תפריט עמוד

שני מגדלים ניצבים מטרים ספורים זה מזה, מול רצועת עזה. האחד הוקם עבור התיירים שבאו לבקר במצפור נביה מרעי. הוא עשוי אלומיניום וכל העומד בו חשוף לחלוטין. כמה מטרים מדרום לו ניצב מגדל צבאי שכולו בטון מזוין, עם ביצורים של בטון שמקיפים אותו והחלון היחיד שבראשו צר להפליא. תייר המוזרות מתמוגג: איפה ההיגיון? איך ייתכן שחושפים אותי, את מכנסי הקצרים ואת המצלמה שלי בצריח בעוד האחרים שעומדים כאן חובשים קסדות וחמושים עד לשיניים? וחוץ מזה, איך אני אמור לקרוא את מפת האזור? היא אמנם מודפסת על שישה-עשר ריבועי בטון למרגלות מגדל התצפית, אבל אלה מופרדים זה מזה בשובבות ולא יוצרים רצף מובן.

מקום יפה ומעניין הוא מצפור נביה מרעי, למרות היותו אחד המצפורים הנמוכים בארץ (130 מטר מעל פני הים). הוא מקדם באופן מושלם את פניהם של המבקרים באזור קו התפר הדרומי. ברוכים הבאים לחבל ארץ מתוח שסודותיו רבים. לנו המבקרים נותר לראות רק הבלחים מן המציאות הביטחונית באזור.
קחו לדוגמה את "מוזיאון המים והביטחון" שבקיבוץ ניר-עם. המוזיאון הוקם בתוך מאגר מים סגור מבטון ושורר בו ריח עז של טחב. המבקרים אמורים ללמוד את סיפורה של ראשית ההתיישבות היהודית בשער הנגב, שהחלה בסוף שנות הארבעים בעקבות גילוי מים באדמתו, אבל למעשה הם חשים כמי שביקרו במרכז הבקרה של תוכנית החלל האמריקאית ביוסטון. לאורך קירות הבטון קבועות מפות שאורות מהבהבים על פניהן בלי הרף, לוחיות הסבר סופר-מודרניות, ותצלומים הממלאים את מקום מסכי המכ"ם. המדריך מתבל את הסבריו ביידיש שמבטאה ארגנטינאי ומוסיף בכך תבלין יקר ערך לאווירת המדע הבדיוני.

קצת דרום משם?, בקיבוץ סעד, מעבר לסוללת עפר איתנה המגינה עליו מפני עיניהם של החולפים בכביש, נמצא אתר ביטחוני מרהיב אחר. הפעם מדובר בצמחים המגינים על עצמם מפני אלה הבאים לאוכלם: חבר הקיבוץ יהודה אל-עמי נטע כאן קקטוסים מעשרות זנים שונים, שחלקם מתנשאים לגובה של יותר משמונה מטרים. אל עמי הציב גם שלט אזהרה: "הצמחים אכן יפים וחמודים, אך לעתים דוקרניים, שמור מרחק!" מי זקוק לעצה כזאת בפני קוצים שאורכם שבעה סנטימטרים?

בשביל לחוות את פסגתו של צפון הנגב הביטחוני כדאי דווקא להפנות את הגב לרצועה ולהתקדם אל פנים הארץ. ברחוב החזון איש בנתיבות יצר אמן צנוע בשם נסים כהן את בסיס חיל האוויר המרשים ביותר בישראל. חונים בו מטוסי קרב מכל סוג ודגם, לצד מעבורת חלל שחרטומה פונה השמיימה. כהן יצר מודלים בעץ, צבע אותם בכחול ולבן פטריוטיים ומילא בהם את חצר שיכון הבטון בו הוא חי.

מבט שני מגלה שהגשר של אחד הסטי"לים עשוי מרדיוטייפ מיושן. בתי מנורה ואבנים קטנות משובצים בג'יפ מטכ"לי, ומתא הטייס של אחד המטוסים מציץ ראשה של בובה-טייסת. כהן לא צמצם את יצירתיותו רקלעולם כלי המשחית. בגב הבית מונח דגם של בית הבבא ברוך שמעבר לרחוב, ועוד דגם – של בית הרבי מלובביץ' בניו יורק. את מגדלי התצפית של מצפור מרעי עדיין לא שחזר האמן בעץ, אבל יש לו ספינה רחבת מפרשים שאפשר לנצח בה קרב ימי מול חופי עזה, ומי באמת צריך יותר מזה?

איפה היינו?
אתר המים והביטחון מצויים בשולי קיבוץ ניר-עם, מדרום לעיירה שדרות. מצפור נביה מרעי סמוך יותר לקיבוץ מפלסים המצוי כשני קילומטרים, במורד כביש 232. אותו הכביש מוליך גם לגן הקקטוסים של קיבוץ סעד. יצירות האמנות של נסים כהן מותקנות בחצר ביתו שברחוב החזון איש בנתיבות, מול ביתו ובית מדרשו של הבבא ברוך.

לטייל עם אופניים בנגב

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: