טיול אופניים בגליל התחתון

הרבה שמות יש לבקעת בית נטופה. כבר בימי בית שני שכן במקום יישוב יהודי בשם זה. במדרש היא נקראה בקעת יוטבת, ואילו בערבית היא נקראת סַהְל בַּטוּף, מרג' אל-ע'רק ("עמק הטביעה") וגם סַהְל עַראבֶּה, על שם העיירה הסמוכה. הרבה שמות, וגם הרבה דרכים לראות את יופיה של הבקעה. אפשר לטייל בה ברגל, ברכב וגם על גבי אופניים. אנחנו בחרנו באופניים. נציע כאן מסלול קצר, שדורש הגעה עם רכב לנקודת הסיום, ומסלול ארוך יותר, מעגלי.

המסלול הקצר
אורך: כ-24 קילומטר
נקודת התחלה: מצפה נטופה
נקודת סיום: יודפת
קושי: בינוני
קושי טכני: קל
עליות מצטברות: כ-450 מטר

המסלול הארוך
אורך: כחמישים קילומטר
נקודת סיום: מצפה נטופה
דרגת קושי: קשה
קושי טכני: בינוני
עליות מצטברות: כ-1,050 מטר

עונה מומלצת: כל השנה, למעט בחורף כאשר הבקעה מוצפת; בקיץ מומלץ להתחיל מוקדם
מפה: 1:500,000, מפת סימון שבילים מס' 3
אזהרה: בחלק מהירידות התלולות יש להיזהר ואף לשקול ירידה ברגל

קודם כל, יש להגיע ברכב אל נקודת היציאה. בצומת גולני עולים על כביש מספר 65 לכיוון צפון. לאחר כארבעה קילומטרים פונים שמאלה ליישוב מצפה נטופה. את הרכב משאירים בכניסה ליישוב ויוצאים לדרך.

עם האופניים חוזרים כ-600 מטר לאורך הכביש שבו הגענו ופונים ימינה לדרך רכב מסומנת בכחול. רוכבים על הדרך הסלולה בחלקה, ובפיצול השבילים פונים שמאלה עם השביל המסומן בירוק ועימו עולים עד להר תרען. בראש ההר, 548 מטר מעל פני הים גובהו, יש מגדל תצפית שנשקף ממנו נוף הגליל התחתון. מכאן אפשר לראות לראשונה את בקעת בית נטופה במלוא הדרה. מצפון לבקעה מתרומם רכס יוטבת, שאליו נטפס בהמשך. במערב הרכס אפשר להבחין בהר עצמון המתנשא לגובה 547 מטר מעל פני הים. עוד יותר צפונה אפשר לראות את הגליל העליון ובימים טובים גם את צפת. ממזרח נפרשת בקעת הכנרת ומעליה רמת הגולן.

ממגדל התצפית ממשיכים בשביל השחור, פונים ימינה לשביל הירוק ואחר כך מיד שמאלה לשביל הכחול. כעבור תשעה קילומטרים וחצי מתחילת המסלול מגיעים לגשר אירי (מעבר בטון שחוצה ערוץ נחל ומונע את סחיפת הדרך), ומיד אחריו השביל מתעקל שמאלה ומתחילה עלייה. אחרי הגשר, לפני תחילת העלייה, פונים ימינה לשביל לא מסומן שיורד בחדות לכפר אל-עוּזַייר. יש להיזהר בירידה התלולה ואף לשקול לרדת בהליכה.

תמרים, אופטימיות והמרד הגדול
הכפר אל-עוּזַייר שוכן על שוליה של הבקעה ומזמן מגע ראשוני עם אורח החיים של יושביה. "תפַדַלו, תפַדַלו"' קראו לעברנו מתוך סוכת הקיץ באחד מביקורי בבקעה. הימים ימי רגשות מעורבים, אבל התגברנו על המתח הראשוני והתיישבנו בסוכתו של עומר, לנוח מהשמש הקופחת של סוף הקיץ. מיד מוצעים לנו קפה, מים קרים ותמרים. בסוכת הגפנים עומר ואשתו, בניהם ונכדיהם. שוחחנו על ענייני דיומא. בני דודים אנחנו, אומר לי עומר ואני מסכים עימו. תעבור פה תמיד כשאתה בסביבה אומרים לי, ואני עונה אינשאללה. אני חושב להמשיך בדרך, אך לבני המשפחה יש תוכניות אחרות. עוד קפה נמזג ומגש מוצא אלינו, עם זיתים, פיתות ולבנה טעימה מאין כמוה. נפרדנו מהם כעבור שעה קלה, שבעים ומעט יותר אופטימיים משבאנו.

מהכפר אל-עוּזַייר ממשיכים על הכביש לכיוון הכפר א-רוּמאנַה, שאותו חוצים. בפאתי הכפר מגיעים לקו מתח גבוה, ופונים ימינה (צפונה) עם הסימון האדום שצבוע על אחד מעמודיו. לאחר רכיבה קצרה השביל מתעקל שמאלה וכעבור מאה מטר פונים ימינה, לתוך הבקעה. רוכבים על השביל לכיוון צפון צפון מערב, לעבר רכס יוטבת. חוצים את המוביל הארצי, הסימון האדום נמצא מימין לדרך. ממשיכים עם השביל שמתעקל שמאלה (בנקודה זו ישנו עץ אלון גדול ובודד המשמש נקודת ציון), ואחרי 150 מטר פונה ימינה ומתחיל לעלות. 18 קילומטר וחצי אחרי תחילת המסלול מגיעים למפגש בין שביל אדום לכחול, ופונים שמאלה (מערבה) עם האדום לנחל יודפת. בנחל העלייה מאומצת, אבל הנוף שנשקף בסופה שווה את המאמץ. לאחר שלושה קילומטרים מגיעים לשרידיה של מצודת יודפת.

בקעת בית נטופה בחורף. מעטה של מים מכסה את השדות | צילום: דובי טל

המצודה היתה מהמבצרים החשובים ביותר בגליל בימי המרד הגדול, ונכבשה בראש חודש תמוז בשנת 67 לספירה. את הלוחמים במקום הנהיג יוסף בן מתתיהו הכהן, מפקד המרד בגליל. בשוך הקרבות הסתתר יוסף עם קומץ לוחמים בבור מים במצודה. חבריו העדיפו מוות על כניעה ודרשו ממנו להתאבד עימם. הם אכן התאבדו, אבל יוסף נהג בעורמה והביא לכך שהוא ועוד לוחם נשארו אחרונים. הוא דיבר על ליבו של חברו ושכנע אותו להיכנע. כשהובא יוסף אל המצביא הרומאי אספסיאנוס, לחש על אוזנו כי הוא עתיד להיעשות קיסר האימפריה הרומית. מאותו רגע התלווה יוסף לאספסיאנוס. הוא אכן הפך לקיסר, ויוסף (ששינה את שמו ליוספוס פלביוס) הפך להיסטוריון החצר שלו.

רגליו של הענק שטבע
מהמצודה ממשיכים על השביל האדום ופונים ימינה בדרך הרכב המסומנת שחור, עד לשער מושב יודפת, שם מסתיים המסלול לאלה שבחרו באפשרות הקצרה. יודפת הוא כנראה התעתיק היווני לשם יָטבַה, עיר המוזכרת בספר מלכים. משנתבררה הטעות שוּנה הכיתוב במפות מיודפת ליוטבת, ורק מושב יודפת שמר על שמו. מי שבחר במסלול הארוך יותר ממשיך לרכוב על כביש הגישה למושב ופונה ימינה בכביש המתפתל על קו הרכס לכיוון הררית. כדאי לשים לב לדרך ולהיזהר מכלי הרכב החולפים. כעבור חמישה קילומטרים מגיעים אל הר האחים, מקום מומלץ לעצירה ולמנוחה.

מכאן ממשיכים על הכביש, עד שמגיעים למרגלות הררית ולעיקול שמאלה בכביש. בנקודה זו פונים ימינה לדרך עפר המסומנת בשחור. אפשר לבקר בהררית ובמבדד נטופה, סיבוב הכרוך במאמץ נוסף אך משתלם, שלאחריו חוזרים לאותה נקודה. בשביל השחור יורדים חזרה לבקעת בית נטופה. מכאן אפשר להבחין בשוליה המזרחיים בשתי גבעות של סלע גיר. כאשר הבקעה מוצפת נותרות הגבעות כאיים. בחורף הקשה של 1992 נלכד עדר כבשים על אחד האיים, ולבסוף חולץ בסירות. יש הרואים באיים כפות רגליים ענקיות: אגדה מקומית מספרת שהן כפותיו של ענק שרצה להרע לתושבי הכפרים ופסע לתוך הבקעה הבוצית בחורף. הוא קפץ לתוכה וטבע ורק כפותיו נשארו בולטות (לכן הכינוי הערבי "עמק הטביעה").

הירידה אל הבקעה תלולה, יש להיזהר ולשקול ירידה רגלית. לאחר כשני קילומטרים מגיעים לעין נטופה, המעיין היחיד באיזור, ואחרי כ150- מטר לפיצול שבילים. שם עוזבים את השביל המסומן בשחור ופונים ימינה (דרומה) לדרך עפר ללא סימון, היורדת היישר לגשר שמעל למוביל הארצי. אחרי הגשר פונים שמאלה ומיד ימינה. רוכבים לכיוון דרום מזרח כשאחד האיים משמאל, וכעבור קילומטר וחצי פונים ימינה בשביל שמגיע מצפון מזרח וממשיך דרום מערבה לכפרים בּוּעינֶה-נוּג'ידַאת. מנוג'ידאת עולים על הכביש שמטפס דרומה בתווי של ואדי אל-ע'רב. הכביש מתעקל 180 מעלות ימינה ואחר כך שמאלה. כעבור כמה דקות רכיבה מתעקל הכביש בפנייה חדה שמאלה וממשיך בעלייה קצרה ותלולה. אחרי העלייה מגיעים לדרך עפר, שמובילה חזרה לשער האחורי של מצפה נטופה.

זה סופו של המסלול הארוך. לפני שמעמיסים את האופניים על הרכב, אפשר להעיף עוד מבט אחרון על בקעת בית נטופה, עטופה באור הרך של אחר הצהריים.