כשהמים מתרחקים מהחוף.

כל הילדים בטבריה למדו לשחות בגיל חמש אצל ביקוֹ, המציל של חוף לִידוֹ. ביקו כבר לא מלמד, לעומת זאת דקס פתח בלידו מסעדת בשרים טובה על המים. קצת אמריקה הדרומית (נתחי בשר גדולים צלויים על האש), קצת איטליה (האגם) וקצת ישראל היפה באמת, עם עצי צאלון, דקל ופיקוס על הרציף של מעגן הסירות.

גבינות
זה טריפ מיובא מוצלח מאוד, שכולם מרוויחים ממנו. אנשים נסעו להולנד ולצרפת (או אל שי זלצר, ראו בהמשך), למדו את מקצוע הגַבָּנוּת וחזרו ופתחו המון מחלבות בכל רחבי הארץ, גם בנגב. בחלקן מייצרים גבינות שהולכות ומשתבחות. נדלג הפעם על קממבר וברי ונתרכז בגבינות עזים, שאני מעדיפה גם בצרפת.
לו הוגשה לי במסעדה בפריז גבינת שֶבְר של ברקנית (מיוצרת בכפר יחזקאל, נמכרת בסופרמרקטים), לא הייתי מרגישה שגם היא תיירת.

גם אלה של מחלבת עופרים בכפר יחזקאל (6531730־04) טובות מאוד, ואסור לשכוח את מחלבת טל בבאר יעקב (טל' 9228516־08), שהיא טיול לחו"ל ללא כרטיס, אל גבינת סנט מור, שקש נעוץ בה כדי לנקז את הנוזלים. ובסטף שבהרי ירושלים שי זלצר, כמובן, שגידל כבר דור חדש של גבָּנים וממשיך לייצר את הגבינות המדהימות מחלב העזים שביניהן הוא מתגורר (טלפקס 5333748־02). אלה רק טעימות, ויש עוד, אבל חובה לעבור לרגע לאיטליה.

המוצרלה. את זו אין טעם לקנות מיובאת, כי היא הכי טעימה ב־24 השעות שלאחר ייצורה. אבל גם לא צריך, איטליה כאן. שתי מחלבות מייצרות מוצרלה מחלב באפלו, האחת בביצרון, חוות הבאפלו (טל' 8574508־08), והאחרת במושב חניאל שממזרח לנתניה, ליד כפר יונה, גבינות חניאל (טל' 8941522־09). בשני המקומות המוצרלה נהדרת, ויש גבינות נוספות, לא פחות טובות, ובשניהם יש אפשרות לשבת מתחת לסככה ולארגן ארוחה במקום.

מה שצריך זה יין ולחם טרי משובח. את אלה אין בעיה להשיג. אז מה הבעיה בעצם, למצוא מקום לפיקניק עם סלסלת קש ושמשייה וכל זה? נו, בבית, על שמיכה במרפסת או באמצע הסלון, זה הכי מצליח. את הנוף מספקת הטלוויזיה שלושים אינץ' שהבאנו מהדיוטי פרי. מדברים שם בהמון שפות.

הגולן והחרמון  – העמוד הראשי>>