"אם עץ אנחנו – השורש הוא דגניה", אמר יצחק טבנקין, ממקימי קיבוץ עין חרוד ומהוגי הדעות של התנועה הקיבוצית. ואמנם, עשרת הבחורים ושתי הבחורות שעלו על אדמת אום ג'וני בשנת 1910 וביקשו להקים "יישוב עצמאי של פועלים עבריים על אדמת הלאום, ללא מנצלים ומנוצלים", שינו את המפה ההתיישבותית בארץ ישראל. אלא שבדגניה נמצאים לא רק השורשים, אלא גם עץ ממש, ירוק וזקוף ורענן – "עץ המדינה" – יחיד ומיוחד במינו ובמה שהוא מסמל. הברוש כמשל טקס הנטיעה נפתח בשירה חגיגית ונרגשת של "התקווה", שהחדירה בלבבות הנוכחים את חשיבות השעה. יעקב פלמוני, מאנשי הרוח של הקיבוץ ומייסד מוזיאון בית גורדון, נשא דברים על נטיעת העץ והסביר את האחריות לגורל הנטע החדש, שהשתרשותו היא סמל לגורל המדינה. "המדינה היהודית קום תקום", נאמר בעלון הקיבוץ (פברואר 1948), "העץ שניטע עץ ברוש, עד הוא כי החלטתנו נחושה ורצוננו עז ומוחלט אשר שום דבר לא יעמוד נגדה. תוך מלחמת דמים שכפו עלינו שונאינו, נטענו את עץ המדינה, נטענו וניטע עצים רבים מחדש".
עד נחוש עד היום ממלא הברוש תפקיד חשוב. ביום הזיכרון לחללי צה"ל מוציאים חברי הקיבוץ את נס הקוממיות מהמוזיאון המתעד את תולדות דגניה. התהלוכה עוברת, כשהנס מורם בראשה, בחצר הראשונים ובאתר הטנק הסורי המפורסם. אחר כך מתייצבים הכל מול עץ המדינה ועורכים את הטקס. קיבוץ דגניה זכה בנס הקוממיות על עמידת הגבורה שהפגין מול הצבא הסורי בעת מלחמת העצמאות.
מגילת העץ "בימי עברה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר דורותינו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו. היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום, על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה אשר יכונה 'עץ המדינה'. יהיה העץ הזה לאות אימוץ הברית בינינו ובין ארצנו ולהשרשת אמונתנו אומן, כי קום תקום עתה המדינה העברית אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד וקיבצה לתוכה את שארית עמנו והשיבה לו את כל כוחו והדרו והייתה למשגב עוז לגאון ישראל ותפארתו עדי עד. אמן". איך מגיעים? ___ יעקב שקולניק – עוסק בתכנון שילוט תיירותי, מחבר הספר "מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל", שראה אור בהוצאת עם עובד |
